השנה האחרונה הותירה אותנו בתוך ביתנו, ומאידך מוטטה לנגד עינינו "בתים" אחרים, כמו בתי ספר, אוניברסיטאות, ומקומות עבודה. משבר הקורונה הנכיח את התפקידים החשובים של מערכת החינוך: יצירת יציבות ושיגרה, בית הספר כעוגן רגשי וחברתי, איזון בין גוף לנפש, חשיבות הלמידה בחוץ בחיק הטבע, והכי חשוב מגע בלתי אמצעי של תלמידים עם חבריהם. בהינתן זאת, נראה שהקונספט הארכאי של כיתה בסידור נושן של כיסאות ושולחנות בטור או בקבוצה, לוח זמנים קבוע של שעות לימוד, שיעורי בית ועוד, עומד למבחן מול דרישות העולם החדש.
כולנו מסכימים כי לגן הילדים ולבית הספר תפקיד מרכזי בחיי ילדים, והם החוויה הראשונית של בית פרט לזה שבו נולדנו. והרי "בית ספר" מורכב גם מהמילה "בית". בהתאם לכך, העיצוב של החללים בתוכו, בדומה לחדרים בביתנו הפרטי, משחק תפקיד חשוב באופן שבו נרגיש בתוכם. עיצוב אחראי במידה רבה לזיכרון ההרגשה שנחקקה בנו בחלל. בדיוק כפי שרושם ראשוני חיובי או אהבה ממבט ראשון מייצרים רצון לחזור למקום, לטפח ולשמור עליו, לבטא את עצמנו בתוכו. היום יותר מתמיד, מובן כי האדריכלות והעיצוב בכלל, ובבית הספר בפרט, לא מסתכמים בארבעה קירות אלא יכולים לתמוך בתהליך הלמידה, החיברות והעצמת האינדיבידואל. לשם בדיוק מכוון עולם העיצוב: להתאים עצמו לאנשים.
שלושה יסודות עיקריים חיוניים בעיצוב מרחבי לימוד: הרמוניה, פשטות והתאמה למטרה. מחקרים מוכיחים שלומדים החווים מרחבי למידה נוחים, פונקציונליים ואסתטיים רואים בכך אכפתיות של המוסד והבעת כבוד מצדו כלפיהם וכלפי ההצלחה החינוכית שלהם. לעיצוב יש יכולת להיטיב את תחושת השוהים בחלל מסוים, לעורר סקרנות, לייצר מוטיבציה ללמידה ולהקטין את תחושת התסכול.
חשוב במיוחד לבנות סביבת למידה מותאמת לתלמידים ולא כזו גנרית. יש להבין את צרכי הקהל שילמד בסביבה זו, ולבנות אותה על פי עקרונות פדגוגיים ופונקציונאליות בעיצוב.
עם התפתחות תהליכי הלמידה יש צורך לשנות גם המרחב הבית ספרי. במדינות סקנדינביה הבינו מזמן כי הלמידה צריכה להיות בקבוצות קטנות, וכי הקפסולה, אותו מושג שנוצר בזמן הקורונה, היא התבנית העתידית. ואכן, לא ניתן לנתק את המרחב מאופי הלמידה ומנתוני הצלחה בלימודים. בעידן שבו לכל אחד חשוב להתבדל ולתת לעצמו ביטוי אישי, אם נתמוך בכך ונייצר מרחבי למידה אלטרנטיביים ומותאמים, נרוויח גם אנחנו, וגם ניצור שינוי של ממש בקרב הדורות הבאים.