ישראל במלחמה
מה למדתם בשתים עשרה השנים של בית הספר? אני מניח שרובכם יענה, מתמטיקה, פיזיקה, היסטוריה, לשון, ספרות ועוד. אני לא למדתי אף אחד מאלה. גדלתי בקהילה מאוד דתית, בה ניתנה חשיבות עליונה ללימוד תורה. כלומר: תנ"ך, משנה ותלמוד בבלי. בבית הספר היסודי, למדתי את ארבע פעולות החשבון, אותיות ה-ABC וכמה בסיסים מהסוג הזה בלימודי ה"חול", אבל מעבר לזה – לא למדתי כלום עד סוף כיתה יב'.
כשהשתחררתי מהצבא בגיל 23 (דחיתי את השירות בשביל עוד לימודי ישיבה) רציתי ללמוד תואר איכותי באוניברסיטה, אך ידעתי שהשאיפה הזאת לא תתגשם בלי תעודת בגרות טובה וציון פסיכומטרי גבוה. הבנתי שאין לי ברירה אלא לשנות את מצבי בעצמי. כיוון שלא היה לי זמן או כסף ללימודי מכינה ארוכים, הצבתי לעצמי יעד: לגשת תוך 9 חודשים לבגרויות החורף, בגרויות הקיץ והמבחן הפסיכומטרי. משיקולים כלכליים, הבנתי שאלמד לתעודת הבגרות לבד: אני, ספרים ומחשב.
זה היה תהליך מאתגר, מאומץ ומרגש, שאחסוך מכם את פרטיו. היו בו עליות וירידות, מכשולים רבים וניצחונות. בסופו של דבר, למדתי את שש השנים הבוגרות של בית הספר בתשעה חודשים והוצאתי תעודת בגרות וציון פסיכומטרי, בגובה מספיק לתואר שאותו רציתי וכמעט לכל תואר אחר.
באותם 9 חודשים למדתי המון חומר, אבל בעיקר, למדתי על משמעת עצמית, הספקים אישיים, לימוד א-סינכרוני (ללא מנחה או מורה) ובקיצור, איך מנצחים לבד את אתגר הלמידה מרחוק. חמוש בניסיון שרכשתי, הלכתי לעבוד בתחום החדשנות בלמידה, שם אני ממשיך לגלות דברים מופלאים על איך נכון ללמוד ומשתף מתוך התובנות שאספתי מהניסיון הפרטי שלי.
כיום, כשאני מלמד בזום או מייעץ למורים לגבי למידה, אני מכווין ככל האפשר להעניק לתלמידים חוויית למידה המבוססת על למידה עצמית איכותית. תלמיד שיודע ללמד את עצמו, הוא תלמיד שיודע ללמוד. תלמיד כזה לא צריך לדאוג מאתגר הלמידה מרחוק או משאר אתגרי הלמידה הצצים בחייו.
אשתף אתכם כאן בחמש תובנות חשובות שרכשתי בדרך לרכישת השכלה באופן עצמאי. הכללים נרכשו תוך ניסוי, כישלונות, הפקת לקחים והצלחות. הם מוגשים באהבה לכל מורה שמעוניין להנחות את התלמידים שלו לדרך אישית, עצמאית ומאתגרת משלהם.
המידע בנושא לימודים איננו נגיש מספיק כיום וקשה מאוד למציאה. הייתי צריך לאסוף אותו בעצמי. כך למדתי לאסוף מידע, לברר, לשאול, לחקור. ההכרח לימד אותי לברר עם חברים, לפנות בשאלות אל מרחבי הרשת החברתית ולהיעזר בחכמת ההמונים, לאתר בוגרי חינוך חרדי שעברו את הדרך בה הלכתי ולשאול אותם ובקיצור, להקיף את עצמי באנשים שמכירים את השטח ויכולים להראות לי את הדרך. אין (כיום לפחות) תחליף לייעוץ האנושי ומשתלם להגבר על הבושה כדי להשיג אותו. הוא לא חייב לעלות אגורה.
כשהייתי צריך לשנן כמות עצומה של מילים באנגלית בזמן קצר, התבוננתי בעבר שלי ושאלתי את עצמי איפה אני חזק בזכירה. מיד עלו לי פסוקי קריאת התורה, אותם שמעתי מספר רב של פעמים, על פי סדר ובקול רם ואני זוכר כמות גדולה מהם בעל פה. לקחתי את מילון האנגלית והקלטתי לעצמי את המילים והפירוש שלהן. על ההקלטות חזרתי שוב ושוב תוך כדי קריאת המילון, כרבע שעה ביום וכך למדתי 1300 מילים חדשות בשישה וחצי שבועות.
לתלמידים שלכם יש נקודות חוזקה שונות ומגוונות (למשל, ציור, סרטון, כתיבת סיכום, מנגינה). עודדו אותם לעשות שימוש בנקודות החוזקה האלה, כדי ללמוד בדרך המעמיקה והיעילה ביותר והשתמשו בהן כדי להתאים תכנית עבורם.
את המקצועות במדעי הרוח למדתי בקלות. לקחתי ספר לימוד, קראתי, סיימתי ונבחנתי על החומר, אבל עולם המתמטיקה הציב בפניי אתגר קשה. קיים כל כך הרבה חומר חדש ונדרש תרגול לכל נושא ונושא. מיומנות בקריאת ספרים לא תעזור לי כאן, אז מה עליי ללמוד ומתי? ההחלטה שלי היתה ללמוד את החומר לכיתה ט', שיעור אחרי שיעור. לאחר חודש סיימתי את החומר והחלטתי לפתוח את רשימת הנושאים לבגרות וללמוד אותם עד למיצוי, אחד אחרי השני.
חסרו לי עדיין ידיעות בסיסיות, אבל השלמתי אותן תוך כדי תנועה. התמקדתי בנושאים עצמם ולא בעקרונות הכלליים. כך הגעתי מרמת בית ספר יסודי לציון 100 סופי בשלוש יחידות מתמטיקה – בארבעה חודשים. האם בחרתי את השיטה הנכונה? אני לא יודע, אבל השתדלתי לבחור שיטת לימוד אחת, ברורה וקבועה, שלא תציב לפני שאלות מה לעשות כל בוקר ותשאיר אותי ממוקד בדרך. זו היתה החלטה נכונה.
כל מורה או מנטור יאמר לכם – עבדו בצורה מאוזנת, אל תדחו משימות לרגע האחרון. ובכן, אני לא בא להתנגד לאמירה הזאת, אבל אסייג אותה. רובנו המוחלט אנושיים. זה אומר שגם אם נתכונן בצורה מספיקה למבחן, כשיתקרב היום נגביר לחץ, נרצה ללמוד יותר ונרגיש לא מוכנים. אני מציע להתכונן לכך מראש.
כשאנחנו מתכננים, אנחנו נוטים לחלק באופן שווה את המשימות לאורך תקופת ההתכוננות, בכל יום כמות קבועה עד למבחן (מה שכמובן לעולם לא מצליח לנו). אני מציע לתכנן אחרת, באופן מודע יותר לטבע האדם. קצת פחות לימוד כשהמבחן עוד רחוק, קצת יותר כשהוא מתקרב ומרתון למידה בימים האחרונים. כך לא נאבד את הראש כשנגלה שהמבחן מתקרב ועוד לא הספקנו את הכמות המתוכננת. אנחנו מתמלאים חרדה ברגעי לחץ – כדאי להשתמש בה לצרכינו ולא להתעלם ממנה.
זה הכלל האהוב עלי. כולנו מכירים את דבריו של וויליאם מקריוון, האדמירל האמריקאי שהציע לנו לסדר את המיטה כל בוקר כדי לשנות את חיינו ואת העולם. אני רוצה להציע הרחבה של הכלל הזה, גם אם היא נשמעת פחות טוב.
כשמנסים לסגל הרגלי למידה או בכלל, הרגלים קבועים – הסיכוי להתמיד בהם עולה ככל שהם יותר נוחים לתפעול. כלומר, אם המקום הקבוע של הארנק יהיה קרוב לדלת הבית ובהישג יד – יש הרבה יותר סיכוי שנתרגל להניח אותו בכל פעם במקום ולא לגרום לו להתגלגל ברחבי הבית. הרגלים נטבעים בנו, רק כשהם נעשים אוטומטית, ללא תשומת לב ובקלות.
את הכלל הזה יישמתי כשהרגלתי את עצמי ללימוד יומי. קבעתי לעצמי שינון אנגלית קצר בסוף כל תפילה או הישג קטן לפני שהולכים לישון. הצמדתי את המשימות למטלות שאני ממילא עושה יום יום והפכתי את המטלות החדשות לחלק מהישנות. היה נוח וקל להתרגל למשימות האלה וכך יכולתי להתמיד בהן עד שאחרון המבחנים הסתיים. כל זאת למרות שלפני שגיליתי את החוק הזה, נחשבתי בעיני עצמי לטיפוס חסר התמדה, שתמיד נועד ליפול זמן קצר אחרי שהחליט החלטות מפוארות ומלאות טקס.
איש לא מינה אותי למנטור לימודים ואכן אני לא כזה. ייתכן שמנטורים כאלה יחלקו על הדברים שכתבתי כאן, אבל בסוף הדרך שעברתי, אני יכול להבטיח שכל אחד מהטיפים שנתתי כאן – עובדים. בדוק ומנוסה.
