לעצב את מרחב הלמידה האידאלי

השנה האחרונה הותירה אותנו בתוך ביתנו, ומאידך מוטטה לנגד עינינו "בתים" אחרים, כמו בתי ספר, אוניברסיטאות, ומקומות עבודה. משבר הקורונה הנכיח את התפקידים החשובים של מערכת החינוך: יצירת יציבות ושיגרה, בית הספר כעוגן רגשי וחברתי, איזון בין גוף לנפש, חשיבות הלמידה בחוץ בחיק הטבע, והכי חשוב מגע בלתי אמצעי של תלמידים עם חבריהם. בהינתן זאת, נראה שהקונספט הארכאי של כיתה בסידור נושן של כיסאות ושולחנות בטור או בקבוצה, לוח זמנים קבוע של שעות לימוד, שיעורי בית ועוד, עומד למבחן מול דרישות העולם החדש.

כולנו מסכימים כי לגן הילדים ולבית הספר תפקיד מרכזי בחיי ילדים, והם החוויה הראשונית של בית פרט לזה שבו נולדנו. והרי "בית ספר" מורכב גם מהמילה "בית". בהתאם לכך, העיצוב של החללים בתוכו, בדומה לחדרים בביתנו הפרטי, משחק תפקיד חשוב באופן שבו נרגיש בתוכם. עיצוב אחראי במידה רבה לזיכרון ההרגשה שנחקקה בנו בחלל. בדיוק כפי שרושם ראשוני חיובי או אהבה ממבט ראשון מייצרים רצון לחזור למקום, לטפח ולשמור עליו, לבטא את עצמנו בתוכו. היום יותר מתמיד, מובן כי האדריכלות והעיצוב בכלל, ובבית הספר בפרט, לא מסתכמים בארבעה קירות אלא יכולים לתמוך בתהליך הלמידה, החיברות והעצמת האינדיבידואל. לשם בדיוק מכוון עולם העיצוב: להתאים עצמו לאנשים.

שלושה יסודות עיקריים חיוניים בעיצוב מרחבי לימוד: הרמוניה, פשטות והתאמה למטרה. מחקרים מוכיחים שלומדים החווים מרחבי למידה נוחים, פונקציונליים ואסתטיים רואים בכך אכפתיות של המוסד והבעת כבוד מצדו כלפיהם וכלפי ההצלחה החינוכית שלהם. לעיצוב יש יכולת להיטיב את תחושת השוהים בחלל מסוים, לעורר סקרנות, לייצר מוטיבציה ללמידה ולהקטין את תחושת התסכול.

חשוב במיוחד לבנות סביבת למידה מותאמת לתלמידים ולא כזו גנרית. יש להבין את צרכי הקהל שילמד בסביבה זו, ולבנות אותה על פי עקרונות פדגוגיים ופונקציונאליות בעיצוב.

כללי אצבע לעיצוב מרחב הלמידה האידאלי

• יצירת חלל המאפשר ללומדים לנוע דרך מסדרונות ולמצוא מקומות לעצור לרגע או לשעה, לקרוא ולהירגע. חלל כזה מאפשר ללומדים לשבת זה מול זה ולא זה לצד זה, ולנהל שיח לצורך למידה. כמו כן, פינות ישיבה אלטרנטיביות ייצרו הזדמנויות ללמידה קבוצתית.
• שימוש בצבעים בגוונים נעימים על קירות או במדבקות קיר.
• שימוש בחומרים טבעיים המשרים תחושת רוגע כמו גומי, שעם, עץ וצמר.
• שימוש באור יום טבעי, עד כמה שניתן.
• דגש על אקוסטיקה טובה, קירות מבודדים בכלל ובחדר מחול ומוזיקה בפרט. רצוי למנוע רעשים באמצעות שטיחים או ציפוי לרגלי הכיסאות.
• הכנסת "אווירת חוץ" פנימה באמצעות צמחייה חיה בתוך מרחב הלמידה.
• שמירה על טמפרטורה נעימה ללמידה, שכן טמפרטורות קיצוניות משפיעות לרעה על ריכוז.
• פיזור מרחבים אישיים, מעין חדרי "אקווריום", המאפשרים לתלמידים לבחור בין האופציה להיות לבד לבין האפשרות ליצור אינטראקציה.
• תכנון נכון של סביבת למידה יכול לאפשר דרכי הוראה ולמידה מגוונות. למשל, ריהוט מתאים שיאפשר למידה במנחים שונים ולאו דווקא בצורת ההוראה הפרונטלית הקלאסית: למידה על הרצפה, על שרפרף, כיסא, כיסא עמידה או פוף.
  
  
  עבר זמנו? המודל המוכר של למידה פרונטאלית

ועוד כמה מרחבים שמומלץ לתכנן:

• אזור לפעילות עיונית עם עמדות טאבלט בשולחנות העבודה.
• אזור ללמידה א-פורמלית ושהות: אזור רגיעה עם "רצפת מזרן" רכה, שתשפיע גם על התחושה הפנימית של רוך וקבלה.
• אזור מפגש ועבודה בקבוצות עם שולחנות עגולים ושולחנות משחק המאפשרים למידה דרך משחק ומגרים את הסקרנות.
• אזור מיקוד פרונטלי עם מסך, מקרן ולוח מחיק.
• אזור סדנה בו התלמידים יהיו שותפים לבניית דברים.
• אזור גלריה בכיתה המשמשת להצגת תוצרים: כשיצירות התלמידים יוצגו לראווה על קיר, כולם יישאו באחריות לשמירה על הסדר בחלל (יותר קשה לחבל ביצירות שלך ושל חברך).
• אחסון כיתתי ואישי: לוקרים אישיים לכל תלמיד לשמירה על זכויות הפרט.
  
  

עם התפתחות תהליכי הלמידה יש צורך לשנות גם המרחב הבית ספרי. במדינות סקנדינביה הבינו מזמן כי הלמידה צריכה להיות בקבוצות קטנות, וכי הקפסולה, אותו מושג שנוצר בזמן הקורונה, היא התבנית העתידית. ואכן, לא ניתן לנתק את המרחב מאופי הלמידה ומנתוני הצלחה בלימודים. בעידן שבו לכל אחד חשוב להתבדל ולתת לעצמו ביטוי אישי, אם נתמוך בכך ונייצר מרחבי למידה אלטרנטיביים ומותאמים, נרוויח גם אנחנו, וגם ניצור שינוי של ממש בקרב הדורות הבאים.