נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
כהורים וכילדים אנחנו מכירים רק את המורה בכיתה, אנחנו לא יודעים על תוכנית הלימודים, התקציב ומערכת החינוך. חשוב לנו שמי שיקבל את ההחלטות על הילדים שלנו הוא מי שמכיר או מכירה את הילדים שלנו הכי טוב - ומי אלה אם לא המורות והמורים. יש לנו הזדמנות גדולה לדבר עם אייל שלמה, מורה למתמטיקה בבאר שבע.
אייל, עברנו שנה לא פשוטה – הורים, תלמידים, אבל גם מורים. במבט לאחור, אם זה היה תלוי רק בך, איך השנה הזו הייתה נראית?
"מאוד שונה ממה שהיא נראתה בפועל. זו שאלה שנוגעת בתפיסת התפקיד שלנו. פחות ממה שבאתי ללמד מתמטיקה באתי להיות סוכן שינוי. אני מאמין שהילדים הם מעין פלסטלינה שאנחנו יכולים לעצב כפי שאנחנו רוצים. בשיעור מתמטיקה, יותר מבכל שיעור אחר, אנחנו מעצבים את גבולות האפשרויות שלהם. לא רק גבולות הידע, אלא את מה הם יכולים ומה לא, מה החלומות והשאיפות שלהם. אם אנחנו מגיעים מהגישה הזו, קצת פחות משנה אם אנחנו נמצאים בבית ספר או בבית, בזום או באפליקציה אחרת - אם הילד יודע שיש מאחוריו מורה שמאמין בו ותומך ומסייע לו, ותפקידו להביא אותו לממש את השאיפות ואת החלומות שלו".
השנה הזו לא יצרה לך קושי עצום?
"המערכת במידה מסוימת לא אפשרה למורים את החופש שהם היו צריכים. הוכתב לנו בצורה מאוד ברורה איך ואיפה ללמד, מתי השיעור יהיה סינכרוני ומתי לא – ובהרבה מובנים הייתי רוצה שיתנו לי את החופש ללמד לבד איך שאני יודע. רואים שכשנותנים למורים את החופש הזה הם מנצלים אותו בצורה יעילה ועושים קסמים.
"לדוגמא, יש מערכת שנקראת דיסקורד. כשילדים משחקים בפורטנייט ובמשחקי מחשב, הם מדברים אחד עם השני בצ'אטים כאלה. אז אחד התלמידים אמר לי 'אולי במקום זום נעביר הכל לדיסקורד. שאלתי אותו למה זה טוב? ואז הוא בנה נאום חוצב להבות - ועברנו לדיסקורד. לימדנו מתמטיקה מהדיסקורד בחדרים. לכל חדר היה נושא, התלמידים הם אלה שלימדו, כל תלמיד לקח נושא מסוים ולימד אותו, התלמידים בחרו לאיזה חדר להיכנס, חגיגה גדולה, נתנו להם חופש והאמנו בהם, אמרנו להם - רוצו עם זה".
בחרת את המקצוע הכי אמוציונלי, כשאומרים מתמטיקה רק המילה הזו מעוררת מנעד של רגשות – פחד, חשש, טראומה. בחרת ללכת דווקא למקום הזה כדי להתחבר לחלומות של הילדים. אתה לא מוצא בזה קונפליקט יומיומי?
"בכלל לא. אני אראה לך פרקטיקה שאני מלמד בשיעורים שלי ואולי דרכה תבין. יש מושג אצלנו בכיתה שנקרא 'לחגוג את הטעות'. כשילד טועה במבחן או בעבודה, או שאומר משהו בכיתה וזה לא נכון, אנחנו חוגגים את הטעות הזו. הגישה היא שטעות היא לגיטימית. אחרי כל מבחן שתלמיד מגיש, עבודה או מבדק, יש טופס למידה מטעויות. אתה בודק איפה ולמה טעית ואיך אפשר להימנע מטעויות בעתיד, ואנחנו מדברים על זה בכיתה. התלמיד מציג את הטעות שלו ואומר איפה ולמה טעה, ועם הזמן ראיתי שילדים מדברים על זה בצורה מאוד גלויה ופתוחה.
"באחד השיעורים ראיתי שתלמידים עומדים בקבוצות ותלמידה אחת טעתה, אז חבר אומר לה 'איזה יופי שטעית, זו טעות נפלאה, בואו נדבר על הטעות הזו ונלמד ממנה'. כשאתה מעביר מסר שטעות היא משהו שלומדים ממנו זה מעצב את הדינמיקה בכיתה ומשחרר".
לעוד פרקים של ריסטארט:
המציאות שאני מכיר היא שילדים מגיעים מחטיבת ביניים לתיכון, ופתאום נורא קשה במתמטיקה. צריך להתאמץ, להתמודד עם קושי ולהשקיע, והם לא כל כך מחושלים לקראת הרגע הזה. כשאתה חוגג איתם את הטעויות, איך אחר כך הם מתמודדים עם המשוכה הקשה הזו?
"יש פרקטיקה מאוד נפוצה שמבחן הוא מבחן. אני אומר - אולי ניתן מבחן שהוא מראה לתלמיד. בוא תראה מה אתה יודע ומה לא, ובוא נראה מה עושים עם זה ונדבר על הדברים. זה לא שאני המורה ואתה התלמיד והמסר הוא מהכיוון שלי אליך, המסר הוא הדדי, אני עוזר לך להתקדם, בודק במה אתה טוב ובמה לא, איך אתה אוהב ללמוד. אולי בקבוצה, אולי אוהב לראות סרטונים באינטרנט וללמוד מהם. ואז אפשר לנתח את המבחן. לראות איפה טעית כדי שהמבחן יהיה בשבילך. אני הרבה פעמים אומר להם - המבחן לא מעניין אותי אלא אתכם. אתם תראו במה לא הצלחתם ומשם נתקדם ביחד יד ביד.
"הרבה פעמים הגישה היא שיש מן מאבק בין המורים לתלמידים, יש התנגשויות. ואני מאמין שהוראה צריכה להוביל אותם בדרך שמתאימה להם – אם ללמוד לבד, בקבוצה או בכל דרך אחרת. הרבה פעמים די בשיח הזה כדי להשקיט את כל הרעשים מסביב. פשוט לשאול אותך 'אלי, איך אתה אוהב ללמוד? איך אתה רוצה שנעשה את השיעור הבא?'"
אני רוצה להקשות. המתמטיקה לא כל כך מעניינת אותם. כששואלים ילדים אם הם אוהבים לגזור פונקציות או לחפוף משולשים הם לא מבינים איך זה רלוונטי. איך אתה מתגבר על הפער בין מה שאתה צריך ללמד למה שמעניין אותם?
"זכיתי השנה ללוות קבוצה נפלאה של מורים בפרויקט I MAT של הטכניון, שמחבר בין טכנולוגיה למתמטיקה. מראה איפה מסתתרת המתמטיקה בתחומים טכנולוגיים מאוד קרובים לתלמידים – כיפת ברזל או איך עובד סונאר, או אפילו מובילאיי שיש בכל רכב. זה מראה לתלמידים שמתמטיקה נמצאת מחוץ לגבולות הכיתה, ומכניס המון קסם לשיעורי מתמטיקה.
"דבר שני, במהלך העבודה מרחוק ביקשתי מהתלמידים להכין שיעור בעצמם ולהזמין אותי. אני, אייל, הגעתי לצפות בשיעור שלהם. נסה לדמיין מה קורה בראש של התלמיד כשהמורה בא לצפות בשיעור שלו. הם הכינו מערך שיעור ועשו דברים נפלאים שלא בטוח שהייתי מצליח בעצמי לעשות בצורה טובה. אתם מלמד אותם שיעור מאוד גדול. קודם כל שהם יכולים לקחת את המתמטיקה ולעשות ממנה מה שהם רוצים, שזה שלהם לגמרי. הם לומדים על לומד עצמאי – הנה לומד עצמאי. הוא לקח חומר, עיבד אותו וערך שיעור, חברים עזרו לו והוא לימד חברים ובדק אם הם יודעים או לא, ואני לא עשיתי כלום, חוץ מלפזר קצת אבקת קסמים ולהגיד להם שאני סומך עליהם ומאמין בהם, והתוצר היה נפלא.
"אנחנו צריכים לשחרר תלמידים ללמוד בכוחות עצמם. צריכים להראות להם את הדרך והם צריכים לבחור אותה. שיעור מתמטיקה לא חייב להיות אפור, הוא יכול להיות קרנבל שלם אם אנחנו ניתן לתלמידים את המקום לעבור את החוויה הזו".
האזינו לפרק המלא של ריסטארט - שיחות על חינוך ביום שאחרי. מראיין: אלי הורביץ | הפקה: עדי בר צבי ורביד יראון דר
