הדרך להעמקת לימודי האזרחות עוברת באתר הכנסת

לא אחת שמענו בשיח הציבורי שבתקופת הקורונה מידת הציות להוראות הממשלה הייתה חלקית, מה שתרם לעלייה התלולה בתחלואה החל מהמחצית השנייה של 2020. מתברר שאחד הגורמים לציות החלקי היה מידת האמון הנמוכה במוסדות השלטון בכלל ובממשלה ובכנסת בפרט.

לפני נתונים של מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2020, רק 29% מהחברה היהודית ו-25% מהחברה הערבית השיבו שהם מעניקים אמון רב או רב מאוד בממשלה, ורק 32% מהחברה היהודית ו-31% מהחברה הערבית השיבו שהם מעניקים אמון רב או רב מאוד בכנסת.

להוראת האזרחות במערכת החינוך יש תפקיד חשוב בהקניית אוריינות פוליטית, המסייעת להבנת החיים הפוליטיים ובתוך כך גם תורמת לחיזוק האמון בכנסת ובממשל. במאמר זה אני מבקש להציע שינוי אחד בהוראת מקצוע האזרחות, שלדעתי יתרום להעלאת האוריינות.  

לא מוסדות, אנשים

כל המעיין בתוכנית הלימודים באזרחות לחטיבה העליונה ובחטיבת הביניים יוכל להבחין בכך שהתלמידים לומדים על הכנסת ועל הממשלה כמוסדות שלטון, אך לא על עבודת חברי הכנסת, ראש הממשלה, השרים וסגני השרים כאנשים ממשיים.

אם נשאל את התלמידים מה סדר יומם של חברי כנסת, אנו עלולים לשמוע תשובות שחוטאות למציאות, למשל: במסגרת הלימודים על הכנסת, לומד התלמיד שהכנסת עובדת בימים שני, שלישי ורביעי במשך כשבעה חודשים בשנה. המסקנה המתבקשת היא שחברי הכנסת אינם עובדים ברוב השנה. התחושה הזו מחוזקת על ידי אמצעי תקשורת ההמוניים, שמצד אחד מציגים דיונים במליאת כנסת בהם אנו צופים פעמים רבות בנוכחות דלה באולם,  ומצד שני אינם מציגים את מרבית העבודה "האפורה" והיומיומית של חברי הכנסת.

להוראת האזרחות תפקיד חשוב בהקניית אוריינות פוליטית. כנסת ישראל

כך למשל, חברי הכנסת צריכים לקרוא מסמכים ולשמוע מומחים ונציגי ארגונים לקראת הדיונים הצפויים במליאת הכנסת וועדותיה, ולפעול בכנסת ובממשלה כדי לקדם הצעות חוק. יתר על כן, היבטים שונים של עבודת חברי הכנסת כלל אינם באים לידי ביטוי בתוכניות לימודים, כמו פעילות הסיעה שלהם בכנסת, השתתפות באגודות ידידות עם מדינות שונות, פעילות במסגרת שדולות לקידום נושאים שונים, ייצוג הכנסת בפורומים שונים בארץ ובעולם, מתן חסות לאירועים מטעם ארגוני החברה האזרחית וטיפול בבעיות פרטניות של אזרחים.

כמורים, אנו יכולים להבין את הבעיה, שהרי רבים מאלו שאינם מכירים את עבודת המורים מניחים שהיא מתבטאת רק בהוראה בכתה ולכן סבורים שאנו כמעט לא עובדים, שכן יש לנו חופשות רבות וארוכות ומספר שעות עבודה נמוך (בין 24 ל-30 שעות בכתה בשבוע).

במהלך הלמידה מרחוק בשנת תשפ"א, הונחו מורים להמיר שעות הוראה בזום בהטלת עבודות על התלמידים. ניצלתי זאת כדי להטיל על התלמידים עבודה המבוססת על אתר הכנסת. באופן זה, תלמידים לא רק למדו מהי "הצעה לסדר היום" אלא גם ראו דוגמה שלה; תלמידים למדו על הרקע האישי, המקצועי והציבורי של אחד מחברי הכנסת ועל פעילותו הציבורית כחבר כנסת. בכך חדל חבר הכנסת להיות "מוסד" אלא קיבל פנים אנושיות.

העבודה גם אפשרה לתלמידים להבחין באחת מהבעיות של חברי הכנסת שאינם חברי ממשלה (במיוחד חברי הקואליציה): ריבוי הוועדות בהן הם חברים וחוסר יכולתם להגיע לכל הישיבות, המתקיימות לעתים במקביל. בנוסף, שיטוט במרחבי האתר סייע לתלמידים להבין כיצד הם יכולים לפנות אישית לחבר כנסת ולעקוב אחר תהליך החקיקה של חוק. מהמשובים של התלמידים בשתי השאלות האחרונות שבעבודה למדתי שאצל רובם היא שינתה משהו ביחסם לחברי הכנסת, וגרמה להם להבין טוב יותר את אופי עבודתם.

יתרון נוסף של עבודה מעין זו הוא השילוב של אוריינות דיגיטלית בהוראת מקצוע האזרחות, גוון ההוראה והפיכת הלימוד לאקטואלי ולרלוונטי.

התיאור היבש חוטא לאמת. הסרטון של "כאן" - כמה שעות ביום עובד נשיא המדינה?

הפער בין התיאור "היבש" של מוסד שלטוני לבין הפעילות הממשית של המכהן בו אינו ייחודי לממשלה ולכנסת. אותו דין חל גם על מוסד הנשיאות, שלפי תיאורו בספרי הלימוד, ספק אם ישנה הצדקה לקיומו (ואכן בפועל אין מלמדים על מוסד הנשיאות כלל, לא בחטיבת הביניים ולא בחטיבה העליונה). צמצום הפער בין התיאור ה"יבש" לבין העבודה הממשית, המודגמת בסרטון של תאגיד "כאן", כמה שעות ביום עובד נשיא המדינה?, יכול לשנות את היחס למוסד ולנחיצותו.

מעבר לשיפור האוריינות הפוליטית ושיפור האמון בכנסת ובממשלה, הענקת פנים אנושיות לנבחרי הציבור יכולה לסייע לחינוך לסובלנות כלפי הזולת וכלפי מוסדות, שתמיד מורכבים מאנשים שיש להם פנים.

להורדת העבודה באזרחות שנתן ד"ר גייגר לתלמידיו.