פינת העצה הטובה: תשובות לדילמות חינוכיות מחיי היומיום

"שתדעי, התלמידים לא מרוצים ממך"

שלום מאירה,

אני מורה למדעים בשנת ההוראה השנייה שלי. אני אוהבת את ההוראה, ומלמדת ביולוגיה במספר כיתות בחטיבת ביניים במרכז הארץ. בין השאר, קיבלתי השנה תפקיד מילוי מקום בכתה ט', לאחר שהמורה למדעים יצאה לחופשת לידה.

בשבוע שעבר המנהלת ביקשה ממני להגיע לחדרה לשיחה. התרגשתי ואף נבהלתי, כי לא ידעתי מה מצפה לי. בפגישה הופתעתי לגלות חוץ מהמנהלת את אמא של נילי, תלמידה בכיתת הביולוגיה בה אני משמשת מורה מחליפה.

האם החלה לתקוף אותי: "תשמעי, אני רוצה לומר לך שנילי ועוד תלמידים בכיתה ממש לא מרוצים ממך", אמרה. "הם מספרים שאת לא יודעת להסביר, ואני ממש מודאגת, כי נילי רוצה להיכנס בשנה הבאה למגמה לביולוגיה והיא מפסידה חומר".

שתקתי. לא ידעתי מה לענות. הסתכלתי לעבר המנהלת שהתעסקה עם איזשהו נייר, אספתי את עצמי ואמרתי לאם: "תודה שאת מיידעת אותי, אבדוק". המנהלת, שנראה ששמעה אותי מגמגמת, הצטרפה ואמרה לה: "גברת לביא, תודה שבאת. נדאג כמובן שהדברים ישתנו". הרגשתי רע מאוד.

מאז עבר יותר משבוע, ואני עדיין לא יודעת מה לעשות עם מה שקרה לי. איך להתנהג בכתה? ועם נילי? ובעיקר עם המנהלת, שאני כועסת עליה ומרגישה שלא שמרה עלי.

אשמח לעזרתך,
תודה רבה, רינת

 
שלום רינת,

תודה שפנית אלי, נחושה לטפל באירוע שהיה קשה, מורכב ולא צפוי עבורך.

ראשית, הציפייה שכל מורה, ובוודאי מורה מתחילה "תדע הכול" היא ממש לא ריאלית. עם זאת, רק את יודעת מה באמת קרה בכיתה, מה מקובל בבית הספר, ובסופו של דבר, האחריות לברר את הסוגיה מוטלת עלייך.

ניכר כי האופן שבו התנהלה הפגישה פגע בך. גם אם כוונת המנהלת וכוונת האם היו טובות, היית כמובן אמורה לדעת מהו נושא הפגישה כדי להיערך אליה. פנייה לצורך בירור ענייני למורה ותיקה ו/או למזכירה, בנוסח "הוזמנתי לפגישה עם המנהלת ואני לא יודעת למה. האם זה מקובל?", הייתה מאפשרת לך להיערך כיאות לפגישה ולתכנן את דברייך. מטרת הפגישה הייתה אמורה להיות ברורה.

מדברייך עולה הרושם שהאם מבקשת "לתקן" את דרך ההוראה, וכי המנהלת, המאמינה בשיתוף הורים במתרחש בתהליך ההוראה-למידה, רואה זאת כמרכיב חשוב בעבודה. ברוח זו את מוזמנת להתייחס לדברי האם. כמו-כן, חשוב שתבררי אצל  מורה ו\או יועצת מהם הנהלים המקובלים למפגש מעין זה אצל המנהלת, האם זוהי שיגרה? או אירוע יוצא דופן?

אפשר לשמוע את מצוקתה של האם, להבין את דאגתה לבתה ואת חשיבות הנושא עבורה. אי לכך, תשובתך "תודה שאת מיידעת אותי, אבדוק...", הייתה מותאמת ומדויקת, וסייעה גם לאם וגם למנהלת.

אני  מניחה כי יש הבדל בין דרך ההוראה שלך לדרך ההוראה של המורה שאת מקומה את ממלאת. לכן התלמידים, כולם או חלקם, מתקשים במעבר. או שמא יש בכתה מספר תלמידים שמתקשים גם אצל המורה שבחופשה? ראוי לברר זאת.

בהמשך לכך, יש לשאול - האם קיבלת הנחיות לגבי התוכן או דרך ההוראה מהמורה אותה את מחליפה? האם תלמידי הכתה קיבלו מידע ברור לגבי ההמשך? האם יש לך מידע על תלמידים מסוימים? ובעיקר, האם יש לך אפשרות להתקשר למורה לשיחה? אם יש אפשרות כזו, יש לך הזכות לשאול אותה על דרך ההוראה שלה, ולברר מי התלמידים שהיא מגדירה כייחודיים. תוכלי לבקש את סיועה, ולמנות 2-3 שמות שלגביהם תשמחי לקבל את עצתה, ובהם גם נילי.

את יכולה לשתף אותה כי יש לך תחושה שיש ילדים שאולי לא מבינים את החומר, בשל הצורך להתרגל לדרך ההוראה שלך, שייתכן כי שונה משלה. עולה גם השאלה האם ילדי הכיתה קיבלו הבהרה מהמחנכת, או מהמורה ה"רגילה" טרם הגעתך? האם נפגשתן יחד בכיתתה? זוהי דרך יעילה להעברה זמנית של תפקיד (כמו גם הדרך של ביצוע חפיפה, שיש בה תועלת רבה).

דרכים להתמודדות עם הורה נסער. מתוך סרטוני ההדרכה של "הלב" - המרכז הארצי לסימולציה בחינוך

אני מציעה שתבדקי עם עצמך, באיזו מידה את יודעת לחוש איך תלמידים מרגישים? ציינת שאת אוהבת את ההוראה, אני מניחה שזה גם בזכות תגובותיהם אלייך. האם את מרגישה שהקשר שלך עם התלמידים בכיתה הזו שונה מאלה שבכיתותייך האחרות? באיזו מידה התלמידים בכיתה זו מקשיבים? ממלאים משימות? מצליחים בבוחן? מתקדמים?

את מוזמנת לברר את תוכן האמירה של האם. לוודא כיצד חווים התלמידים את ההוראה שלך, זאת כדי להחליט אם אכן יש צורך בשינוי הדרך. ובכל מקרה, עלייך ליידע את המנהלת ואת אמא של נילי בממצאייך, בהתאם להבטחתך.

חשוב כי תיידעי את המנהלת לגבי תוכן תשובתך לאם, בפגישה ביניכן, בשיחה קצרה שלא מתייחסת בשלב זה להרגשתך במפגש. לדוגמה, תוכלי לומר: "חשוב לי ליידע אותך שבהמשך לפגישה שלנו עם אמא של נילי, התקשרתי למורה וערכתי בדיקה בעזרתה, בעזרת המרכזת וגם עם התלמידים. ואכן, יש הבדל בדרכי ההוראה שלנו. הסברתי זאת גם לתלמידים והצעתי להם ליידע אותי בבירור כשמשהו לא מובן להם. הזמנתי אותם לפנות אלי כדי לתאם מועד לפגישה אישית עמי, למי שרוצה בכך. אני שמחה לשתף אותך שהאווירה בשיחה הייתה ממש טובה.

"כעת אני מתלבטת אם להזמין את נילי לשיחה אישית, האם כדאי להתייעץ על כך עם היועצת? היא מתנהגת בכיתה כמו כולם, וגם מגיעה עם שיעורים מוכנים. איך את מציעה לי ליידע את אמא של נילי? אשמח כמובן לנכוח בפגישה משותפת איתה. ואנא ידעי אותי לפני הפגישה למה עלי לצפות. זה מאד יקל עלי. תודה רבה, וכן, זה היה בשבילי שיעור חשוב לגבי היחס להורים, ויש לי עוד מה ללמוד בנושא".

בהצלחה!

מאירה

"כשהתלמיד ענה ששלומו בסדר, הבנתי שכלום לא בסדר"

שלום מאירה,

אנחנו שולי ורותי, מורות למתמטיקה וגם חברות. תוך כדי שיחה על המבחן הקרב לכיתות י"א בתוכנית של חמש יחידות, גילינו עד כמה קשים האתגרים שמותירה בנו הלמידה מרחוק. שמנו לב שאנחנו ממש זקוקות לעזרה כדי להקל עלינו וגם על התלמידים בלמידה, וכדי שכולנו נרגיש שיש לנו סיכוי להצליח.

כשדיברנו על מי יצליח במבחן ומי אולי ייכשל, ומה נעשה עם אלו שיכשלו, הבנו: שתינו מורות ותיקות, רוב התלמידים שלנו נכנסים לשיעורים ואנחנו מנסות לעשות אותם מעניינים גם מרחוק. אבל נדמה לנו שהכי קשה לאלה שלא פותחים את המצלמה, אנחנו מרגישות שהם פשוט לא שמים עלינו, וגם שלחלקם ממש לא פשוט ללמוד בזום, והם בורחים ממנו.

שולי: למשל דוד, תלמיד חברותי עם ציונים טובים, שחשוב לו להצליח. הוא מצטרף לשיעורים בזום באיחור, יושב בשקט ולא משתתף. יש לי תמיד קשר טוב עם התלמידים שלי, והתחלתי לדאוג. באחד השיעורים, כשעל פניו נסוך מעין "מסך" שממש הפריד בינינו, העזתי לכתוב לו בווטסאפ - "מה שלומך דוד? אתה ממש חסר לי בכיתה". כשענה לי במילה אחת – "בסדר". הבנתי שכלום לא בסדר, והיה לי מאוד קשה. אני ממש מחכה לשבוע הבא, אז יהיה לי סוף-סוף יום לימודים רגיל בבית-הספר, ואני מתכוונת לדבר אתו פנים אל פנים.

לקחנו להם את הדבר שהכי חשוב בלמידה, את התקשורת. הלימוד בזום יוצר קצר נורא בין מורים ותלמידים, ואנחנו ממש דואגות למה שיקרה להם בהמשך. מרגישות שאנחנו מפספסות אותם. בבקשה עזרי לנו לחזור איתם למה שהיה.

תודה רבה,
שולי ורותי

שלום שולי ורותי,

אני חשה את התסכול, ואולי גם את תחושת הכישלון שלכן, כשתי מורות מנוסות ומצליחות המושפעות מ"אובדן הרוח של ההוראה והלמידה" שנכפה עלינו בתקופה הזו.

כידוע, הוראה ולמידה הן תמיד תהליך של אינטראקציה בין-אישית, שבה שלובים היבטים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים. אני מודה לכן על שגוללתן את "הסיפור של כולנו". כולנו - המורות והמורים המוצאים את עצמם בעולם למידה חדש ושונה מכל מה שהכרנו, מבלי שנהיה מודעים למורכבותו ולעומק ה"מחירים" שגובה מאיתנו, מורים ותלמידים.

אנחנו מוצאים את עצמנו מול מצלמות במקום עיניים. לא ממש ברור לנו מי כן או לא שומע אותנו, ומי מבין או לא מבין על מה אנחנו מדברים. אנחנו משתדלים "לא לדעת", כי גם אנחנו וגם הם שומעים כל הזמן ש"אין ברירה" ו"ככה זה". תודה לכן על כך שאתן מרשות לעצמכן להתבונן במציאות הלא צפויה, להרשות לעצמכן לחוש את הפגיעות הרגשיות והחברתיות, ולבקש להן מענים.

ראשית, אני מציעה לכן לדבר - עם המורים ועם התלמידים, כי מה שאתן מרגישות מרגישים כולם. ואפשר לדבר אליהם כאל שותפים.

אפשר לעשות זאת באמצעות פתיחה "מזמינה" כמו "בזמן האחרון אני מרגישה כמה קשה לי וגם לתלמידים שלי ללמוד. ההקלה במאבק בקורונה מאפשרת לנו לעצור לרגע את המרוץ להספיק את החומר ולחשוב על דרך הלמידה העכשווית שלנו, בזום, מה דעתכם עליה?".

אחרי ההקשבה לתשובות אפשר להמשיך ולומר: "עכשיו, לאור הניסיון שצברתם, כל אחד מכם יודע מה הלמידה בזום מאפשרת לו, ומה היא לא מאפשרת לו, מה חסר לו. כך, אפשר יחד לחשוב על עוד כלים שיעזרו לנו להשיג את מטרתנו המשותפת: לדעת, להתקדם ולהצליח".

שיחה אישית עם תלמידה. מתוך סרטוני ההדרכה של "הלב" - המרכז הארצי לסימולציה בחינוך

אפשר להמשיך בשיח משותף, או להכין דף של אפשרויות, ולבקש שכל אחד ימלא אותו בדקות הקרובות וישלח אותו אליכן בצ'ט. בדף תוכלו לעלות מגוון דרכים ללמידה, כמו קבוצות קטנות יותר, למידה פרטנית או עצמאית, ולציין את האפשרות לקשר אישי-טלפוני שישלים את הלמידה הכיתתית.

כלי נוסף שאפשר להיעזר בו להקלה על הלמידה היא הקלטה של כל יחידת למידה, שתעמוד לרשות כולם. ניתן גם לבקש הכוונה מהיועצת, שבוודאי מכירה חלק מהתלמידים.

נתקלתי באחרים שהכינו מעין טבלת הוראה שמשווה את תפקידי המורה בשיעור פנים אל פנים לתפקידי המורה בשיעור למידה מרחוק. זאת על מנת ליידע את התלמידים בהבדלים שהם ככל הנראה מרגישים מבלי להיות מודעים להם.

ניתן להכין טבלה נוספת המשווה בין המצופה מהתלמידים בכל אחת מצורות ההוראה, וחשוב מכול: לברר מה מתאים לכל תלמיד - ווטסאפ? זום אישי? ואולי שיחה טלפונית?

דרך נוספת היא להזמין את התלמידים שמעוניינים בכך "לארח" את כולם באמצעות המצלמה, ב"חדר הלמידה" שבביתו. וכשפותחים לתלמידים פתח, הם בוודאי ימצאו עוד דרכים שלא חשבנו עליהן.

בהצלחה!

מאירה

ולכם, מורים, השאלה היא איננה האם לבקש עזרה - אלא עם מי להתייעץ. האם לתחושתכם קיימת בבית הספר "רוח של שותפות"? מתי לאחרונה פניתם ביוזמתך כדי לבקש עזרה?

הרשו לעצמכם להקשיב לעצמכם, בקשו עזרה, והציעו עזרה.

רוצים לכתוב למאירה ולקבל מענה לקושי, דילמה או אתגר? מוזמנים לעשות זאת כאן: [email protected]