להקשיב לשטח
"למידה מרחוק? אולי התכוונת רחוק מלמידה", אמרה לי אחת המורות בשיאו של הגל הראשון, כששאלתי מורות בהדרכה איך הן מסכמות את חווייתן עד כה. כל המורות בחדר הווירטואלי שלנו הנהנו מרחוק והסכימו איתה.
אין ספק שהמעבר להוראה ולמידה מרחוק הוציא את מרביתנו מאזור הנוחות שלנו. הכיתה הפיזית וההוראה הפרונטאלית, העומדות בבסיסה של שיטת הלימוד הקלאסית, נעלמו בן לילה כלא היו והמגע האישי והישיר עם התלמידים התחלף בריבועים (לפעמים ריקים ושחורים) של הזום ואפילו כוס הקפה עם עמיתים בין השיעורים - נעלמה. מתסכל, נכון, אבל תסכול הוא לא בדיוק המפתח לצמיחה מתוך משבר.
על מנת לצאת מתקופה זו מחוזקים, עלינו לסגל הרגלי הוראה היברידיים ודיפרנציאליים המותאמים לכל תלמיד ותלמידה ולסביבת הלמידה החדשה. ישנם אתגרים רבים והמעבר להוראה מרחוק מורכב ולא פשוט, אבל אם נבחן את האתגרים המרכזיים, נוכל גם להציע להם דרכי התמודדות איתם והדרך להוראה ולמידה מוצלחת מרחוק תהיה קצרה וקלה יותר.
הבעיה: פעמים רבות התלמידים אינם ששים לדבר או להיראות במצלמה ואינם משתפים פעולה במהלך שיעור מקוון.
הפתרונות:
נבהיר לתלמידים כי ישנם שלושה ערכים מרכזיים אשר עומדים במוקד הלמידה מרחוק והם האב"ג של הלמידה מרחוק: אחריות, בחירה, גמישות.
א. אחריות: כדי להתמודד עם הפסיביות הכרוכה בישיבה מול המחשב, נשאף להגביר אצל התלמיד את המחוייבות ללמידה ואת ההתמדה בה לאורך זמן. בכדי לעשות זאת, נמקד את הלמידה סביב יצירת תוצרים, שכן למידה המבוססת על יצירת תוצרים מגבירה את המחויבות ואת הקשר ליצירה (תופעה הידועה בשם "אפקט איקאה"). ניתן להתבסס על פעילויות מגוונות, כגון: "שישים שניות על", ארגון הידע באמצעות מפות חשיבה, הכנת משחק לכיתה עד לשיעור הזום הבא ועוד.
ב. בחירה: בלמידה מרחוק, התלמידים בוחרים האם להיכנס לשיעור או לא, האם להפעיל את המצלמה, האם להשתתף באופן פעיל וההשפעה שלנו עליהם מצומצמת מאוד. אנחנו יכולים להתעצבן מכך, לנסות לכפות עליהם או פשוט לקבל את זה. כאנשי חינוך, אנחנו רוצים לעזור לתלמידינו לגבש זהות ואוטונומיה ולכן עלינו לדבר בפתיחות עם התלמידים ולספר להם שבלמידה מרחוק הם הופכים למורים של עצמם. הבחירה אם ללמוד היא לגמרי שלהם ואל להם לחשוש מכך, אלא לקחת את ההזדמנות לסגל לעצמם הרגלי למידה בריאים שהם תכונה הכרחית להצלחה במאה ה-21.
ג. גמישות: המציאות המוכרת משתנה באופן מהיר ותדיר ואנו נאלצים להתאים את עצמנו למצב החדש, בו אנחנו צריכים להגמיש את דרכי ההוראה שלנו ולהתאים אותן לצורת הלמידה החדשה. למידה מבוססת פרויקטים (PBL), מאפשרת גמישות רבה יותר, גם בהוראה וגם בלמידה. התלמידים חווים למידה גמישה ומשתנה כחלק משלבי הפרויקט, החל משלב השאלות והתכנון ודרך הטיוטות והשינויים לאורך הפרויקט.
הבעיה: תלמידים לא פותחים את המצלמה במהלך השיעור, כי הם לא מרגישים בטוחים בקבוצה. התלמיד רואה את עצמו במצלמה לאורך כל השיעור ועסוק לא פעם בתהייה איך הוא נראה ומה חושבים עליו.
הפתרונות:
א. הסתרה: ניתן להציע לתלמידים להשתמש באפשרות של הסתרת המצלמה שלהם מעצמם.
ב. שחרור שליטה: בדרך כלל, לא יהיה לנו פשוט לאבד שליטה בכיתה, אך במרחב הווירטואלי לפעמים קל יותר לאבד את השליטה, לשחרר ולאפשר לתלמיד לקבל החלטה אם להיראות או לא.
ג. הדרגתיות: על מנת לבנות את ביטחונם של התלמידים, עלינו לעודד שיח והשתתפות הדרגתיים בשיעור. ניתן להתחיל משימוש בשאלת סקר שהתלמידים יכולים לענות עליה ותוך כדי לעודד אותם לענות. ניתן לבנות את הביטחון בצורה הדרגתית, על ידי שימוש בחדרי צ'ט, קבוצות WhatsApp או חלוקה לכיתות וירטואליות בזום (BREAKOUT ROOMS). שם השיח בין התלמידים הופך לאינטימי יותר ועבור רבים מהם גם פחות מביך.
עוד דרך היא לשחק במשחק "כל מי ש..." נשאל את התלמידים שורת שאלות בסגנון של "כל מי שקם לפני פחות מחצי שעה, שיפתח מצלמה" או "כל מי שהיה מעדיף ללמוד בכיתה עכשיו, שיפתח מצלמה" ועוד. אחרי כמה מפגשים כאלו נראה יותר מצלמות דלוקות במהלך השיעור.
הבעיה: לפעמים יותר מאתגר לשאול שאלות במרחב הוירטואלי, אך שאלת שאלות היא כלי חשוב להפיכת תהליך הלמידה לאקטיבי וממוקד.
הפתרונות:
א. עידוד לשאלות: אפילו בצ'ט ולא בקול (הדרגתיות, זוכרים?). ניתן לעודד את שאלת השאלות בכך שנבטיח שהשאלות הטובות ביותר יופיעו בבחינה העתידית.
ב. לוחות שיתופיים: נסו להפחית את המבוכה באמצעות שימוש בלוחות שיתופיים וכלים המאפשרים מענה על סקרים אנונימיים. באמצעות הכלים השונים, ניתן לכתוב טענה או כותרת (להלן, "התשובה") ולבקש מהתלמידים לכתוב שתי שאלות על "התשובה" – האחת שתשובתה ידועה להם והשנייה שהם מבקשים לדעת.
ג. לומדים לטעות: עודדו תרבות של שאילת שאלות ולמידה מטעויות. למשל, כשתלמיד שואל שאלה שעשויה להגחיך אותו, נוכל להתייחס לעצם המחשבה ולא לתוצאה השגויה. עניין זה נכון, כמובן, גם בלמידה בכיתה, אבל הוא נכון ביתר שאת בלמידה מרחוק שגם כך כרוכות בה תחושות של ריחוק, עמימות וחרדה.
הבעיה: בדידות וריחוק חברתי, שיכולות להשפיע בצורה ניכרת על התלמידים שלנו, אפילו הרבה מעבר לפגיעה בהספק החומר הלימודי.
הפתרונות:
א. חלוקה לחדרים: חלקו את התלמידים לקבוצות, בחדרים ווירטואלים, כדי ליצור קשר ולשבור את הבדידות. בקרו בחדרים. זוהי הזדמנות לתת יחס אישי ולשדר תחושה שאתם שם בשבילם.
ב. שמירה על וועדות הכיתה: היו יצירתיים והפעילו את הוועדות גם מרחוק. למשל, וועדה שתגבש את כללי "התו הסגול" לכיתה; וועדה שתגבש תוכנית עבודה לייעול הלמידה מרחוק; עיתון בית הספר יערוך סקר של חוויות הלמידה מרחוק ויפרסם את תוצאותיו; ועדת ימי הולדת תדאג לחגוג את ימי ההולדת של התלמידים בכיתה ועוד.
ג. שרשראות אנושיות: את הניתוק שנכפה עלינו בתקופה זו, ניתן לפוגג מעט דרך "משימות שרשרת", בהן התלמידים מעבירים ביניהם רעיונות, מסרים, תמונות, הקלטות או כל דבר אחר. למשל, סדרה של הקלטות וידאו קצרות, שבהן כל תלמיד מצולם כשהוא אומר / עושה משהו (בהתאם למשימה שנתן המורה) ואז מעביר מקל או מוסר כדור, שאותו "יתפוס" התלמיד הבא ובגמר הצילום "ימסור" אותו לבא אחריו. רעיון נוסף: כתיבת סיפור בהמשכים.
הבעיה: אנחנו מתכוננים שעות לשיעור והם לא מקשיבים, הולכים לאיבוד בתוך שלל המשימות והתרגילים המקוונים או פשוט נשארים כריבועים שחורים חסרי תגובה.
הפתרונות:
הלמידה מרחוק מאלצת אותנו לזקק את חומר הלימוד למינימום ההכרחי. עדיף שיעור יעיל ואפקטיבי של 5 דקות מ-45 דקות של בזבוז זמן. כדי שנוכל לנצל את הזמן הקצר שלרשותנו, קבלו שלושה רעיונות יישומיים לניהול ההוראה ההיברידית:
א. תכנון ושקיפות: שתפו את התלמידים בתוכניות שלכם לחלוקה של השיעור ללמידה מקוונת ולמשימות א-סינכרוניות. כך הם יוכלו למקד את הקשב שלהם ולהגיע מוכנים לשיעור.
ב. הגבלת השיעור: כשהקשב בשיעור יורד, הציגו לתלמידים כמה זמן יצטרכו עוד להתרכז כדי לסיים את החלק הזה שלה למידה.
ג. הכיתה ההפוכה: במקום ללמוד בכיתה ולתרגל בבית, עכשיו זה זמן מעולה לעשות הפוך. שלחו לתלמידים מראש את החומר ללמידה עצמאית ולאחר מכן, בכיתה הווירטואלית, תרגלו את החומר ודונו בו. ניתן לשלב למידת עמיתים.
ואיך אתם מתגברים על אתגרי הלמידה מרחוק? נשמח לשמוע כאן בתגובות.
השתתפו בכתיבת הכתבה:
• ד"ר אדם רצון, מנחה וחבר בצוות הפיתוח של חברת פסיפס. בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה ותואר שני ושלישי בספרות. אוהב אנשים, שפה, אמנות ומה שביניהם. מאמין שביסוס והעמקת דיאלוג עם תלמידים, הכולל נוכחות בקשר ויצירת אמון, הוא המפתח לכל חינוך באשר הוא.
• רוני פאר, מנחה ואחראי תחום מיומנויות למידה לתלמידים וסטודנטים בחברת פסיפס. בוגר תואר שני ביחסים בינ״ל ובעל ניסיון עשיר בעבודה מול ילדים, נוער והכשרת צוותי הוראה. מאמין גדול בשילוב של הומור וחשיבה חיובית בעבודה החינוכית והלימודית.
