"מפחיד לחזור לבית הספר": איך נפיל את החומות ונטפח קשר אנושי בכיתה?

לפני שבועיים שוחחתי עם נערה צעירה הלומדת בכיתה ז', מצטיינת שסיימה את כיתה ו' באופן מיטבי והייתה בהתרגשות רבה לקראת המעבר לחטיבה. היא שיתפה אותי שהיא ממש לא רוצה לחזור לבית הספר. היא ממש מפחדת לחזור לכיתה שבה כל כך הרבה ילדים שהיא כמעט לא מכירה.

הנערה הזאת ממש לא היחידה שמרגישה כך. תקופת הקורונה והשהייה הארוכה בבית מנעה ממיליוני ילדים ובני נוער את האפשרות החיונית והטריוויאלית כל כך לקיים קשר עם בני גילם ועם דמויות מבוגרות משמעותיות - דבר המשבש את ההתפתחות הבריאה שלהם ופוגע גם בקיומה של הלמידה החברתית והרגשית החשובה, המתקיימת בבתי הספר לצד הלמידה הפדגוגית.

עכשיו כשהקורונה לאט-לאט עוזבת אותנו (ובתקווה שזה באמת מאחורינו) יש לנו כאנשי חינוך אחריות רבה לגשר על הפערים ולנסות לאחות שברים וסדקים שנוצרו בתקופה זו. אנחנו נכנסים לפרק האחרון של שנת הלימודים, אך יש בידינו עוד לא מעט זמן, שהוא זמן קריטי, בו נוכל פשוט להיות עם התלמידים שלנו ולהזכיר להם שאנחנו פה בשבילם.

היכולת לקיים קשר אנושי ולהרגיש שייך הם צרכים בסיסיים והכרחיים לבני האדם. אלפרד אדלר, אבי תורת הפסיכולוגיה האינדבידואלית, הדגיש כי האדם הוא יצור חברתי וכי תחושת שייכות היא קריטית לבריאות נפשית. לדבריו: "הרמה הגבוהה של שיתוף פעולה ותרבות חברתית לה אדם זקוק לשם קיומו דורשת מאמץ חברתי ספונטני, והמטרה של החינוך היא לעורר אותו. רגשות חברתיים אינם מולדים, הפוטנציאל שלהם הוא מולד, וחייבים לפתח אותו בצורה מודעת".

כל זאת נכון תמיד, אולם במיוחד לאחר שנה של חוסר מהותי ומורגש בכל קשת האינטראקציות החברתיות והרגשיות שבית הספר הוא הזירה המרכזית עבורן. כעת, תפקידנו כמורים, צוותי החינוך, ייעוץ והכלה, מתרחב הרבה מעבר להוראה פדגוגית.

לשם כך עלינו לסגל למידה חברתית־רגשית, או כפי שהיא מכונה SEL (Social Emotional Learning). המונח מתייחס לתהליך באמצעותו תלמידים לומדים ומיישמים מערך של כישורים חברתיים, רגשיים, התנהגותיים ותכונות אופי הנדרשות להצלחה בבית הספר, בעבודה, במערכות יחסים ובחיים האזרחיים. מחקר אמפירי נרחב מצביע על כך שלמידה רגשית־חברתית קשורה באופן עקבי וחיובי להתפתחות בתחומי הדעת השונים, לבריאות נפשית, להצלחה בעבודה ובמערכות יחסים ולמעורבות אזרחית רבה יותר. זאת לצד הפחתה בדיכאון, בחרדה ובהתנהגויות סיכון. והממצא החשוב ביותר: ניתן ללמד אותה, והיא בעלת השפעות חיוביות גם לטווח הארוך.

אז איך עושים את זה?

• במישור הפרטני: הדבר הבסיסי והחשוב ביותר הוא לפנות זמן ולקיים שיחות אישיות עם התלמידים. לייצר מרחב שבו התלמיד רואה שמישהו מקשיב לו, וסקרן לשמוע על העולם שלו. אין מתנה גדולה יותר ממתנת ההקשבה. לזקוקים לכך, ישנם כלי עזר רבים המעודדים שיח, כמו שימוש בקלפים ובמשחקים. שימו לב: שאלו יותר, ודברו פחות. שאלות טובות שניתן לשאול בשיחה כזו הן סביב המילים "רוצה", "צריך", "חייב" - מה אתה רוצה לספר לי? מה אתה מרגיש שאתה חייב לספר לי, ומה אתה צריך לספר לי?
  
  רעיון נוסף הוא לשאול שאלות סביב קטגוריות או תחומי עניין, למשל – "ספרי לי משהו על עצמך, על המשפחה ועל החברים שלך". חשוב להגיע אל השיחה מנקודת מבט סקרנית הרוצה להכיר את התלמיד או התלמידה, ומקשיבה – באמת ובפניות. וכמובן להתאים את אופי השיחה וסוג השאלות לגיל התלמיד והשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא.
  
  אלמנט חשוב שלעתים קרובות נדרש על מנת לייצר שיח שיתופי שכזה הוא המודלינג. אומנם דיברנו על כך שחשוב לנו להקשיב ולא לדבר, אך לא לכולם פשוט לדבר, לשתף ולנהל שיח. לעיתים התלמידים זקוקים שנשמש להם דוגמה ושנתחיל אנחנו. ניתן לפתוח בשיתוף לאו דווקא מאוד אישי – סרט שראינו, מפגש שנכחנו בו, משהו מצחיק שקרה אתמול. אחר כך ניתן להגיע גם לדוגמאות אישיות, אולי מהתקופה בה היינו אנחנו בגילם ואיך ראינו וחווינו את העולם, ואז לאפשר להם להתחבר לשיח ולשתף מעולמם – ולהקשיב להם, ללא ביקורת וחינוך. הדרך ליצירת אמון היא בחוסר שיפוטיות.
  
  
• במישור הקבוצתי: חשוב לייצר עבור התלמידים כמה שיותר הזדמנויות להיות בקבוצה ולתרגל כישורים חברתיים מגוונים ככל הניתן: כישורי שיחה, שיתוף פעולה, ניהול קונפליקטים, ויסות רגשי ועוד. אנחנו אומנם בסופה של השנה, אבל עבור תלמידים רבים המפגשים בכיתה נעשים עם קבוצה חדשה הכוללת תלמידים שכלל אינם מכירים. יש לתת על כך את הדעת ולהשתמש בתרגילים שמאפשרים העמקת הכרות. כרטיסיות או קלפי שיח יכולים להיות מצוינים לכך (וגם אפשר לייצר בעצמנו).
  
  חשוב להבין שלמידה חברתית רגשית מתקיימת כל הזמן, גם בתוך מרחבי הלמידה וההוראה. יש לגייס את שיעורי הלימוד לטובת העניין, למשל באמצעות עבודה בזוגות, משימות לימודיות משותפות (שיתוף פעולה מגביר לכידות חברתית), משחקי תפקידים, טקסטים העוסקים בנושאים חברתיים וכדומה. משחק שעושים בו שימוש רב בקבוצות רקפת נקרא "סמול טוק הכפיל", והוא מאמן היטב את מיומנות ההיכרות תוך שימוש באלמנט תחרותי ומהנה: יושבים בזוגות וכל זוג צריך למצוא מספר רב ככל האפשר של דברים המשותפים לשני השותפים. חשוב לומר כי מלבד קבוצות לתלמידים, עמותת רקפת מעבירה סדנאות וקבוצות גם לצוותי ייעוץ וחינוך, המקנות מגוון מערכים מוכנים וכלים לשיפור האקלים החברתי והרגשי בכתה.

---

כולנו מדברים הרבה על "השנה האבודה" בעקבות הקורונה, על החסכים והפערים, הן הלימודיים והן החברתיים. כיועצת וכמנחה חשוב לי לומר: מוטב כעת, ויש הרבה לעשות. כל שיחה יכולה להיות זמן מנוצל היטב היוצר משמעות. לפעמים כל מה שילד צריך הוא רגע בזמן שבו פשוט נהיה שם איתו ונקשיב לו. באמת.