להקשיב לשטח
"קיבלתי 75 במבחן", נעה הגיעה אליי בוכה. "75 זה ציון מעולה!" אמרתי לה.
"לא מספיק", היא המשיכה לבכות. "אני לא מבינה מה קורה. כנראה שאני לא מספיק טובה ונמאס לי מהתחרות בכיתה כל הזמן – נגד התלמידים האחרים ונגד הזמן, כדי להספיק את החומר".
אנחנו מעודדים את הבנות לבחור במגמות המדעיות, אבל מה אנחנו עושים כדי להשאיר אותן שם? כדי להגדיל את מספר הבנות המסיימות את הלימודים במגמת פיזיקה ובמגמות מדעיות אחרות, לא מספיק לגרום להן להיכנס למגמה, אלא צריך גם למצוא דרכים להשאיר אותן שם ולמנוע מהן לפרוש במהלך הדרך.
בכתבה הקודמת בנושא, סיפרתי על ירדן, שביקשה לפרוש מהמגמה. השבוע אני מבקשת להעמיק ולדבר יותר על הסיבות העמוקות שגורמות לבנות להיבהל ולוותר.
מחקרים מראים כי תלמידות נמנעות ממגמות הפיזיקה, בין השאר, מכיוון שהן מרגישות שהלמידה בכיתות הפיזיקה היא תחרותית ולרוב עוסקת בלהספיק את החומר לבחינה ולכן אין זמן להתעכב ולהבין דברים לעומק. בנוסף לכך, בנות בכיתות פיזיקה סובלות מתחושת מסוגלות וביטחון עצמי נמוכים.
האם כיתת הפיזיקה באמת תחרותית? תלוי את מי שואלים. מחקרים הוכיחו כי תלמידות שיושבות באותה כיתת פיזיקה, עם אותה מורה או אותו מורה, יתארו חוויה לימודית שונה לגמרי מהבנים שיושבים שם. כ-75% מהבנות ידווחו על תחושת תחרותיות, בעוד רק 25% מהבנים יחושו תחושה דומה.
מתברר שאפילו שיעור רגיל בפיזיקה יכול להחוות כסוג של תחרות. פעמים רבות התלמידים מקבלים שאלה לפתרון במהלך השיעור. מרגע שניתנה השאלה, למעשה, לתחושתן של הרבה בנות, הוכרזה סוג של תחרות וכעת צריך לראות מי יצליח לפתור ראשון. מרגע שיש תחושת תחרות, בנות ייקחו לרוב צעד אחורנית, בגלל תחושת חוסר הביטחון המובנה והפחד להיכשל.
מה ניתן לעשות? כיצד אפשר למתן את תחושת התחרותיות בכיתה? במגוון דרכים. למשל, לא לתת זכות תגובה למי שפתר ראשון. המתינו מעט עד שכולם, או כמעט כולם, פתרו את התרגיל. לחילופין, שאלו בכל פעם מישהו אחר, או פנו באופן יזום לכל התלמידים, או הפעילו את שיטת זמן ההשהיה שתוארה בכתבה הקודמת.
בנוסף, אפשר ומומלץ לאמץ עבודה בקבוצות. יש לשים לב שגם עבודה בקבוצות צריכה להיעשות בתשומת לב. מומלץ לא יותר משלושה תלמידים בקבוצה. עדיף ליצור קבוצות של בנות בלבד או קבוצות שבהן יש רוב של בנות, אחרת שוב הבנים ישתלטו על הדיון.
ישנן אסטרטגיות נוספות שמתאימות לרוב לקבוצות מוחלשות, עם דימוי עצמי נמוך ותחושת מסוגלות פחות גבוהה. למשל, למידה שהיא יותר מעורבת, אקטיבית וחוויתית, נחשבת למידה שמעודדת יותר למידה של בנות, בפרט, וקבוצות מוחלשות בכלל.
חשוב להפוך את שיעורי הפיזיקה לרלוונטיים ולחבר אותם לחיים עצמם, להפוך את הנושאים הנלמדים למחוברים לחיי היום יום של התלמידות והתלמידים, להדגים היכן מופיעים העקרונות הפיזיקליים בחיים הסובבים אותנו ומדי יום. למשל, כאשר מלמדים על חשמל, להראות כיצד מחושב חשבון החשמל שכולנו מקבלים מחברת החשמל או כיצד עובדת מערכת החשמל הביתית.
כאשר מלמדים עקרונות אופטיים או מכניים, אפשר ורצוי להדגים אותם על מכשירים מעולמם של התלמידים. לדוגמה, מספריים, מפצח אגוזים, אטב כביסה ופינצטה מדגימים עקרון של מנוף. ניתן להתנסות בהצתת נייר באמצעות זכוכית מגדלת הנמצאת בשמש. גלים הם לא רק בספר, אלא בים, במוזיקה, ברדיו, בשמש. הראו להן שימושים של עקרונות מדעיים בסביבה הקרובה שלהן.
בנוסף, כדאי להביא כל הזמן חדשות מדעיות עדכניות, לחבר אותן לנושאים הנלמדים בשיעור ולהשתמש בהן כגורמים מזמנים למידה וחשיבה.
חשוב לתת לחוקים ולעקרונות הנלמדים את ההקשר הרחב והתמונה הכוללת והרחבה של הנושא. אם מלמדים את חוקי ניוטון, אפשר לספר על ניוטון, מי היה, מתי חי. האפקט הפוטואקלטרי שהוסבר על ידי איינשטיין הוא הזדמנות לספר על איינשטיין, תגליות נוספות שלו ואישיותו המעניינת.
למידה מתוך הקשר עוסקת גם בלראות את התמונה הגדולה. בתחילת כל שיעור לא לצלול ישר לתוך הנוסחאות, אלא רגע לפני, לתת חיבור למה שהיה בשיעורים הקודמים, לתאר מה צפוי היום ובאיזה הקשר נלמד כל הפרק הזה. לעשות "זום אאוט" ורק אחרי כן "זום אין". ניתן להסתכל על כל פריט בלמידה כחלק בפאזל ולזכור לחבר תמיד את החלקים, כדי שניתן יהיה לראות את התמונה הכוללת.
חשוב שהלמידה תהיה בעלת מאפיינים ומרכיבים אקטיביים, חווייתיים ויצירתיים. לשם כך, ניתן לשלב פעילויות חקר, התנסויות, ניסויים, הרבה עבודה עצמית של התלמידים במהלך השיעור ופחות למידה שהיא פרונטאלית.
באופן כללי, מומלץ לשלב הערכה חלופית מסוגים שונים ולהחליפה בהערכה המסורתית. כך נרוויח את הרכיבים המתוארים לעיל של רלוונטיות, אקטיביות ועוד וגם נפחית את התחרויות. בנות נוטות "לפרוח" בהצגת הלמידה שלהן בדרכים יצירתיות ולהציג יצירות מרשימות וברמה גבוהה מאוד.
אחד הדברים שמתסכלים בנות הוא הרצון להעמיק ולהבין את החומר, אל מול המרוץ האינסופי של המורה להספיק את החומר לבחינה. מומלץ לעסוק בפעילויות שונות שמעודדות למידה לשם הבנה, כמו מפת מושגים, ניתוח פתרונות שגויים ותפישות שגויות ומה ניתן ללמוד מהן, לתת מקום לטעויות ולא לחשוש מהן.
כדאי לזכור שבגלל חוסר הביטחון העצמי המובנה של הבנות, לרוב הן יחשבו שאם קיבלו 80 בבחינה זה לא מספיק טוב ולכן מבחינתן, הן "נכשלו" וצריכות לעבור מגמה, בעוד הבנים ירגישו מצוין גם עם ציונים של 70 או אפילו 60.
בנוסף, בנות נוטות לתלות את חוסר ההצלחה ביכולותיהן הנמוכות לכאורה ומיקוד השליטה שלהן לכישלון יהיה פנימי, בעוד בנים יתלו את הכישלון שלהם במיקוד שליטה חיצוני. למשל, במורה או בבחינה שהיתה קשה מדי. מצד שני, בנים יתלו את ההצלחה שלהם ביכולותיהם ובנות יתלו אותה בגורמים חיצוניים. למשל, שהבחינה היתה קלה, היה להן מזל וכו'.
לשם כך, חשוב להיות רגישים גם לדברים שלא נאמרים, לשמור על קשר אישי טוב עם התלמידות, להרבות בעידוד ופירגון לבנות, להישגיהן, לעבודתן ולתהליך הלמידה שהן עוברות. עם זאת, זה צריך להיעשות לא בצורה מוגזמת ובולטת, אלא תוך עידוד ופירגון, שבאים מעומק הלב ומתוך תחושת ערך אמיתית.
מפגש עם דמויות נשיות מעוררות השראה שלמדו פיזיקה חשוב לבניית role models עבור הבנות, במיוחד עבור אלו שהן מיעוט בכיתה. מומלץ להפגיש את הבנות עם מדעניות חוקרות ונשים שלמדו ועוסקות בתחומים אלה, אבל גם עם תלמידות מכיתות גבוהות יותר או בוגרות צעירות שקרובות בגילן לתלמידות, מאותו בית ספר ואותה שכונה. לרוב זה יוצר את הקשר הטוב ביותר, מתוך ההזדהות של התלמידות עם בנות הקרובות אליהן. כאן תמצאו למשל סרטונים שהכנו עם תלמידות ובוגרות כאלו, שקרובות לעולמן של התלמידות, מדברות בשפתן ומזמינות גם אחרות ללמוד פיזיקה.
ומה קורה עם נעה? "נעה יקרה", אמרתי לה. "תסתכלי על גל. הוא קיבל 70 ומרגיש מעולה ולגבי התחרות עם האחרים, תני לי ולך קצת זמן. מבטיחה שבזמן הקרוב זה ישתפר. ננסה ביחד?"
