מתמטיקה – זה כן משחק ילדים

למה בעצם אנחנו מפסיקים לשחק? בגן אנחנו משחקים כל הזמן, בבית הספר היסודי אנחנו עדיין משחקים הרבה, אבל בעל יסודי – לומדים! עובדים קשה! למה צריך לבחור – לשחק או ללמוד? ליהנות או לעבוד? אי אפשר לשלב? אצלנו בכיתה – זה אפשרי. באמצעות המשחקים, אשר משלבים כיף, הנאה וקונוטציות חיוביות, התלמידים בכלל לא מרגישים שהם לומדים ותוך כדי, החומר מופנם אצלם והחרדה והמתח מהמקצוע הולכים ופוחתים.

למידה באמצעות משחק מעודדת פתיחות ואמון בין המורה לתלמיד והופכת לכלי חברתי בין התלמידים ואפילו לאמצעי הערכה. חשוב לציין שאצלנו, זו אינה דרך השמורה לשיעורי שיא או לאירועים מיוחדים, אלא היא תופסת חלק רציף ועקבי, כחלק אינטגרלי מפרקטיקות ההוראה השונות בכיתה. התלמידים רואים במשחק דרך לגיטימית ללמידה – וחשוב שגם אנו, כאנשי חינוך, נראה זאת כך.

הוראה באמצעות משחקים מתאימה עצמה באופן אישי לכל לומד ולומד. היא מאפשרת לכל תלמיד למצוא את עצמו במסגרת המשחק מעצם היותה גמישה ומאפשרת בחירה ובכך מאפשרת לכל תלמיד להביע את עצמו בדרך הטובה יותר עבורו. יש בכך גם אמירה חברתית של ממש - ראיתי לא פעם תלמידים שקולם לא נשמע במהלך השיעור הרגיל, משתתפים באופן פעיל במשחק, מביעים את עצמם, יוצרים חברויות חדשות, שוברים מחיצות של ביישנות או חוסר עניין ומאפשרים לעצמם פשוט ליהנות. פרקטיקה זו גם טומנת בחובה חתירה מתמדת לשיפור ההוראה והלמידה: המשחקים משתנים באופן תדיר, אם על פי בקשת התלמידים או צרכי הלמידה וכמו כן נוספים משחקים חדשים כל הזמן, על פי רוב ביוזמת התלמידים.

איך משחקים?

משחקים נחלקים בדרך כלל למשחקים דיגיטליים מול משחקי קופסה / קלפים או כאלה שלא דורשים מחשב או טכנולוגיה. אני באופן אישי מעדיף את הסוג השני, כדי ליצור זמינות וקלות שימוש. כך אין תלות בכלים ממוחשבים, הפסקות חשמל או זמינות של מעבדת המחשבים וניתן לשלוף את המשחק בכל רגע. בנוסף, ניתן לשחק מחוץ לכיתת הלימוד ואפילו לתת לתלמידים לשחק כשיעורי בית (תתפלאו - הם אפילו נהנים מזה).

למה לא לשחק?

הקולות המתנגדים לשילוב משחקים בכיתה טוענים כי הוראה שכזו איננה מבוססת נתונים ובעייתית למדידה. אכן, פרקטיקה זו פחות מאפשרת איסוף נתונים על ידי המורה, אך עם זאת, היא נותנת לתלמיד מושג של ממש לגבי "מצבו" לאור יכולותיו להצליח במשחק. פעמים רבות שמעתי תלמידים מסיימים "משחק" וטוענים שהם צריכים לחזור על החומר כי הפסידו או כי לא היו זריזים מספיק מול חבריהם לכיתה. האם לא די בכך כדי לעורר תלמיד ללמידה ולחזרה על הנלמד?

התנגדות נוספת גורסת כי יצירת משחקים אורכת זמן רב ומעמיסה על המורה מטלות נוספות שלא יוכל לעמוד בהן. התשובה לכך פשוטה: הגדירו בעצמכם את נושא המשחק ואת מטרותיו הלימודיות, אך תנו לתלמידים להגות משחקים, לעצב אותם ולשפר אותם בעצמם. מרגש לראות את תהליך הלמידה הנלווה ליצירת משחק, את החשיבה הקבוצתית, היצירתיות והתוצרים המעניינים (והיעילים, לרוב), שהתלמידים יוצרים בעצמם. נסו בעצמכם – תנו לתלמידים להפתיע אתכם. שחקו ותהנו.