"אני מרגישה שהיא לא רוצה להיות בכיתה. היא לא עושה דבר". פינת העצה הטובה

"יש לו קושי אמיתי בהבעה בכתב"

שלום מאירה,

שמי  אורי, זוהי שנתי הראשונה בהוראה, אני מורה לספרות בתיכון ואוהב ספרות, ולהפתעתי נתבקשתי לקחת על עצמי גם להיות מחנך באחת מכיתות ט'. הסכמתי, ואני משקיע הרבה מאוד שעות בכך, בנוסף להשקעה הרבה הנדרשת ממני בספרות. גיליתי שעל מנת שהתלמידים שלי ישתתפו בלמידה, חשוב מאד שגם אתייחס לדעותיהם לגבי הטקסטים השונים. אני עושה זאת בשיחה, בזום, ועכשיו לראשונה גם פנים אל פנים, ובמקביל מציג להם שאלות המזמינות אותם לענות בכתב. השאלות מחייבות אותם להבעת דעתם, מבלי לעמוד בקריטריון של נכון או לא נכון, ואני ממש מרוצה מהם.

עם הזמן גיליתי שבועז מכיתת החינוך שלי יודע אומנם להביע את דעותיו בעל פה, אך יש לו קושי אמיתי בהבעה בכתב. התשובות שלו קצרות והניסוח שלהן ממש לא ברור. בדקתי, וזה לא בגלל "קוצר זמן", נראה לי שזהו פער שממש מפריע לו, ואין לי מושג מה ואיך לברר איתו, וגם לא ברור לי אם הוא זקוק לעזרה? אני ממש לא יודע איך להתחיל.

אשמח לעזרתך.

שלום אורי, ותודה שפנית אלי.

חשוב לי לשתף אותך בהנאה הרבה שבה קראתי כי אתה  מרוצה מעבודתך, וגם כי אתה חש אחריות אישית ומקצועית לגבי תלמידיך בספרות כמו גם לתמידי כיתת החינוך שלך.   

ההבחנה שגילית אצל בועז, הפער בין הכשירות בהבעה בעל פה להבעה בכתב, קיימת אצל רבים, ומהווה מבחינתך אפשרות מצוינת להעלות אותה למודעות של כלל תלמידיך.

זוהי הזדמנות לדון יחד, לברר ולזהות את המרכיבים הייחודיים של כל סוג הבעה, ולציין את הגורמים לקושי שבכתיבה - קושי שחשיבותו עולה בשנות הלמידה בתיכון, בבחינות הבגרות ובטח בעתיד באקדמיה, לכן גם חשוב מאוד לטפל בו.

כדי לטפל בבעיה, עליה להפנות את תשומת הלב של כלל התלמידים לכך שעליהם לשלוט באופן מיטבי בכל אחד מתחומי ההבעה. בהמשך תוכל לקיים שיחה פרטנית בינך לבין בועז ולברר האם הוא מודע לקיומו של הקושי, וכן איך הוא מתייחס לכך, ולצורך בטיפול בבעיה, זאת ממקום של תמיכה ועידוד מצדך.

בנוסף, טיפול בקשיי למידה מכל סוג שהוא, הוא מאז ומתמיד תחום רגיש, ורגישותו עולה בגיל ההתבגרות. לכן חשוב מאוד להיעזר כבר מהצעד הראשון ביועצת בית הספר. כמחנך אתה מוזמן לקיים שיחה כיתתית ושיחה אישית, ועם קבלת הסכמתו של בועז, להציע את האפשרות לשיחה משותפת שלו עם היועצת הבית-ספרית. זאת רק לאחר שתקיים שיחה מקדימה עם היועצת, כמובן בהסכמתו של בועז. תודה לך אורי, השאלה שלך היא דוגמא טובה, לצורך בהיכרות מסודרת עם תפקידיה של היועצת הבית ספרית, עוד משלב ההיכרות עם בית הספר עצמו.

בהצלחה,

מאירה

כיצד לנהל שיחה אישית עם תלמידה?

"היא יושבת בכיתה, אבל לא עושה שום דבר"

שלום מאירה,

אני פונה אליך בנוגע ליפית, תלמידה שלי בכתה ה'. היא ילדה נחמדה, מגיעה כל יום בזמן עם כל הספרים והמחברות, יושבת בכיתה ומתבוננת בי, ולפעמים קצת מעתיקה מהלוח. אך אם אני מבקשת ממנה להקריא לי משהו משעורי הבית שלה, היא פשוט אומרת "לא עשיתי". ההתנהגות הזו החלה כבר בלמידה בזום - היא פשוט לא פתחה את המחשב, ועל אף שחזרתי ודיברתי עם הוריה, כלום לא קרה. היא אובחנה כבעלת לקות בקשב ובריכוז, ואני מלמדת בהצלחה ילדים אחרים שמאובחנים בדומה לה. המקום היחיד שבו היא פעילה הוא בחוגים - בהתעמלות, בג'אגלינג ובאמנות. וחבל לי, אבל אני ממש לא יודעת מה לעשות כדי שמשהו ישתנה. מבקשת את עצתך.

תודה רבה לך, רקפת

שלום רקפת,

ותודה רבה לך על גילוי הלב. אני מרגישה את התסכול ואת הקושי הרב שאיתו את מתמודדת,  כמו גם כנראה גם הוריה של יפית ואף יפית עצמה. אני חשה שאת משתדלת ולא מרימה ידיים,  ואילו יפית נדמית בעיניי כילדה שכבר הרימה ידיים. יחד עם זאת, היא ממשיכה להגיע בזמן, יושבת בכתה, ואני מניחה שאינה מפריעה. נראה לי כי  יפית אומנם תופסת אותך כמורה, אך מסיבה כלשהי, לא מאמינה שהיא יכולה להיות תלמידה (להיות תלמידה פירושו להקשיב, להצביע, להעתיק מהלוח ולהכין שיעורים).

אני מדמיינת אותה יושבת בכתה, ולא עושה כלום, ובוודאי מרגישה "לא שייכת" כמו שבדרך כלל מרגישים ילדים ובוגרים כשהם לא שותפים למה שקורה. זאת, לעומת תחושת השייכות שכנראה קיימת מבחינתה בחוגים השונים שבהם היא משתתפת. לתחושתי, יפית זקוקה ל"התנעה מחדש".  איך זה נשמע לך? את זו שיכולה לעזור לה "להתניע מחדש", אחרי חודשים ארוכים של "כלום". ואת יכולה כמחנכת להרשות לעצמך לבנות תקשורת בינאישית שהתשתית לה מבוססת על מה שהיא טובה בו.

ג'אגלינג ואמנות הן יכולות שיש בהן תנועה זריזה ורוח של יצירה, ויתכן שמתן תפקיד מתאים ליפית בהקשר לטקס כלשהו, למטלה הכרוכה בעשייה, למה שמתאים לה - יאפשר לה לצאת מתחושת חוסר השייכות, להתחיל להעז ולענות על שאלה, להכין חלק קטן משיעורי הבית, שתסמני לה בשקט ביניכן, ולזכות ממך להכרה בשאת מציצה במחברת ואומרת לה "אני ממש שמחה  שענית על השאלה",  (גם אם לדעתך התשובה שגוייה, לא אמרת לה שהתשובה נכונה, אלא אישרת את עצם הביצוע). המטרה הראשונה תהיה במשך השבועיים הבאים ואולי יותר, לאפשר לה לזכות מחדש באמון שלה בעצמה, כתלמידה.

את המחנכת שלה, ומבחינתה את החשובה מכולן. יחד עם זאת, בכיתה ה' בבית הספר היסודי לומדים מספר רב של מקצועות, ובוודאי גם עם מספר מורים. האם יש לך כמחנכת אפשרות לברר אצל המורים איך מתנהגת יפית בשיעורים השונים? זאת על מנת להכיר  בעובדה כי עולמה של הילדה-תלמידה יפית כנראה ממש לא פשוט.

אני מניחה כי עם החזרה לשגרה תמצאי את הזמן לשיחה אישית איתה, שתעסוק "במה שהיא טובה בו", זאת על מנת לאפשר לה להאמין שהיא חשובה לך, ושאת רוצה בה כתלמידה. שיחה אישית עם רקפת צריכה להיות במקום חסוי, והיא יכולה להיות ממש קצרה, עד כרבע שעה.

אני מאמינה ששתינו רואות ביפית גם את הילדה החשה בכישלון, וגם את הילדה שכמהה ללמוד, וכנראה לא כל כך יודעת ממה להתחיל.

בהצלחה, רקפת, במסע החשוב הזה עם יפית.

בברכה, מאירה

רוצים לכתוב למאירה ולקבל מענה לקושי, דילמה או אתגר? מוזמנים לעשות זאת כאן: [email protected]