להקשיב לשטח
גדלתי בקיבוץ יד מרדכי. מגיל צעיר בילינו חלקים משמעותיים מהיום מחוץ לגן או לכיתה, בסביבה הטבעית. בחינוך הקיבוצי, התפישה החינוכית דיברה על חיבור למקום דרך כל החושים והחינוך כלל טיולים יומיומיים בסביבה הקרובה והרחוקה.
כמרצה בסמינר הקיבוצים, אני מבינה כיום עד כמה רוב רובו של הדור הצעיר רחוק מהטבע. לעתים הם אפילו מפחדים ממנו. לכן, כחלק מלימודי המדעים והלימודים בכלל, עלינו למצוא את הדרך לקרב את הלומדים לטבע ולטעת בהם תחושת נוחות.
ימים של טבע
בימים אלו בהם אנו עסוקים הרבה במודלים ומרחבים שיאפשרו למידה נעימה ובטוחה (מבחינת שמירת מרחק והדבקה). הלמידה בחוץ, במרחבים הטבעיים הנה פתרון נהדר. היא מאפשרת את השמירה על המרחק ואת השהייה באוויר הפתוח ובנוסף, נותנת מקום מרגיע לנפש.
ללמידה חווייתית בסביבה הטבעית נודעת חשיבות רבה, במיוחד במציאות בה התלמידים פחות פעילים ופחות שוהים בטבע. למידה כזו מספקת את חוויית הלמידה המשמעותית, לצד פעילות וחיבור רגשי לסביבה בכלל ולסביבה הקרובה בפרט. ההתבוננות ככלי ללמידה בטבע, מאפשרת את החיבור הן ללמידה והן לטבע ממקום אישי ומתוך סקרנותו של כל תלמיד. החיבור האישי בונה את הקשר הרגשי החשוב בין התלמידים לסביבתם הטבעית ובכך גם מעצים את הלמידה.
"לא כל כך חשוב לדעת כמו להרגיש", כתבה פעילת איכות הסביבה רייצ'ל קרסון (1965). "אם עובדות הן הזרעים שמאוחר יותר יוצרים ידע וחוכמה, אז הרגשות והתרשמות החושים הן האדמה הפורייה שבה הזרעים מוכרחים לגדול".
הטבע נמצא בכל מקום
חינוך מבוסס-מקום הנו חינוך המבוסס על היכרות מעמיקה, המובילה ליצירת קשר בין האדם למקום בו הוא חי. זהו חינוך אשר מסתכל על הסביבה הקרובה כמשאב לחינוך ולמידה, למידה על הסביבה הכוללת טבע, אדם ותרבות. היציאה אל הסביבה החוץ כיתתית מאפשרת הוראה אחרת, חווייתית והתנסותית. הוראה שכזו חשובה הן במצבי שגרה ובפרט במצב החירום בו אנו נמצאים כעת.
כמורים, כשאנו שמים דגש על ההתבוננות, השהות והחוויה האישית שבסביבה הטבעית, זה מוביל את תלמידינו לסקרנות, לרצון ללמידה ולחיפוש אחר הידע. בהוראה שלי אני שמה דגש על המקום האישי: תחושת הפליאה, החיבור הרגשי-האישי, הנותן מקום לשונות ולמגוון בינינו הלומדים ומתחבר למגוון בטבע.
את הסיורים אני עורכת בסביבתם הקרובה של התלמידים, כדי להדגיש את העובדה שהטבע נמצא סביבנו, בכל מקום, גם אם בקטן וכדי לייצר את החיבור שלהם למקום. אין צורך לנסוע רחוק. צריך רק לחפש ולגלות. כך אני משתמשת בהתבוננות ככלי חינוכי:
שלב ראשון: פשוט להיות בטבע
בשלב זה אני נותנת לתלמידים לחוות את הטבע בכל החושים: להקשיב, להריח, למשש, לעצור, להיות בשקט בטבע ולתת מקום לתחושות האישיות. עצימת עיניים בשלב זה נותנת מקום מועצם לשאר החושים, שאין אנו רגילים להשתמש בהם. שהייה בשקט היא לא דבר רגיל וקל והיא לכשעצמה יוצרת חוויה אישית חזקה בקרב הלומדים. אנו רגילים כל כך לחיות בתוך רעש והמולה, עד שהשקט מקשה עלינו. האפשרות להיות בו, לחוות אותו וללמוד ממנו על שאר החושים, יוצרת חוויה חדשה ומרתקת.
שלב שני: התבוננות מעמיקה בטבע
עכשיו נשתמש בחוש הראייה, אך יצטרפו אליו החושים הנוספים שהכרנו בעיניים עצומות. לעתים נוסיף כלי עזר, כמו זכוכיות מגדלת, משקפות, מסגרות (ראה תמונה) ועוד. אני תמיד מאפשרת ללומדים להתבונן ממקומם האישי. אני מביאה את הלומדים לסביבה שבה אני רוצה להתמקד (בתופעה, בהתרחשות בטבע), אך אינני נותנת דפים עם שאלות והוראות מדויקות על מה להתבונן. אני מביאה את הלומדים לגילוי, תוך כדי הכוונת תהליך ההתבוננות. אנחנו לומדים להתבונן בסביבה, למשב את ההתבוננות ולשאול שאלות הנובעות מההתבוננות. מה חוויתי, מה גיליתי בסביבה שלא ראיתי קודם, מה מסקרן אותי? מה הייתי רוצה לדעת עוד על מה שהתבוננתי בו?
שאלת שאלות מעניקה משמעות, מהווה משוב להתבוננות והופכת אותה ליסודית ומעמיקה. לא פעם קיים מחסום לשאול שאלות. אנשים בוגרים ולעתים גם צעירים, פוחדים לשאול. התרגלנו לשאול רק "שאלות טובות ונכונות" או שאלות שאנחנו יודעים עליהן את התשובות. חשוב ללמד את התלמידים לחזור ליכולת הילדית לשאול שאלות; לא לפחד לשאול לגבי דברים שאין לנו תשובות עליהם; להבין ששאלת שאלות מטפחת את הסקרנות והופכת את הלמידה לאישית ומשמעותית. אני שואל על מה שמעניין אותי וארצה לדעת עליו יותר.
הבאת התלמידים לסביבה טבעית המאפשרת מגוון ומקום להתבוננות אישית, מכווינה את התלמידים להתבונן ולגלות תופעה שרצינו ללמד או להראות (תמונה מטה).
התבוננות בעלים צפים בשלולית
שלב שלישי: נגיעה אישית
המקום האישי של ההתבוננות בטבע בכל החושים, מוביל מאליו להתבוננות נוספת: התבוננות והקשבה אישית פנימה. זהו מקום מיוחד, המייצר גילוי אישי וחיבור רגשי חוויתי לפעילות ולמקום. משוב אישי על החוויה של שהייה שקטה והתבוננות בטבע, המשותף על ידי התלמידים, מעצים את השונות הקיימת ביניהם. חשוב לתת מקום לשונות זו, כיוון שהיא מחזקת את המקום האישי החשוב כל כך ללמידה משמעותית.
כלי ההתבוננות בשיעורי מדעים בית הספר
השהיה בטבע וההתבוננות ככלי למידה, יכולה לשמש בהעברת כל נושא בהוראה חוץ כיתתית בסביבה. היא יכולה לשמש כפתיח לפעילות או כליבת הפעילות בהוראת כל מקצוע. תרגילי ההתבוננות מתאימים לכל גיל וככל שנכניסם לשימוש ונתרגל אותם עם התלמידים, הם ילמדו להעמיק והשימוש בהם כמלווה פעילות, יהיה ברור וקל יותר.
משובי המורים המתנסים בהתבוננות ושהיה בטבע בקורס שאני מעבירה בתוכנית לתואר שני בחינוך סביבתי בסמינר הקיבוצים, מצביעים על כך שההתנסות בכלי ההתבוננות מעניקה למורים ביטחון להפעיל סיורים בסביבה הקרובה והרחוקה, לצאת לסיור בלי לדעת את כל התשובות. כמו כן, לאפשר לסקרנות של התלמידים להוביל, להצליח לכוון למקום של למידה בנושא מסוים ולייצר חיבור אישי של התלמידים לסביבה הטבעית ולסביבת בית הספר.
