להקשיב לשטח
"אני חותרת לסיום, בתחרות הגמר של אירוע הספורט הכי גדול בעולם", מספרת לנו מורן סמואל. "חוצה את קו הגמר, מרימה את הראש, ומבינה שהפסדתי את מדליית הארד, בגלל שניה אחת".
את האירוע הזה, בו הרגישה, כפי שהיא מתארת, "כמו סכין בלב", הפכה מורן לאירוע מכונן בחייה, שהוביל אותה מאוחר יותר להיות אלופת העולם בחתירה, במשחקים הפראלימפים.
מורן היא אחת משלוש דוברות ושלושה סיפורי כישלון שהובילו להצלחה ענקית, אשר סופרו באירוע "כישלונות מפוארים" של מגזין "הגיע זמן חינוך", בשיתוף עם ארגון Fuckup Night ותוכנית Mind the Gap של Google.
אנחנו במגזין "הגיע זמן חינוך" מאמינים שחשוב להעביר לתלמידינו את המסר שכישלונות הם חלק מהחיים, בדרך להצלחה. חשוב שנדע לספר לתלמידינו על האנשים הגדולים בהיסטוריה, שהגיעו להישגים אדירים, רק כי לא וויתרו בדרך רצופת הכישלונות שלהם.
הדוברת הראשונה באירוע היתה מיכל מצוב, בת 25, שבצבא אמרו לה שהיא ביישנית וסגורה ולכן לא מתאימה לפיקוד והיום היא כוכבת רשת ויוטיוברית מצליחה, עם תוכן שמגיע למאות אלפי עוקבים בכל יום. מיכל יוצרת תוכן באינסטגרם ובטיק-טוק, מצלמת, עורכת וכותבת. בנוסף, היא כבר סיימה תואר ראשון בתקשורת.
"הכישלונות שלי בעבר חישלו אותי ולמדתי לא לוותר על החלומות שלי", היא סיפרה ודיברה על החלום שלה להיות לוחמת בצבא, שהסתיים בכך שהגיעה לקורס אפסנאות. למרות האכזבה, היא נלחמה שוב ושוב כדי להיות מפקדת, כשאמרו לה, כאמור, שהיא סגורה וביישנית ושהם מחפשים מפקדת שתהיה בדיוק ההיפך הגמור ממנה – פתוחה ולא ביישנית.
מיכל לא התייאשה והחליטה לחזור לחלום המקורי ולהיות לוחמת. אחרי 8 חודשים היא הצליחה לעבור לקרבי. גם שם ניסתה לצאת לפיקוד ולקצונה ובשלב הזה מפקדיה כבר הבינו שהיא מתאימה, אבל בגלל פרט טכני לא הצליחה להגשים את החלום. "זה ממש שבר לי את הלב. ניסיתי שוב ושוב ועברתי את כל המבחנים, אבל היתה לי חריגות פז"מ. חשבתי שלא אצליח בכלום בחיים שלי יותר. כולם הצליחו להיות מפקדים ורק אני אהיה תמיד רק לוחמת רגילה".
היא מספרת שתחושת הפספוס תמיד תהיה שם, אבל "למדתי מזה וזה חישל אותי. הצלחתי בדברים אחרים. בתור יוטיוברית, אני מתמודדת כל הזמן עם ביקורת וכישלונות. כישלונות זה חלק מהחיים. הסיפור שקרה לי בצבא לימד אותי שזה לא סוף העולם, נכשלים, אין מה לעשות".
"היו לי גם המון כישלונות בבית הספר – ירדתי הקבצות, נכשלתי במלא מבחנים במתמטיקה. בתואר הראשון נכשלתי 3 פעמים במבחן בסטטיסטיקה". היום למיכל כבר יש תואר ראשון בתקשורת.
טיפ ממיכל לתלמידים: "לא לוותר. לקחת דברים בפרופורציות. נכשל זה לא סוף העולם".
הדוברת השניה שלנו, סופיה אראל, בת 28 בלבד וכבר מהנדסת תוכנה בגוגל ישראל ובין השאר, גם מצילה, מדריכת שחיה ומדריכת פילאטיס ואפילו הספיקה לעבוד בקרקס!
"אני רוצה לספר לכם על איך חשבתי שהולכים לפטר אותי מגוגל, ממש כמה חודשים אחרי שהצטרפתי לחברה", סופיה משתפת. "הייתי בת 24, סיימתי תואר במדעי המחשב ובחשש רב התמודדתי על משרה בגוגל – והתקבלתי".
נשמע כמו סיפור הצלחה, אבל לא ככה הרגישה סופיה. "גוגל מבחינתי היה משהו לא אפשרי. גם אחרי שהתקבלתי והייתי כמה חודשים בחברה, עדיין לא הצלחתי להאמין שאני שם. חשבתי שזה סתם מזל".
יום אחד, אחרי שמעלים גירסה חדשה של המוצר עליו עבדה, המנהל שלה מבקש ממנה להיות תורנית, להישאר במשרד ולראות שהגירסה עולה כמו שצריך. סופיה יודעת שאין לה הרבה זמן, כי היא משתתפת במירוץ בעוד כמה שעות, אבל לא רוצה להגיד לא ונשארת במשרד.
"בדרך כלל עדכון גירסה עובר חלק ולא צפינו בעיות, אבל אז מודיעים לי שיש בעיה בגירסה ואני צריכה לסדר את זה. לא ידעתי בדיוק איך כי זו בעיה ממש נדירה והמנהל שלי לא היה זמין. הצלחתי בכל זאת לעשות תיקון, ראיתי שזה עובד ורצתי למירוץ.
"באמצע הריצה, אני מקבלת טלפון מהמנהל שלי ונלחצת ממש. מתברר שבאותו יום בדיוק השיקו את יוטיובTV והמוצר שלנו לא עובד ומשבש דברים בהשקה. אני בהיסטריה. איך גרמתי לכזו פשלה ענקית? אני לא מצליחה להירדם וחושבת כל הלילה על מה אני הולכת להגיד ואיך אסביר מה עשיתי. ברור לי שבבוקר הולכים לפטר אותי".
סופיה מגיעה בבוקר לעבודה, כשהיא מחכה למבול של האשמות, אבל לא כך. "מתברר שזה אמנם היה לא נעים, אבל הבעיה תוקנה די מהר והיא לא היתה כל כך חמורה כמו שדמיינתי. וגם, לא האשימו אותי באופן אישי. הפקנו לקחים בשביל הצוות כולו".
אז מה למדנו? "היום אני לוקחת כישלונות בעבודה יותר בפרופורציה. אני ממשיכה לטעות. זה בסדר גמור. זה חלק מהתהליך".
הדוברת השלישית והמרגשת באירוע, היתה מורן סמואל, שחקנית כדורסל בעברה, זוכת מדלית ארד בחתירה במשחקים הפראלימפים בריו, אלופת העולם לשעבר ומשיאת משואה ביום העצמאות ה-71 של מדינת ישראל.
בגיל 24, אחרי קריירה מרשימה כשחקנית כדורסל, עברה מורן אירוע שבץ נדיר ומאז היא משותקת בפלג גופה התחתון. אחרי האירוע המשיכה בתחילה לשחק כדורסל. "כשחזרתי לספורט אחרי הפציעה, ידעתי שאם כבר לחזור לספורט – אני רוצה לחזור בכל הכוח ובשיא המוטיבציה ואני רוצה להגיע למשחקים הפראלימפים".
כשהבינה שכדי להגיע לשם, היא צריכה להחליף ענף ספורט מכדורסל לחתירה, לא ויתרה. "לא פשוט לעבור מענף קבוצתי לענף אישי, אבל היה לי חלום והחלטתי להגשים אותו".
המאמץ השתלם ו"אחרי עבודה מאוד מאומצת, אני נוסעת לייצג את ישראל במשחקים הפראלימפים בלונדון. הגעתי לגמר באירוע הספורט הכי גדול בעולם! אני יוצאת למקצה הגמר בהתרגשות גדולה, חוצה את קו הגמר, מרימה את הראש ומגלה שהפסדתי מדליית ארד על חודה של שניה. הרגשתי כישלון".
מורן מספרת על השעות הקשות שעברה אחרי התחרות, "באותן 24 שעות שאחרי הגמר, אני נזכרת בעצמי כילדה בת 12, שחקנית כדורסל, שחולמת להתקבל לנבחרת ישראל ואחרי עבודה קשה, מודיעים לה שהיא לא מספיק טובה. "היתה אכזבה גדולה, אבל אז הבנתי כמה אני אוהבת את המגרש וכמה אני אוהבת לשחק כדורסל. החלטתי שאני הולכת לעשות כל מה שצריך כדי לשחק. 3 שנים אחר כך אני מגשימה את החלום, מתקבלת לשחק בנבחרת ישראל לנערות ומייצגת את ישראל באירופה. הכל התחיל מכישלון ממש גדול".
הזיכרון הזה עולה למורן בשעות האלה שאחרי הגמר ו"פתאום אני מבינה שאני רק שניה ממדליית ארד. גיליתי שהדרך שבה אני מדברת לעצמי משפיעה עליי. יצאתי למסע של 4 שנים לאולימפיאדה הבאה. בשנת 2015 אני זוכה בתואר אלופת העולם, בהפרש של 0.6 מהמקום השני".
מורן מסכמת עבורנו את הניסיון שלה בכישלונות: "הדבר הגרוע בחיים הוא לא הכישלון, אלא ההרגשה שהיתה לי הזדמנות לעשות משהו ובסופו של דבר לא ניסיתי. כשהפחד מכישלון מתגבר עלינו, אנחנו יכולים להתגבר עליו בלעשות סימולציה עם עצמנו על מה יקרה אם אני אכשל. בסופו של דבר, זה רק כישלון. לא מתים מזה. לומדים מזה. קושי יכול להיות הזדמנות".
האם אתם מלמדים את תלמידיכם את סיפורי ההתמודדות והכישלון של אנשים מעוררי השראה? נשמח לשמוע כיצד אתם עושים זאת, בתגובות. כך תוכלו לסייע לאלפי מורים נוספים.
