נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
כל ילד נולד עם "כוח-על", המורכב מחיבור החוזקות של כל אחד באופן ייחודי לו. אך דרושים לנו כלים כדי למצוא את החוזקות הללו, ולהביא אותן לידי ביטוי מקסימלי, באופן שיועיל גם לחברה סביבנו ולעולם כולו.
לצערנו, מסגרת החינוך לא תמיד מאפשרת לילדינו ללמוד כלים עדכניים שישמשו אותם בעתיד ויאפשרו להם לגלות את החוזקות שבהם. מכיוון שהעתיד אינו ידוע מבחינה תעסוקתית, ומשום שהילדים חשופים לידע בשפע, נשאלת השאלה מה הם אותם כלים שרצוי להנגיש לילדים במסגרת החינוכית במאה ה-21? הסגרים והמשבר העולמי סיפקו מעצמם חלק מהתשובות, כשהעלו צורך לשמור על מסגרת חברתית ולייצר כישורי חיים, לצד הגילוי שאת תוכן הלימוד ניתן להעביר ברובו באופן דיגיטלי בדרכים שונות.
עבורי, בית ספר היה מסלול בכיוון הפוך. כילדה, הייתי מאוד אינטואיטיבית - בגיל שנתיים הלכתי למכולת במרחק שני קילומטרים מהבית; בגיל 6 אהבתי לעשות פזלים הפוכים; בכתה א' נכנסתי לבית הספר ולא הבנתי כלום; עד כתה ב׳ לא ידעתי לכתוב ולקרוא; השנים הללו היו עבורי מדרון חלקלק. וכך, מצוידת בדיסלקציה שלא אפשרה לי לקרוא וללמוד בקלות – הרגשתי שבמקום לחזק את החוזקות שלי, אני מבליטה רק את החולשות.
לצד זה, הייתי "מפיקת-על". יצרתי תוכן עבור פסטיבלים בהופעות ארציות, אהבתי מאוד לרקוד. בכתה ט׳, במסגרת חוג ריקוד, הכרתי מורה מגרמניה שהכניסה לחיי את המונח "הצלחה" דרך התמדה ודיוק. הייתה לה יכולת להוציא מכל ילד את האיכויות המיוחדות לו. פעם ראשונה שהבנתי את הכוח של חיבור בין יכולת אישית להתמדה. התחלתי לרקוד שעתיים ביום. ככל שהתמדתי בריקודים, כך קיבלתי את הכלים להתמיד בתחומי לימוד שלא היה לי קל בהם. לא כל התוכן בבית ספר היה הכרחי עבורי, אבל הבנתי שאני רוצה להוציא תעודת בגרות, ופיצחתי את היכולת להתמיד גם בתחומים שפחות טבעי לי בהם.
עם השנים מצאתי את עצמי בתחום המיתוג. ב-20 השנים האחרונות עבדתי מול חברות ויזמים בארץ ובעולם. במסגרת תוכנית Zell, כמנטורית לאסטרטגיה עיצובית בבינתחומי, השותפה שלי ואני נדרשנו לחדד ליזמים את מהות המיזם שלהם. כדי להסביר זאת בקלות מצאתי את הרצאת ה-Ted של סימון סיניק שאומר: ״אנשים לא קונים את מה שאתה עושה אלא את ה-למה אתה עושה את מה שאתה עושה".
נושא הלמה העסיק אותי שנים רבות. כך יצרנו תהליך בן חמישה נושאים בעזרתם נוכל למצוא את הלמה של כל עסק. וכמו בעסקים - כך עם ילדים. גם את ילדיי רציתי ללמד בגיל צעיר את מהות העשייה שלהם. כך יצרתי תהליך למידה עבור ילדים הרוצים לחדד את החוזקות המובילות אותם להצלחה אישית. אני קוראת לזה "המצפן האישי".
ניתן ליצור לכל ילד מצפן אישי בעזרת שני חלקים: תמונה וטקסט. החלוקה הזו פונה גם לדימיון ולוגיקה (שילוב של עבודה בין האונה הימנית לאונה השמאלית במוח). כך גם בנוי כיום התוכן במדיה הדיגיטלית, בו אנחנו רגילים לתקשר בשילוב של תמונה ויזואלית ותוכן כתוב.
חמש שאלות שעליהן יענו הילדים במצפן האישי:
ספירלת הפרפר
החיבור בין כל הנושאים הללו יוצר לנו תבנית, המאפשרת לנו לפתח עניין ומשמעות בעשייה שלנו, כמו גם הצלחה בהתמדה לאורך זמן. אני קוראת לתהליך הזה "ספירלת הפרפר", מסלול תמידי שאנו עושים בכל תחום ועיסוק, שיש לו אפקט מהיר על הרבה תחומים בחיים. ברגע שאנחנו לומדים לחבר את החוזקות שלנו עם הסביבה שלנו, ולמצוא תחום שיכול לתת ערך בעולם, נוצר מעגל אינסופי של "התפתחות ספירלית".
אני והעולם - מודל ספירלת הפרפר
על פי מחקרו של העתידן תומס פריי, בעידן החדש ילדים רבים יהיו יזמים עצמאיים. אותה יזמות דורשת למידה אישית מעמיקה יותר על עצמך. אם ילדים יתחילו בגיל צעיר לכוון את העשייה שלהם מתוך מצפן אישי ברור, השינויים בעולם יהפכו עבורם להרפתקה, והם יהיו מצויים בלמידה ובתנועה מתמדת.
