ללמוד מהעולם
ריקוד חסידי ומתמטיקה גבוהה
"הילדים פה בטח עצובים ומדוכאים", אמר יוסי כשיצאנו נפעמים מרמת החינוך שפגשנו. חיפשנו איזושהי חולשה שתיתן לנו תחושה שגם אנחנו בסדר. אבל אז, הילדים קראו לנו אל הכיתה שלהם. "שמענו שאתם מישראל. בדקנו ביוטיוב, ראינו דבר כזה שנקרא 'ריקוד חסידי', אל תתביישו, הצטרפו אלינו למעגל ונרקוד ביחד". כך אמרו לנו התלמידים וכך נמוג לנו המפלט האחרון, עצובים הם לא.
אל בית הספר 'צ'ינקוואקוזי' הגענו בבוקר, אחרי הצלצול. אין שומר בכניסה, המסדרונות שקטים, נקיים וקירותיהם צנועים. הילדים מרוכזים בללמוד והמורים בללמד. נכנסנו בשער בסקרנות מהולה בחשש. איך ייראה מבפנים בית ספר באחת ממערכות החינוך הטובות בעולם. מערכת שמאוד דומה לזו של ישראל בתנאי הפתיחה שלה.
בחדר המורים התבקשנו, תוך כדי קפה והתרעננות, להתרשם מתערוכת תוצרי פרויקטים של תלמידים. לרגע חשבנו ששוב נראה ניסיונות לשילוב שטחי של PBL אבל מה שראינו הותיר אותנו פעורי פה. כשהתקרבנו ראינו שמדובר בשימוש בידע מאוד מתקדם במתמטיקה ובפיזיקה כדי לייצר פתרונות טכנולוגיים מתוחכמים.
המשימה הייתה לבנות רכבת הרים, עם לולאות ופניות ב-360 מעלות, להתאים את המהירות והזוויות כך שגולה שמונחת בהתחלה, תגיע לקצה בבטחה בלי לעזוב את המסילה. לצד רכבות ההרים עמדו הטלסקופים, והמשימה הייתה לבנות מכשיר עם מספר עדשות, תוך חישוב מדויק של סוג העדשות, המרחקים והזוויות הנכונות.
https://www.youtube.com/watch?v=908L-p6hBi4&feature=youtu.be
כדי להבין מה ראינו ישבנו לשיחה מעמיקה עם המורים. שם נחשפנו לסוד הקסם. המורים למתמטיקה, למדעים ולטכנולוגיה עובדים ביחד כקהילה מקצועית. הם הגדירו את הפרויקטים הטכנולוגיים מתוך הידע והמיומנויות שביקשו ללמד. הם תכננו לפרטיו את סדר הלימודים לאורך השנים, כך שיהיה תיאום בין הידע המתמטי וההבנה המדעית הנחוצים למשימה הטכנולוגית.
שאלנו את המנהלת איך זה שבית ספר שבו כל התלמידים וכל סגל החינוך מגיעים ממשפחות מהגרות, כל כך מצליח. היא השיבה שהם בכלל בית ספר רגיל וממוצע שרק עכשיו מתאושש משנים שבהם הידרדר ואיבד את אמון ההורים. הם הקימו מסלול על-אזורי של ׳טכנולוגיה מבוססת מדע ומתמטיקה׳, וכך בביטחון ועם מנהיגות שקטה, המנהלת מעודדת ומאפשרת, דורשת ותומכת.
לפיל שבחדר קוראים Coherence
״פעם לא היינו טובים בחינוך, אבל היום אנחנו ראשונים בעולם בין המדינות דוברות האנגלית", אומר לנו ג׳ף בלאקאוול, סגן מנהל Peel School Board. ״כל המערכת שלנו הייתה ממוקדת בתכנית הלימודים, בחומר שצריך להעביר ובשעות ההוראה. השינוי שעשינו יצר תפנית, וכיום אנחנו ממוקדים בתלמידים ובלמידה שלהם".
אחר כך ראינו דוגמאות רבות למה שג׳ף אמר. למשל, אין באונטריו יותר ספרי לימוד. הם אומרים שספר לימוד בנוי במידה אחת לכולם. הוא מניח שכולם יודעים אותו דבר, חושבים באותה צורה ולומדים באותה דרך. במקום ספרי לימוד, כל מורה בוחר את החומרים המתאימים לכיתה הספציפית שלו, לקבוצות תלמידים בתוכה ולכל תלמיד.
דוגמא נוספת, לכל תלמיד יש ׳תיק פרופיל׳ שבו המורים מנתחים את היכולות, הקשיים, אופן החשיבה, סגנון הלמידה, ההעדפות, נושאי העניין, הנסיבות האישיות והמצב הרגשי של כל תלמיד. הפרופיל משמש לבניית תכנית למידה אישית לכל תלמיד ששקופה למורים, לתלמיד ולהוריו, ומשמשת בסיס לשיחה המקצועית ביניהם.
כששאלנו איך עשיתם את המעבר, האם הכרחתם את המורים להשתמש בתכנית למידה אישית שכזו? התשובה הייתה "לא ולא, מה פתאום". הם מציעים תבניות שונות של פרופילי תלמיד לבחירת המורים, ולכל שדה ממליצים על כלי אבחון, שאלונים ומשימות תרגול, וכן על מומחים ויועצים שהמורים יכולים להיעזר בהם.
אחר-כך שאלנו על יעדים. "יש לנו תכנית-אב שנקראת Student Success 2016-2021", הם מיד השיבו. "ממנה אנחנו גוזרים את היעדים ותכניות העבודה השנתיות ובלבה נמצאת תפיסה עמוקה שלנו של התאמת ההוראה והלמידה למאה ה-21, שנקראת Empowered Modern Learners, שמכוונת את כל מה שאנחנו עושים."
רגע, רגע. לכל 'מחוז בתי ספר' יש תכנית ויעדים משלו? אז מה התפקיד של משרד החינוך? שאלנו. "אנחנו מאוד מתואמים עם משרד החינוך. היעדים שלהם הם היעדים שלנו, אבל כל מחוז בוחר ליישם אותם לפי המאפיינים שלו". למשל, משרד החינוך הגדיר יעד של שוויון ומיקוד באוכלוסיות בסיכון. אצלנו במחוז יש הגירה גדולה מסוריה, עם קשיים מאוד גדולים, ומעט אפשרויות להצטיין.
"משרד החינוך מנתח את המבחנים הארציים, מעמיד לרשותנו כלי ניתוח, מעודד אותנו להעמיק בתוצאות ומכוון משאבים לעבר מוקדי הקושי. המבנה הארגוני של המחוז, הוא בהתאם ליעדים של משרד החינוך ושלנו. יש לנו מחלקה לשוויון בחינוך ומחלקה למצוינות במתמטיקה. מילת המפתח אצלנו באונטריו היא Coherence, ואת אותם יעדים ואותה שפה תפגשו גם בכל בית ספר.
הפעולה של המחוז נעשית באמצעות מלווים פדגוגיים שמגיעים לבתי הספר כל שבוע. לכל 4 בתי ספר יש מלווה, וכל 5 מלווים פדגוגיים כפופים למפקח. המלווים הפדגוגיים נפגשים מדי יום שישי לפיתוח מקצועי שלהם עצמם. כל הפיתוח המקצועי של סגלי החינוך נעשה על-ידי המחוז, ללא כל מעורבות של אקדמיה או ארגוני חינוך.
הפוליטיקה של המתמטיקה
לקח לנו זמן להבין ולעכל. כל פגישה רשמית במשרד החינוך וכל מצגת מתחילות בשקף ובהצהרה: "אנו מכירים תודה והערכה עמוקה לשבטים ולקהילות שהיו כאן לפנינו ושאנחנו פה בזכותם. יש לנו מחויבות עמוקה לזכויות ולשוויון ואנו פועלים לכך בכל לב". ערך הסובלנות לזולת ניכר בכל צעד ושעל, גם במילים והרבה במעשים.
"כמעט 30% מהתלמידים שלנו לא נולדו בקנדה ואנגלית היא לא השפה הראשונה שלהם", הייתה ההצהרה הראשונה של אנשי משרד החינוך. "עם זאת, אין אצלנו פערים על רקע חברתי-כלכלי וגם לא בין ילידים ומהגרים. אנחנו מפנים משאבים נוספים משמעותיים לעבר האוכלוסיות החלשות יותר."
ההקבצות מתחילות בכיתה ט', כשכל תלמיד בוחר בין "מסלול אקדמי" ל-"מסלול מעשי". המסלול האקדמי נבדל מהמסלול המעשי לא רק במתמטיקה, אלא גם באנגלית, בהיסטוריה ועוד. הוא מוביל לאוניברסיטה, בעוד שהמסלול המעשי מוביל להכשרה מקצועית. 60% לומדים במסלול האקדמי. "הבעיה שלנו היא המסלול המעשי, כי באונטריו יש מחסור בידיים עובדות, אבל לא המקומיים ולא המהגרים רוצים בכך"
"יש אצלנו מבחנים ארציים בקריאה ובמתמטיקה, הנקראים EQAO, שנערכים מדי שנה לכל תלמידי כיתות ג', ו', ט', ו-י'. המבחן בכיתה י' מתמקד בכישורים אורייניים והוא מבחן מעבר קובע. רק תלמיד שעובר אותו יכול להתקדם להמשך הלימודים בתיכון. תוצאות המבחנים מתפרסמות בחתך בית ספרי. ההורים יכולים לראות זאת באתר אינטרנט מיוחד. יש שבוחרים את מקום המגורים שלהם לפי דרוג בית הספר."
תמהנו אם המבחנים אינם בבחינת להציב 'מכשול בפני עוור', כלומר האם אין העתקות או תרמיות של מורים ומנהלים במבחנים הללו כתוצאה מהפרסום. מארחינו הרימו גבה ואמרו שאצלם המורים הם אנשי מקצוע רציניים ויש בהם אמון גדול. הם הוסיפו שהמבחנים אינם מכשול, הם אמצעי שבאמצעותו הציבור נותן את מבטחו במערכת החינוך. יושרתם של המורים היא אבן יסוד במקצועיות שלהם ובאמון הציבורי בהם.
"אין אצלנו מבחני בגרות ארציים. הציון הבית ספרי ומבחנים פקולטתיים הם שקובעים את הקבלה לאוניברסיטה. אמנם יש מעט בתי ספר שידועים בזה שהם 'מנפחים' ציונים, אבל האוניברסיטאות מודעות לכך ומתחשבות בזה." שאלנו אם המשמעות של הדברים היא שבעצם בבחירה בכיתה ט', גורלו של התלמיד נחרץ?
אז יצא המרצע מהשק. באונטריו נבחרה ממשלה שמרנית לפני שנה, לאחר 15 שנים של ממשלת לייבור. הממשלה החדשה הקדישה מספר חודשים להתייעצות ציבורית רחבה, ובסיומה הכריזה על מדיניות חינוך חדשה. "זיהינו הידרדרות בהישגים במתמטיקה ואנחנו מבחינים בפערים הולכים וגדלים במבחן בכיתה ט' שנמצאים במתאם גבוה לבחירה במסלול אקדמי או מעשי. אבל חשוב להבין שאלו אינם פערים על רקע סוציו-אקונומי".
גם ההורים חשים שלימודי המתמטיקה אצלנו בנסיגה. המעבר שעשינו לכיוון של "למידה משמעותית" נעשה תוך קיצור דרך ודילוג בעייתי על יסודות חזקים. כאשר ניתחנו את הפערים שאנחנו רואים במבחנים, שמנו את האצבע על פער בבסיס הידע, במיומנויות הפרוצדורליות ובזיכרון האוטומטי, ולכן אנחנו מתחילים במדיניות חדשה, תחת הכותרת של back to basics.
הכנו מדריך למורים ולהורים שמציג את תכנית הלימודים ומראה כיצד היא תומכת בהקניית היסודות. הנחנו כל מחוז בתי ספר להגדיר את המתמטיקה כיעד, מונו בעלי תפקיד שמובילים את ההטמעה, וקבענו שמתמטיקה תילמד בכל יום לפחות ל-60 דקות החל מבית הספר היסודי. התכנית החדשה תוטמע במשך 4 השנים הקרובות ונשתמש בנתוני המבחנים הארציים כדי לבדוק את ההתקדמות.
התכנית הקודמת שלנו במתמטיקה הותנעה בשנת 2004, מאז העולם השתנה. היום מה שחשוב הם ביצועים גבוהים, יישום של המתמטיקה לשימושים מהחיים האמתיים, למידה מרחוק באמצעות טכנולוגיה, למידה מחוץ לבית הספר ובקיץ, ומוכנות לשוק העבודה. ההורים אמרו שמיומנות פיננסית היא שימוש חשוב מאוד מבחינתם וגם מיומנות של תכנות מחשב וחשיבה חישובית.
"תבינו, קנדה התקדמה מאוד בקריאה ובכתיבה ב-15 השנים האחרונות, אבל המדיניות של הממשלה הקודמת לא הצליחה במתמטיקה. ההורים היו מאוד מעורבים ברפורמת הקריאה, כי היה להם תפקיד מעשי בקריאת ספרים לילדיהם. במתמטיקה זה יותר מאתגר. לכן באמצעות פלטפורמה דיגיטלית אנחנו ממחישים להורים את ההתקדמות של ילדיהם."
בשנה שעברה עבר חוק שמחייב מורים לעבור בחינות במתמטיקה כדי לקבל את ההסמכה שלהם. כעת הבחינות הללו נמצאות בפיתוח ובאביב הקרוב נתחיל ליישם אותן. ביסודי המורה מלמדת את כל הנושאים, ולכן חשוב מאוד יהיה לבחון את הידע שלה במתמטיקה. מבחינת פיתוח מקצועי, אנחנו מקדישים לכל מורה 6 ימים מרוכזים לפיתוח מקצועי, מעבר לפיתוח המקצועי שנעשה בתוך בית הספר.
צרות בארץ המייפל
"כל מה ששמעתם ממשרד החינוך הוא שקר מוחלט", אמרו לנו אנשי איגוד הגג של ארגוני המורים. "ההישגים של התלמידים טובים, הניתוח שלהם הזוי. הרי זה לא ייתכן שהתלמידים שלנו טובים במדרגה הגבוהה של ההבנה, החשיבה, ההעמקה והיישום, אבל הם לא טובים במדרגת הבסיס של הידע והטכניקה. הסתכלו על תוצאות המבחנים הארציים, הם בקו שיפור".
שאלנו, אם כך, מדוע ההורים כל כך מאוכזבים. "ההורים היו רגילים שילדיהם מגיעים הביתה עם תרגילי טכניקה, והם עזרו להם. כשעברנו ללמידת עומק, זה הפך מורכב, גם לילדים ובעיקר להורים. נכון שהיו מורים שחשבו שהלכנו חזק מדי על חשיבה ועומק מבלי לבסס מספיק את היסודות. ייתכן והיינו צריכים למצוא איזון טוב יותר בין הבסיס ובין פתרון בעיות יישומיות."
סיפרנו שפקיד ההגירה בשדה התעופה שאל אותנו לסיבת בואנו, הוא עצמו היה מורה בעבר, ואמר לנו שהחינוך באונטריו לא משהו בכלל. "אמון הוא שאלה של הגדרת תוצאה", השיבו. "הידיעה של כל אחד, שהילדים שלו, לא חשוב אם הם ילדים של מהגרים או של ילידי הארץ, אם הם עשירים או עניים, כל ילד יקבל הזדמנות להצליח כמו כולם, זו הגדרת התוצאה שלנו, והיא מובילה לאמון עמוק."
כמעט כל התלמידים באונטריו לומדים בבתי ספר ציבוריים. עשירים ועניים לומדים יחדיו. החינוך המיוחד כולו משולב בחינוך הרגיל. הורים לא מוסיפים דולר אחד, הכל מכספי המדינה, והרשויות המקומיות לא מוסיפות כלום. כל בתי הספר "מרגישים" אותו דבר, ואין הבדל ניכר בין בתי הספר. בתוצאות אין הבדל בין בתי הספר, יש שקצת יותר וכאלו שקצת פחות, אבל בגדול, אין פערים.
הממשלה הקודמת הגדירה את צמצום הפערים כאחד מתוך 3 היעדים הלאומיים שלהם, ופעלה בנחרצות כדי להגשים את היעד. זו הייתה אג'נדה רשמית, על השולחן. הם בנו אמון עם המורים והתמקדו בזה. הכניסו לזה כסף משמעותי, ומיקדו אותו במוקדי הפערים באוריינות קריאה ובמתמטיקה. הם היו מאוד מדויקים באלו פערים הם רוצים לסגור. הם לא התפזרו.
הם נבחרו ב-2003 לאחר שלב של מאבק עיקש בין ארגוני המורים לממשלה, והחליטו לשנות כיוון ולנקוט בצעדים בוני אמון. הם הקשיבו לנו, הזמינו אותו לפגישות. הם הלכו לכיווננו כברת דרך גדולה, אבל לא קיבלנו את כל מה שרצינו. למשל, אנחנו שונאים בחינות ומתעבים את גוף הבחינות שלהם, אבל אלו נשארו.
הם גם הלכו רק על קריאה ומתמטיקה וזה הסיט את המיקוד מאומנויות ומחינוך גופני, ואנחנו לא אוהבים שיוצרים הבחנה בין מה שחשוב למה שלא חשוב, כי כל המורים חשובים לנו. מה שכן, הם נתנו לנו הרבה כסף, 23 מיליון דולר כל שנה, לבצע פיתוח מקצועי, אבל גם זה, רק בהתאם ליעדים שהם קבעו. במסגרת זו ייסדנו את תכנית TLLP של יזמות פרויקטים של מורים שמאוד נחשבת בעולם.
אנחנו רוצים שוויון בין המורים ולא רוצים לעודד מעמדות ביניהם. כהשראה למדנו הרבה מה-lesson study של יפן, שבו המורה המוביל הוא תורן לפעילות קצובה. פינלנד באים ללמוד מאתנו. כל מערכת חינוך והקו שלה לפיתוח מקצועי של מורים. כל המהלכים הללו נועדו להוציא את ההוראה מהפרטיות של המורה שסוגר את הדלת, למשהו מקצועי משותף.
אבל עכשיו אנחנו הולכים לעידן של פערים מתרחבים, כי הממשלה החדשה הודיעה שהיא תבחן מורים ושיפטרו מורים, כי הם חייבים לקצץ בשירותים הציבוריים. מה גם, שצריך להודות שלמרות שאסור אצלנו להגיד את המילה "הסללה" ולכאורה אין פה הסללה, למעשה ההבחנה בין מסלול אקדמי למסלול מעשי החל מכיתה ט' היא סוג של הסללה, וכנראה שנבחין שם בפערים.
עוד לא יבשה הדיו מפגישתנו בארגון המורים, וכבר מורי אונטריו יצאו להפגנה גדולה. 'כיכר המלכה' התמלאה באלפי מורים ותלמידים שבאו למחות נגד המדיניות החדשה, ובעיקר כדי לצעוק נגד קיצוץ בתקציב החינוך, הגדלת הכיתות ופיטורי מורים. החלטנו לאחוז טלפון ביד, להצטרף אל המוחים ולצלם את ההתרחשות.
https://www.youtube.com/watch?v=NVNim9SIASI&feature=youtu.be
להוביל מהאמצע – נוסחת ההפעלה המנצחת
"ראש הממשלה פנה אלי כדי שאנסח עבורו את מצע החינוך שלו, עוד לפני הבחירות", פתח מייקל פולן את דבריו. "לכן זה היה אך טבעי שהוא פנה אלי אחרי הבחירות כדי שאוביל לממש את מה שכתבתי". למעשה זו הייתה תכנית ל-10 שנים שמטרתה להפוך את החינוך באונטריו לאחת ממערכות החינוך המובילות בעולם. אפשר לצפות בוידאו קצר שהכנתי על הסיפור של אונטריו, ואפשר לקרוא דוח של ה-OECD, וכן מאמרים וספרים רבים.
היו במהלך הזה מספר שלבים, אבל מה שברור הוא שב-2-3 השנים האחרונות המציאות לגמרי השתנתה, כאשר הממשלה של ראשת הממשלה שהחליפה את ראש הממשלה, החלה לשקוע. עכשיו משנבחרה ממשלה של המפלגה היריבה, צפויה פגיעה עמוקה, אבל אני חוזה שהמערכת תהיה חזקה מספיק בכדי לשרוד את זה. אם הממשלה לא תכהן יותר מ-4 שנים, אני סבור שהמערכת החינוכית לא תיפגע. יש קוהרנטיות גדולה במערכת, יש הזדהות גדולה של המורים, כך שזה יחזיק מעמד, למרות הממשלה ומדיניותה.
אבל נחזור להתחלה. כדי להניע את המערכת לעבר שינוי, התחלנו בלהוציא ממנה את הדברים השליליים שגרמו לחוסר אמון. למשל, ביטלנו מידית את כל המבחנים שהשימוש שנעשה בהם היה לצורך מתן עונש. במקום זה עסקנו מיד בפיתוח יכולות, בפדגוגיה ובשיתופי פעולה. הקמנו במשרד החינוך יחידה מיוחדת שנקראת "המזכירות לקידום הקריאה והמתמטיקה".
עבדו במזכירות כ-100 אנשים. בחרנו את מי שמתאים מבין אנשי מטה משרד החינוך. אבל גם הבאנו הרבה אנשים מהשטח. יצרנו תבנית חדשה של העסקה בהשאלה, שבה פרסמנו קול קורא למנהלים ומורים מהשדה. 70 איש הגיעו בהשאלה מהשדה. צריך להבין שהייתה לנו סמכות מלאה מטעמו של ראש הממשלה. שרת החינוך עבדה בשבילנו, ואנחנו מינינו את בעלי התפקידים.
המזכירות התחלקה ל-6 מחלקות שכל אחת מהן אחראית על 11 מחוזות בתי ספר. המטרה הייתה להגיע לפעילות קוהרנטית מאוד בין כל המחוזות, קיימנו 4 מפגשים של 2-3 ימים בכל שנה עם כל מחוז, ופעם בשנה מפגש של כולם. בין הפגישות עשינו הרבה עבודה, ובפגישות דיווחו מה עשו, ומה למדו בין לבין.
בלב המהלך עומדת פדגוגיה שחותרת לתוצאות בלמידת התלמידים, תוך שיתוף פעולה בין אנשי המקצוע, המורים והמנהלים. חיזקנו למידה בתוך בתי ספר ובין בתי ספר. אחר-כך עשיתי בדיוק אותו דבר במחוז אלברטה. שם יש 67 מועצות בתי ספר, ועבדתי עם כולן. וכך גם בקולומביה הבריטית, בקוובק ובנובה-סקוטיה.
הנוסחה המנצחת בכל המקומות שבהם אנחנו עובדים היא לאפשר לאמצע לנהל את החינוך. לא משרד החינוך שנמצא רחוק מדי מהשדה, ולא כל בית ספר או מורה לבדו, כי אין להם הסתכלות מערכתית. רק השכבה שנמצאת באמצע, מחוז, עירייה, או כל מסגרת אחרת, ובלבד שיהיו לה הכלים והתקציב כדי להצליח. כתבנו על זה את leading from the middle כדי שכולם יוכלו ללמוד מזה.
בניו-זילנד למשל, אין "אמצע", יש בתי ספר שמנוהלים באוטונומיה מלאה עם בורד עצמאי. לכן משרד החינוך ביחד אתנו בונה רישות בין בתי הספר, עם מנהיג לכל רשת. שם תהיה בעיה, כי משרד החינוך העמיד מימון לרשת עצמה, אבל התקציב של בתי הספר ממשיך לעבור ישירות ממשרד החינוך אל בתי הספר, לא דרך הרשת. (ר' פוסט שכתבתי על השינוי הצפוי בניו-זילנד: http://bit.ly/NewZealandED).
במדיניות סקנדינביה החינוך מנוהל דרך הרשויות המקומיות. למשל בנורבגיה יש 250 רשויות מקומיות. צריך להבין שכל אוכלוסיית נורבגיה היא 5 מיליון איש, זה אומר שהם לא רק מבוזרים, הם גם מפוזרים. התיאום שם קשה מאוד באמת. אי אפשר לנהל מהאמצע עם 250 מחוזות. לפי גודל מערכת החינוך שלכם, אתם זקוקים לכ-30-40 מחוזות, לא פחות, אבל גם לא 258 ערים ורשויות.
הנוסחה היא לשחרר כלפי מטה. זו התיאוריה, הלכה למעשה. המנהל משחרר אל המורים, כקבוצה, לא כיחידים. ואותו דבר הרשות משחררת אל בתי הספר. אנחנו עובדים בנוסחה הזו ברחבי העולם, ופיתחנו הרבה מאוד חומרים שמסייעים לזה להתרחש. זה כולל תכניות הכשרה, בניית מערכים של שיתופי פעולה בין מורים לתלמידים, שימוש בטכנולוגיה, יצירת אווירת אקלים שממוקד בלמידה, ועוד.
בנינו לזה פרוטוקולים מסודרים, וכך שכשמערכת חינוך מצטרפת, היא בעצמה מתחילה ליצור דוגמאות. כיום אנחנו פועלים כך ב-8 מדינות. הבנו שהדרך לקיימות מתחילה ונגמרת בתלמידים. כדי שמהלך יחלחל, יתרחב ויישאר, נחוצה "תנועה חברתית". תנועה חברתית נבנית סביב ערכים משותפים, אי שביעות רצון מהמצב הקיים, קריאה לפעולה והירתמות לעשייה כדי לשנות אותו.
זכרו היטב, בחינוך פיילוטים לא מתרחבים, זה כבר ידוע. לכן אנחנו רותמים את התלמידים סביב מה שהם הגדירו שמניע אותם ללמוד, והוא engage the world, change the world. בשבוע שעבר 100,000 תלמידים יצאו פה לרחובות להפגין נגד הקיצוצים בתקציב החינוך. זו עדות לכך שהתנועה עובדת.
בספרי החדש Nuance, שהתפרסם בשיתוף פעולה עם אגודת מנהלי בתי הספר של אונטריו, אני כותב שהצעד הראשון החשוב ביותר הוא לשבת בחדר ולהסכים על הבעיה. ככל שהבעיה מורכבת יותר, כך סביב השולחן חייבים לשבת כל מי שמושפעים ומשפיעים על הבעיה. אי אפשר לקצר דרך ולהתחיל במדיניות, חייבים לבנות קונצנזוס רחב סביב הבעיה ולטוות ביחד את הפתרון.
המהלך שעשיתם ב-"חמש פי שניים" הוא בדיוק זה, הוא רשם הצלחה, וזה יפה מאוד ומרשים מאוד. אבל, אתם שיניתם אלמנט אחד בתוך המערכת הגדולה, והשאלה שמעסיקה אותי היא איך משנים את המערכת כולה. אני מאחל לכם הצלחה.
--
לקראת מהלך משותף בארץ להרחבת מעגל המצוינות בלימודי המתמטיקה והמדעים בחטיבות הביניים, יצאנו (2-10 באפריל 2019) ללמוד ביחד את מערכת החינוך של אונטריו (קנדה), אחת ממערכות החינוך הטובות בעולם. דיברנו עם תלמידים, מורים ומנהלים, עם אנשי משרד החינוך, המחוזות וארגוני המורים, וכן נפגשנו עם מומחים בעלי שם עולמי שהיו מעורבים בשיפור המערכת שם. במשלחת מישראל השתתפו: סיגל עצמון, אורלי לכיש זלאיט, אסף בר יוסף, לנה ראב"ד ורויטל דרורי. אליהם הצטרפו יוסי ביידץ ואלי הורביץ, ובחלק מהמפגשים השתתפו גם מיכל בלר, תמי אייזנמן, צור קרליץ ויעל הס.
סיכום מלא של הביקור ניתן למצוא כאן.
