סודות ההוראה: כך תלמדו את התלמידים ללמוד בעצמם

מורים, בואו נזוז קצת לצד, אנחנו כבר לא חייבים להיות מרכז הכיתה, מרכז הידע. בואו נאפשר לתלמידים ללמוד בכוחות עצמם, יחד עם החברים שלהם. בפרויקט מתמטיקול שבניתי כל תלמיד בקבוצה מוצא את המקום שלו – יודע במה הוא חזק ובמה הוא חלש, נתרם ותורם לתלמידים אחרים שלומדים איתו בצוותא. והמורה? כבר לא עומד ליד הלוח, העיניים לא נישאות אליו דרך קבע: תפקידו להכווין, לאתגר, להציב מטרות ולעודד. בדרך זו הופכת הלמידה יעילה ואיכותית הרבה יותר מאשר עמידה פרונטלית של מורה מול כיתה.

התלמידים מקבלים עושר גדול ממגוון היכולות והדעות בקבוצה. זהו משהו שאנחנו כמורים לא יכולים לתת. מרגש לראות קבוצה שבה תלמיד שטוב בסיכום החומר – מסכם את הנאמר, תלמיד שיש לו יכולות הדרכה – מלמד. הלמידה היא קבוצתית. בכיתה נרקמות נבחרות שבהן כל אחת ואחד עוזר/ת לחבר/ה שלו/ה. כל תלמיד מביא את החוזקות שלו לטובת הכלל.

תפקידי כמורה הוא להציב אתגרים ומטרות ללמידה, לתמוך ולעודד, לעבור ביניהם, להקשיב להם, לברר איפה נדרשת הנגיעה שלי. הרווח כפול: העצמת התלמידים והפיכתם לומדים מעורבים ופעילים ובו בזמן הזדמנות (נדירה) כמורה מקצועי לשוחח עם תלמיד, לשאול אותו מה שלומו ואיך הוא מרגיש, תהליכים שמורים מקצועיים לא תמיד מצליחים להגיע אליהם.

באסטרטגיית הוראה מעין זו קיימת אמירה חברתית משמעותית: ראשית, כל תלמיד אחראי לא רק להצלחתו שלו, אלא לקידום הצלחת חבריו לכיתה. ערבות הדדית של ממש. שנית, היא מצמיחה ומאפשרת השתתפות במאמץ הקבוצתי גם של תלמידים חזקים פחות או כאלה שיש להם קושי חברתי. בחשיבה משותפת ועם רצון הדדי, כל תלמיד מוצא את המקום שבו הוא יכול לתרום לקבוצה כולה. 

כשאני מציע את האסטרטגיה הזו למורים, הקושי הראשוני שלהם הוא לזוז הצדה ולשחרר את המקום המרכזי שלהם בכיתה כמוסרי הידע. קשה להם להעביר את הכדור לידיים של התלמידים. זו תפיסה מאוד מיושנת – לפיה אנחנו מרכז הידע.

אז איך עושים את זה?

1. מחלקים את הכיתה לקבוצות של 5-6 תלמידים. כל קבוצה היא יחידה אוטונומית – כיתה בפני עצמה: אחראית על הלמידה, התרגול ובדיקת ההבנה של כל חברי הקבוצה.
2. אופן בחירת התלמידים משתנה ממורה למורה, אך ראוי לתת את הדעת לא רק למאפיינים לימודיים, אלא גם חברתיים, על מנת ליצור עבודת צוות איכותית. ניתן כמובן, ברוח הגישה, לשתף את התלמידים בתהליך הרכבת הקבוצות, לאחר שהוסבר להם הרציונל ומה מאפיין קבוצה-לומדת יעילה. 
3. השימוש באסטרטגיה גמיש ותלוי במורה: ניתן ליישמה לאורך השנה כולה או באופן חלקי. ניתן גם "להתנסות" במסגרת יחידת לימוד בודדת. אך זהירות, זה ממכר.
4. כדאי לאפשר לתלמידים חופש רב ככל הניתן בתהליך הלמידה: האם הם מעדיפים ללמוד מספר הלימוד או מאתר אינטרנט? האם בחרו לבצע בדיקת הבנה באמצעות בוחן קבוצתי או יצירת כרטיסיות משחק של שאלות ותשובות? אין גבול ליצירתיות ולדרכים השונות בהן תלמידים בוחרים ללמוד ולשפר את תהליך הלמידה שלהם עצמם. מצאתי את עצמי מופתע מכך לא פעם.

כמה דגשים חשובים ליישום הלמידה הזו בכיתה שלכם:

1. בתחילת הנושא וכשמדובר במושגים מאוד מורכבים או מופשטים - אנחנו לא יודעים כמה טוב התלמידים יעשו זאת בעצמם ולכן חשוב להעביר להם את התוכן בצורה מסודרת.
2. למידה מהסוג הזה דורשת תלמידים מאוד פעילים. יש תלמידים שמגיעים לכיתה ואין להם חשק להיות פעילים, אבל עם הזמן, כשהם מבינים שיש להם מקום בקבוצה לקחת את הדברים לחוזקות שלהם, הם מבינים שלקבוצה יש כוח הרבה יותר גדול מאשר ליחיד, מאשר למורה שעומד ומוסר את החומר בעצמו. ברגע שעוברים את המשוכה ההתחלתית – התלמידים אוהבים את זה מאוד וממש מחכים לזה.
3. אפשר לרתום לשיטה גם תהליכי היבחנות מסוימים, בדגש על תהליכי הערכה מעצבת: קבוצה שפותרת בחינה באופן שיתופי לומדת ומפיקה מכך ידע רב. הידע שרכשו התלמידים (זו הרי מטרת הבחינה) לא רק מוצג במהלך הבחינה, אלא אף נבנה תוך כדי הבחינה. בתהליך שיתופי שכזה כלל התלמידים נתרמים והמורה יכול להיות בטוח שהתרחש שינוי – הוא תהליך הלמידה.
4. יש לקבל בהבנה התנגדויות של תלמידים שהתרגלו משך שנים רבות לנוכחות פאסיבית בכיתה. אם תלמיד לא מתחבר לגישת הקבוצות – אפשר וכדאי להציג בפניו את היתרונות בעבודה בקבוצה: חלוקת הנטל, מאמץ מחשבתי משותף, פתרון מטלות מהיר ויעיל יותר וכו'.
5. ככל התהליכים החינוכיים, גם גישה זו דורשת זמן וסבלנות, בעיקר מצד המורה המסתגל למקומו החדש. לאחר זמן מה, כשהתלמידים יבחינו בעוצמות הטמונות בקבוצה ובעבודה המשותפת – הם יבחרו בה גם בעתיד וגם מחוץ לכתלי הכיתה. הם יבינו שהצלחתם אינה זקוקה לסיוע חיצוני בדמות מורה.

 עוד סרטוני סודות ההוראה תוכלו למצוא כאן.