להקשיב לשטח
"לא האמנתי שאני אלמד ילדים! ועוד בנושא מדעים!", אמר לי רמי, תלמיד כיתה ז', בסוף יום הלימודים. "אפשר לבוא גם מחר?" עד היום הזה פחות הרגשתי אותו. כתלמיד עם הפרעת קשב וריכוז ובעקבותיה מוטיבציה נמוכה ללמידה וקושי רב בתפקוד בכיתה, הקשר בינינו היה בדרך כלל סביב הקשיים שלו ולא סביב הצלחות או עניין בשיעור.
אז איך התלמיד הזה, המתקשה, לימד מדעים ואפילו רצה לבוא גם מחר? הכל התחיל בשבוע החלל, מסורת שלנו בבית הספר, שבה תלמידי כיתות ז'-ח' בונים מרחבי למידה בנושא שהם בוחרים בתחום החלל ומעבירים את הידע לתלמידי ביה"ס היסודי, אשר עוברים בין המרחבים בקבוצות.
מפעילי המרחבים לומדים את הנושא שלהם ויוצרים פעילות הסברה או ניסוי מתאים. רמי מאוד התקשה להשתלב וללמוד על הנושא של קבוצתו. הוא מאוד חשש להדריך ביום הזה ולא הסכים אפילו לנסות. אחרי מספר סבבים בהם צפה בחבריו מדריכים, החליט לנסות להדריך. מהדרכה להדרכה הפך להיות מומחה, פיתח דרכים יצירתיות להדרכה, הוסיף עוד פעילויות ואת הסוף אתם כבר יודעים. "היה לי ממש כיף ואני יודע על תחנת החלל ויודע להסביר למה צריך לעשות כושר בחלל".
ההצלחה הזו שרמי חווה, גרמה לקרבה ביחסים שלנו ולתחושת מסוגלות שלו גם בלמידה בהמשך של תחום המדעים.
"היצירתיות היא סגנון חיים של היחיד, המונע את התרוקנותם ממשמעות" (לם, 1973). כמורה למדעים, המלמדת שנים רבות, אני חייבת להיות יצירתית. האתגר ללמד בכל שנה את אותם נושאים, יכול להביא לשחיקה ולמיאוס. כך מצאתי שהוראה של אותם הנושאים כל פעם בדרך אחרת, גורמת לי להתעוררות של יצירתיות, אשר מדביקה גם את הילדים.
"פיתוח יצירתיות אצל תלמידינו חשוב כדי להעניק לפרט את האמונה כי יש בו הכוח לא רק להסתגל לדרישות סביבתו, אלא גם להתמודד עם האתגרים שמעמידה לו הסביבה" (לנדאו, 1973).
היצירתיות חשובה לי לשמירה על כושר מחשבתי וזה מה שאני מעבירה לתלמידי. "אדם שחונך ליצירתיות, יהיה מצויד באומץ ובחוצפה לקיים קשר מלא עם העולם ולהיות חלק בלתי נפרד ממנו. הוא לא רק יסתגל למצבים משתנים, אלא יעזור בעיצוב השינויים כמיטב יכולתו; לא רק ישתמש בהזדמנויות, אלא גם ייצור אותן" (שם).
בחרו נושא לימודי רחב, כמו חלל, מזון, ממציאים / מדענים, תופעות במדע, תקופה בהיסטוריה, סיפור מקראי וכו' וחלקו את הנושא לתתי נושאים רצויים. כל קבוצה מקבלת תת נושא ללמידה. הקדישו זמן ללמידה עצמאית, בתיווך המורה, שעוברת בין הקבוצות. התלמידים לומדים על הנושא (יכול להיות שכבר למדו אותו בכיתה) ומפתחים פעילות, חידה, ניסוי, משחק, דגם או כל דרך אחרת ללמד את החומר. הם משקיעים גם בצד החזותי, עם חומרי יצירה מגוונים.
לאחר שכל קבוצה הכינה את החלק שלה, מקציבים מקום בבית הספר לבניית המרחב. ניתן להיעזר במורים מהצוות ובהורים מוכשרים. מפעילים את המרחב, כשתלמידי הכיתות הנמוכות או המקבילות מגיעים בקבוצות להדרכה על הנושא. המאמץ רב, אבל ההשקעה משתלמת - התלמידים שותפים בלמידה, עוסקים במשהו שובר שיגרה ומועצמים מהצלחת האירוע.
איך אוכל, שהוא אלמנט מרכזי בחיינו, יכול להיכנס לשיעורים שלנו? כל מה שצריך זו פלטה חשמלית קטנה המצויה בחדרי המעבדה בדרך כלל ואיזשהו קישור ללמידה. למשל, בשנה שעברה מאסתי בבניית דגם של התא וחיפשתי דרך חדשה להציג את אברוני התא. חשבתי על בישול מרק אפונה וכך היה. העמדתי סיר עם אפונה של סנפרוסט ותבלינים. בזמן שהמרק התבשל, למדנו על אברוני התא, והתלמידים קיבלו מרק של כלורופלסטים בתוך ציטופלסמה. כל תלמיד שקיבל את המרק היה צריך לבטא את שמות האברונים, דבר מסובך כשלעצמו.
התלמידים נהנו והם לא הסתפקו במרק ורצו להמשיך לבשל. אמרתי להם שמי שמוצא רעיון לבישול שקשור לחומר הלימוד שלנו, מוזמן להגיד לי, להביא את המוצרים ולבשל בכיתה. כך המשכנו לבשל - שוקו חם כדוגמא לתערובת אחידה, ג'לי עם סוכריות כדוגמא לציטופלסמה וכו'.
החיבור לאוכל יצר התעוררות, סקרנות ושוב, חשיבה יצירתית על מה ואיך עוד אפשר לאכול בכיתה?
ילדים אוהבים להתחפש ויש להם הזדמנות כזו רק פעם בשנה. למה לא יותר? בשנים האחרונות אני מקיימת בכיתות ח' "מסיבת יסודות", כחלק מלימודי הכימיה. כשאנחנו מסיימים את הלמידה על יסודות ותרכובות, אנו מציינים זאת במסיבה. כמובן שיש היערכות ולמידה לקראת המסיבה. כל תלמיד מקבל שם של יסוד וצריך ללמוד עליו וליצור תחפושת המבטאת את המאפיינים שלו, כמו התכונות של היסוד, השימושים שלו, מי גילה אותו וכו'.
בנוסף, התלמידים מתחלקים לקבוצות וצריכים למצוא את הקשר שיש בין היסודות שבקבוצה. למשל, האם הם מאותה משפחה או יוצרים תרכובת יחד או שבכלל אין קשר ביניהם? התלמידים יוצרים הצגה, שיר או תוכנית טלוויזיה וכו' ובה הם מציגים את עצמם ואת הקשר ביניהם בצורה יצירתית. בכל שנה יש רעיונות חדשים ומפתיעים, כמו למשל:
המירוץ ליסוד: זוגות יסודות מתחרים ביניהם.
מונית היסוד: שאלות טריוויה הנשאלות בתוך מונית.
מי עובד הכי קשה? מפגש דמיוני של הורים אחרי העבודה, בו כל אחד מתלונן למה הוא עובד הכי קשה.
האח היסוד: אודישנים איך כל יסוד יתנהג בבית האח, בהם הוא מנסה לשכנע למה כדאי לקחת אותו לתוכנית ועוד רעיונות שופעים.
ביום המסיבה מציגים התלמידים את ההצגה שהכינו, יש חטיפים, שתייה ממבחנות, מוסיקה ואוירה של חגיגה. גם אני מתחפשת כמובן.
מצאו נושא רחב הקשור לחיי התלמידים, שניתן לחלק אותו לתתי נושאים. לדוגמא, בכיתה ז', בזמן הקורונה, הכנו פלטפורמה ל"יום הולדת מדעית": חשבנו מה יש בכל יום הולדת, איך זה יכול להתקשר לנושאים שלמדנו וכיצד ניתן להסביר תופעות של יום הולדת באמצעות המדע, בדגש על החומר שלמדנו, כדי ליצור יישום של החומר. אז שאלנו איך אפשר לנפח בלונים ללא הכנסת אויר ואיך משתמשים בכלי מדידה וביחידות מידה של מסה ונפח בהכנת עוגה ליום הולדת? איך אפשר לייצג את המבנה החלקיקי של החומר באמצעות חטיפים?
כך המשכנו שוב, בוחרים נושא / תוכנית טלוויזיה / אירוע שקשור לחיי התלמידים ומשם גזרנו את הקשר ללמידה. תנו לתלמידים לפתח ולהתנסות ולבסוף גם ללמד תלמידים אחרים. לאחר שיצרנו מצגת שיתופית של פלטפורמת יום ההולדת, תלמידיי כיתות ז' לימדו בזום את תלמידי כיתות ד'-ה', בצורה חווייתית.
הלמידה מרחוק חייבה אותנו להיות יצירתיים במציאת פתרונות, ביצירת מוטיבציה ללמידה ובלימוד החומר במינימום שליטה. מצאתי שאת זמן השיעור ניתן לנצל אחרת - להיפגש עם תלמידים בקבוצות קטנות ולהצליח לשמוע כל אחד. בימים כתיקונם, כמה זמן באמת יש לנו לשבת עם תלמידים באופן אישי או קבוצתי ולהורות באופן אישי? לא הרבה.
במהלך העבודה על יום ההולדת המדעית, נפגשתי עם קבוצות סביב הנושא ולמדתי להכיר כך את תלמידי טוב יותר - מה רמת ההבנה שלהם ומה רמת המוטיבציה, היצירתיות, החברתיות שלהם ועוד.
עוד הבנתי, שכאשר ניתנה לילדים מטרה מדוייקת, יעד שאליו היו צריכים להגיע ובדרכים יצירתיות, המוטיבציה שלהם מתעוררת, גם אם זה מרחוק.
דנה אבריאן היא אחת מחמש המועמדות שהגיעו לשלב הגמר לקבלת פרס טארמפ להוראה איכותית.
