הפסיכולוגיה בשירות המורה
הכל כבר נאמר על שנת הלימודים הזו: "שנה אבודה", "קפואה", "שנת מסכים", "שנה מבוזבזת" ועוד. אבל זה לא באמת חייב להיות כך. את התובנות והלקחים של המשבר הזה אנחנו המורים נישא איתנו לשנים רבות נוספות. ועכשיו כאשר אנחנו יוצאים ממנו, יש לנו הזדמנות שלא תחזור להפוך להיות מנטורים עבור התלמידים שלנו, ולבנות את שנת הלימודים הבאה כמקדמת ומשמעותית; שנה שבה נעזור להם להשלים את הפערים - הלימודיים, המנטליים והרגשיים; נעזור להם לבנות את החוסן המנטלי שלהם ונלמד אותם כישורים חדשים שיאפשרו להם לפתח יכולות בהן יוכלו להיעזר בעתיד.
בעיצומה של הקורונה הופיע מנהל מחלקת החינוך של ה-OECD אנדראס שלייכר, בפורום חינוכי הנערך בישראל. הוא דיבר על כשלים חינוכיים שנחשפו במהלך המגפה ואמר כי "מורים שלא ישמשו לתלמידים מנטורים וקואוצ'רים יגמרו את הקריירה".
השנה האחרונה הוכיחה לנו את הצורך האדיר שלנו המורים בכישורים הללו. אך האם זה משהו שלמדנו אי פעם באופן ישיר? בתואר באוניברסיטה או במכללה? האם במסגרת תעודת ההוראה לימדו אותנו איך להפוך למנטורים לתלמידים שלנו?
מורה מנטור הוא המנהיג של התלמידים שלו. מנהיגות היא היכולת לתקשר לתלמידים שלנו את הערך, היכולות והפוטנציאל שלהם, בצורה כה בהירה עד שהם יראו זאת בעצמם; להוביל אותם בתהליכים של התפתחות אישית ולהקנות להם כלים של הצלחה מעשית לחיי היום שלהם, כאלה שיוכלו ליישם גם בבית הספר וגם בבית עם המשפחה, עם החברים, בחוגים ובתחביבים שלהם.
הנה חמישה עקרונות מנחים שכל מורה יכול לאמץ כדי להפוך להיות מנטור לתלמידים שלו:
מורה מנטור צריך תמיד, ובמיוחד בתקופות של חוסר ודאות, ללמד את התלמידים לייצר לעצמם עוגנים של ביטחון. קביעת מטרות ויעדים מאפשרת תחושה של שליטה, היאחזות במשהו שנמצא במסגרת מעגל ההשפעה של התלמידים, להבדיל מגורמים מלחיצים ובלתי ידועים אחרים שנמצאים במעגל הדאגה ולא במסגרת השליטה שלהם (הקורונה והמצב הביטחוני כדוגמה).
הכוונה למטרות ויעדים לטווח קצר, חודש קדימה, שלושה חודשים קדימה, ולא דיון תיאורטי על "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". לא משנה אם המטרה היא מהתחום הלימודי, החברתי או האישי, פשוט אפשרו להם להציב מטרה בתחום שאותו הם רוצים לקדם בתקופה הקרובה. מטרה לגביה הם יודעים לענות על השאלה למה היא חשובה *להם*. לא לאמא ואבא או לחברים – אלא רק להם עצמם.
מטרה צריכה להיות מנוסחת בצורה מאוד ברורה ומדויקת כדי שהיא תקדם את התלמידים ותדחוף אותם קדימה. מטרה שאינה מנוסחת היטב, ואינה כוללת מענה מדויק לשאלת ה"למה", היא אחת הסיבות העיקריות לכך שתלמידים לא מצליחים להשיג את המטרות שלהם.
בואו נודה באמת, גם לנו קשה לפעמים למצוא את הכוח לצאת מהמיטה בבוקר ולחזור לשגרה. חיזוק המנוע והמוטיבציה הפנימיים של התלמידים יעזרו להם בעתיד לדעת לשאוב כוחות ולצאת ממצבים קשים. למרות הנטייה שלנו כמורים לנסות לתקן את החולשות של התלמידים ולעודד אותם להשלים את הפערים הלימודיים, בואו נעודד אותם דווקא לחזק את החוזקות ולבחור מטרה בתחום שהם חזקים בו. כך יוכלו לפעול מתוך מוטיבציה פנימית ולהתרגש באמת מהמטרה, מה שיוביל לפחות עימותים בכיתה ובבית. מי שיסתפק רק בתיקון החולשות שלו ייתכן שיהיה בינוני, ומי שיחזק את החוזקות שלו - יהיה כוכב.
עבודה על החוזקות תאפשר לתלמידים לחוות הצלחות, שיביאו עוד הצלחות. לדוגמה, אם התלמיד מתעניין להיות יוטיובר, תנו לו, דברו איתו על זה, אפשרו לו לחקור את הנושא ולהציג אותו בכיתה. מה דרוש כדי להיות יוטיובר מצליח, אילו פעולות אותו תלמיד צריך לעשות בשבוע הקרוב, בחודש הקרוב, כדי שבסוף השנה יהיה יוטיובר מצליח. ברגע שמדובר בתחום שהתלמיד מעוניין לעסוק בו, היצירתיות תצא החוצה והוא יפעל לבד מתוך מוטיבציה פנימית. אחרי חוויות הצלחה בתחום שהתלמידים חזקים בו, יהיה הרבה יותר נוח להניע אותם לעבוד גם על תחום שהם יותר חלשים בו.
בשיח שלנו בכיתה, נחליף את המילה "כישלון" בביטוי "תוצאה לא רצויה". השינוי הטרמינולוגי הזה הוא קריטי ותורם לרוגע ולהפחתת הלחץ אצל התלמידים. הקשיים הלימודיים והחברתיים שהתלמידים חזרו איתם לבית הספר מובילים לעיתים לתחושות קשות של כישלון. במצב זה התלמיד לוקח זאת אישית – כאילו הוא עצמו הכישלון. לעומת זאת, במצב בו הוא מתייחס לכישלון כאל תוצאה לא רצויה, הוא מבין שזה דבר חיצוני אליו, ובעיקר שיש ביכולתו לשנות את התוצאה, אם יבחר להתנהל אחרת. הבנת הקשר בין הפעולות שלנו לתוצאות שנגיע אליהן בחיים היא שיעור חשוב.
במקביל לשינוי הטרמינולוגי המוזכר בסעיף הקודם, מומלץ גם לעבוד עם התלמידים על "רשימת ההצלחות שלי". כל בוקר בכיתה הקדישו זמן ובקשו מהתלמידים לרשום 2-3 דברים טובים שקרו להם יום קודם. הם יוסיפו אותם לרשימה ההולכת וגדלה מדי יום, כשהמטרה היא לרשום סוגים שונים של הצלחות - גדולות וקטנות. "קיבלתי ציון טוב במבחן", "אכלתי משהו טעים", "צפיתי בסרט והיה לי כיף" ועוד. בהתחלה זה לא יהיה פשוט לתלמידים, אולם אט-אט רשימת ההצלחות תתארך וזה יאפשר למקד את התלמידים בדברים הטובים והחיוביים בחייהם.
פיתוח סטנדרטים אישיים גבוהים יאפשר לתלמידים ליצור בסיס איתן לכל התוצאות וההישגים שלהם בחיים. סטנדרטים גבוהים בונים לאדם עוד ועוד יכולות שיביאו אותו לתוצאות שהוא רוצה עבור עצמו.
יש להתחיל מסטנדרטים קטנים ויום יומיים. אחד הסטנדרטים החשובים ביותר שכדאי ללמד תלמידים לאמץ כבר בגיל צעיר, הוא להגיע בזמן. הדרך לעשות זאת היא קודם כל ולפני הכל - דוגמה אישית. אני המורה המנטור אדגים לתלמידים שאני מגיע בזמן, וכך הם יוכלו לחקות אותי וליישם זאת בעצמם.
דרך פעולה נוספת מומלצת היא להפסיק לדבר על "להגיע בזמן". בעולם ההצלחה היום, להגיע בזמן זה כבר לא מספיק. אנשים מצליחים לא מגיעים בזמן, אלא לפני הזמן! יש להקדים, ולו במעט, לשיעור, לחוג, לכל דבר - זה ישרת את התלמידים בהמשך חייהם בצבא, באוניברסיטה, בעבודה, בעסק ובכל תחום שהוא. הם יתחילו כל יום בניצחון קטן, שייתן להם תחושה של סיפוק ושל ערך עצמי שיובילו אותם ביתר העשייה שלהם באותו היום.
אלמלא משבר הקורונה, אילו המצב היה "רגיל", אולי היינו כל כך עסוקים בשגרה שכלל לא היינו מאפשרים לעצמנו לחשוב על הזדמנות להפוך להיות מורים מנטורים לתלמידים שלנו. ימים יגידו האם נזכור את שנת הקורונה והימים שאחריה כתקופה של התכווצות ונסיגה אצלנו ואצל התלמידים שלנו, או כתקופה שבה אנחנו והם פרצנו קדימה, למדנו דברים חדשים ופיתחנו יכולות שישרתו אותנו ואותם בהמשך החיים.
