פרופ' דן אריאלי: "התרגלנו לפיג'מה ולנטפליקס. צריך טקס חזרה ללימודים"

כולם מכירים את פרופ' לכלכלה התנהגותית דן אריאלי, אבל לא רבים יודעים שבשנה האחרונה הוא שימש כיועץ קרוב לשר החינוך והכיר את מערכת החינוך שלנו יותר מאי פעם.

דן, מה הפתיע אותך לטובה במערכת החינוך שלנו?

"כשהתחילה הקורונה התחלתי הרבה מחקרים. החל מאיך לתת כסף לאנשים במצוקה, לשאלות על אלימות ושחרור אסירים, היה לי כל כך רע, ראיתי המון נקודות חשוכות, ודווקא בחינוך ראיתי נקודות אור. אותן נקודות שראיתי היו המקומות שבהם מנהלים, מורים, הורים וילדים החליטו בעצמם מה תהיה תוכנית החינוך. למשל, היה ילד שהוא, ההורים שלו והמחנכת החליטו שהוא ילמד תוכנת פייתון. והילד פרח. זה לא דבר חדש, אבל פתאום היה נראה כל כך חשוב לחשוב על אוטונומיה". 

למה הכוונה באוטונומיה במערכת החינוך?

"נחשוב על ציר שבו אומרים לכולם מה לעשות בדיוק. תלמדו א', ב', ג', בשעות האלה, כמו אפייה - הנה ככה אופים לחם... זה מדויק. מצד שני, לכל אחד יש את הדברים שמניעים אותו, אז יכול להיות שלילד אחד יש יום אחד יותר מוטיבציה ללמוד חשבון ויום אחד רוצה לקרוא, וילד אחר משהו אחד מעניין אותו ומשהו לא. ולא רק ילדים, אלא גם מורים – נגיד יש מורה אחד שלא אוהב את ביאליק ואוהב את טשרניחובסקי. בסופו של דבר אם חינוך הוא אגרסיבי ומדכא, הסיכוי שילדים ומורים ירצו לפרוח הוא לא גבוה. המערכת תקועה מצד אחד ברצון לעשות סטנדרטיזציה, שכולם יצאו אותו דבר, ומצד שני ההבנה שיש לכולם כמה חשוב שכל דבר יותאם לצרכים השונים של כל ילד. לילדים אין גמישות במערכת החינוך, אין גמישות באיזה שעות לומדים מה, באיזה חומר לומדים, באיזה דברים מתעמקים יותר ופחות. המודל מדבר על כך שננסה לעשות אותו דבר לכולם".

עכשיו מסתיימת הקורונה, אתה מכיר את המערכת עמוק מבפנים ויודע מה מניע את התלמידים והמורים, יש לנו הזדמנות לבנות מחדש, לעשות ריסטארט?

"המערכת תקועה באופן מדכא. כמות השחקנים שלא סובלים אחד את השני ומפחדים היא מטורפת. וכל אחד חושד בצד השני. למשל השאלה של הערכה. זה כלי שאמור לעזור להשתפר. בחינוך אנחנו רוצים שדברים ישתפרו".

עשינו סקר לא מזמן בחטיבות הביניים, 76% מפחדים לחזור לבית הספר. מה עושים?

"בהרבה דברים חשובה אנרגיית השפעול. התרגלנו למשהו. לפיג'מה, לנטפליקס, לקום בשעות יותר מאוחרות. ללמוד זה מאמץ, גם ללמד. בממוצע, במודל הלימוד בזום יוצאת מהילדים ומהמורים פחות אנרגיה קוגניטיבית. והתרגלו לזה. אבל אסור לוותר על ההזדמנות הזו לשנות דברים לעומק. קל מאוד שתהיה התדרדרות איטית, אבל קשה מאוד לעשות שינוי לטובה. בדרום אפריקה, כשהיה אפרטהייד מאוד קשה, אנשים עמדו על הבמה ואמרו – 'סליחה, חטאתי, פשעתי'. ואני חושב שצריך את זה גם פה.

"אם היינו אומרים לאנשים 'תחזרו ללמוד כשבא לכם' – זה לא יעבוד. באיזה יום יתחשק לך לעשות את המאמץ לעבור מהפיג'מה לכיתה? צריך טקס. צריך יום שבו אומרים אין יותר מהבית. וזה יהיה בזבוז אם הטקס הזה לא ילווה בכמה צעדים משמעותיים במערכת החינוך. אני רואה את המוטיבציה של מנהלים, מורים וילדים בתור חלק מהותי שלאט לאט נגסנו בו עם השנים, והיום הילדים לא ממש נהנו ללמוד, והמורים לא נהנו ללמד. וזו הזדמנות להתחיל לשחרר.

"לא הייתי אומר לכל אחד תלמד מה שאתה רוצה. אבל כן לבקש ממורים ליצור בעצמם תוכניות עבודה. הם באים להוראה מתוך אידאולוגיה, אז לתת יותר כבוד לשטח - תוכניות עבודה, עזרה בכלים להערכה. הייתי עושה את זה בד בבד עם טקס חזרה ללימודים".

ואז הגיע קיץ

"אחד הדברים שקורים בארצות הברית שמבדיל בין בתי ספר חזקים וחלשים, זה פחות כמה לומדים במשך השנה ויותר כמה הם שוכחים בקיץ. קוראים לזה Summer Loss. וזה מאוד עצוב, כי לילדים בשכבות החזקות יש בקיץ הרבה יותר דברים לעשות, ובשכבות החלשות אין להם".

אלי: "זה לא רק כי בבתי ספר חזקים הלכו לקייטנה מגניבה, אלא שהידע אצל התלמידים האלה היה יותר מבוסס, יותר אוטומטי, ופחות נשכח ככל שהיה יותר טבוע. מי שהגיע לסוף השנה כשהידע והמיומנות עוד לא... מאוד קל אחרי החודשיים בקיץ למסמס את זה".

דן: "אז חבל לוותר על הקיץ. אחד היתרונות הוא שהרבה ילדים ערוכים ללימוד דיגיטלי מרחוק. אולי יש הזדמנויות מעניינות לעשות משהו בקיץ".

בתחילת שנת הלימודים כולם מגיעים עם אנרגיה ומוטיבציה להתחיל מחדש. מה הצעדים שהיית עושה כדי להתחיל מחדש?

"אחד הדברים שאני מאוד אוהב הוא לתת לכל ילד חלום. אנחנו צריכים כיוון התקדמות שהוא רחוק אבל כן בהישג יד. אז הייתי בתור התחלה לוקח תלמידים ושואל 'מה אתם רוצים להיות?' להראות להם – אתם רוצים להיות אסטרונאוטים? שחקני קולנוע? זו הדרך. הדרך כמעט לכל דבר עוברת באנגלית ובמתמטיקה, יש השכלה בדרך. לא תמיד רואים את זה.

והדבר השני זו מחויבות. כי יש לנו מוטיבציה ארוכת טווח. אבל השאלה היא איך אנחנו קמים כל בוקר עם מוטיבציה. ופה אחד הדברים החזקים הוא שיש לנו מישהו שיש לנו מחויבות אישית אליו. היה מחקר בבריטניה הראה שכשהמורה שמלמד הוא גם המורה שבודק את הבחינה – למדו יותר. כי יש מחויבות להתנעה היומיומית".

ריסטארט - שיחות על חינוך ביום שאחרי. מראיין: אלי הורביץ | הפקה: עדי בר צבי ורביד יראון דר

אהבתם? ספרו לנו מה חשבתם על הפרק הראשון של הווידאוקאסט שלנו.