ישראל במלחמה
״לפעמים לא מגיע, ולא יגיע הקרדיט על היות צודק. לעיתים קרובות, עצום הוא ההבדל בין היות צודק ובין לעשות את הדבר הנכון.״
אשליית הנכון והצודק בפרספקטיבת זמן
דמיין שאתה רואה אסון מתקרב. עומדות בפניך שתי אופציות: להיות צודק בתחזית, ולזכות בקרדיט "הנביא" או; לטעות בתחזיותיך הקודרות, ולעשות מעשה כדי למנוע את האסון. כדאי להיזהר בבחירתך - החתירה לעשיית הצדק, למניעת אסונות מלהתרחש, כפיות טובה היא, שכן בעצם מניעת האסון, בעצם מניעת התחזיות השחורות מלהתרחש, עצמך הופך ללא צודק. אך, מהו צדק בפרספקטיבת הזמן? האם עלינו לשאוף להיות צודקים כאן ועכשיו או שמא להיות צודקים בפרספקטיבת הזמן?
במאמר זה ארצה לצלול רגע לעומקה של נקודה זו - הפרספקטיבות השונות בקבלת ההחלטות והפעולות שניתן לעשות. נבחן את אשליית הצדק, הפרודקס של המחנך וכיצד כל זה מתבטא במערכת החינוך ובאקדמיה.
הצדק כפועל - עשה - גרום לצדק או לדבר הנכון לקרות
אם אתה רוצה לעשות את הדבר הנכון, אתה חייב לשים את עצמך בצד, למגר את החולשה האנושית של הרצון להיות צודק, להסתכל על התמונה הגדולה. עליך להיות מודע לטעות החשיבה שבהיותך צודק אל מול עשיית הצדק. אם כך תנהג, אתה חייב לזכור כי על ידי ביצוע, על ידי עשיית הדברים הנכונים, אתה עלול למנוע מהאסון להתרחש, ובכך תאבד את ההוכחה היחידה שבכלל הייתה לך, שאולי אתה צודק. אבל, אם הבחירה החדשה טובה יותר, לך איתה והשאר את קדריט הצודק מאחור.
מערכת חינוך בפרדוקס
במערכת החינוך אנו עוסקים בחיזוי העתיד, בתיקון, באימון וביצירה של עתיד טוב יותר בחברה. בואו ניקח לדוגמה את מערכת החינוך ושיטתה ביחסי לכישורי התלמידים במתמטיקה בה היחסים שבין המורה לתלמידיו נמדדים על סקלת הציונים. המורה, תפקידו להעניק לתלמידים כלים ויכולות, לאמן אותם ולבחון את כישוריהם. כלומר, לסווג את יכולות התלמידים על סקאלה שבין 0-100. עצם הסיווג הוא ניסיונו של המורה להוכיח עצמו צודק או טועה בניבוי יכולות התלמיד, הוכחת התלמיד כטוב או לא טוב במתמטיקה בדוגמה זו. עכשיו נניח שהמורה מוצא שתלמידו טוב במתמטיקה 70 נקודות מתוך 100, כלומר התלמיד לא כל כך טוב במתמטיקה, וסביר להניח שהמורה צודק. כלומר, צודק בנקודת זמן זו, ביחס ליכולת ההוראה שלו עצמו, ביחס לחומר המצומצם שבו נבחן התלמיד ולמצבו המנטלי בזמן ביצוע הבחינה. ויכול להיות שהוא טועה, או לא לימד כראוי, כך או כך - התלמיד סווג כלא כל כך טוב במתמטיקה בעיניי עצמו ובעיניי המערכת.
וכעת המחנך יכול לבחור, מה המהות? להוכיח את התלמיד כלא טוב במתמטיקה? או אולי, ירצה המורה להוכיח שהוא טעה ביכולת הניבוי שלו, ולתלמיד למרות הכל יש איזשהו עתיד מתמטי? כך או כך, הבחירה היא בידי המורה - האם לסיים את תהליך החינוך בציון ומיון, או לנקוט בפעולה עם מבט לעתיד התלמיד? פעולה שתוביל לאיבוד קרדיט ותוכיח שהוא עצמו טועה. פעולה שתייצר מצב בו אולי, רק אולי, התלמיד יהיה טוב במתמטיקה אחרי הכל. מהי אותה פעולה? ובכן זוהי המהות של החינוך -להשאיר מוטיבציה בסוף תהליך להמשיך ולהשתפר. לעבוד לא עם מטרות אלא עם אבני דרך ולהיות שם עבור התלמידים גם בעתיד.
--
את השיעור הזה למדתי בילדותי בפנימייה הצבאית לפיקוד, על ידי המאמן, המחנך והמנהיג שלי, אסף אנוך, מ""פ פלוגת "שגב" - המעז מנצח. עשרים שנים לאחר שסיים מלאכתו כמדריך ומפקד, עשרים שנים בהן שמר על קשר עם כל חניכיו מהפנימייה, הייתה לי ולאסף הייתה על מנהיגות, צבאית ואקדמית ובה הוא חלק איתי את הפרספקטיבה שלו על מנהיגות וחינוך:
"מנהיגות אמיתית מתחילה בלהיות נוכח, פשוט להיות שם קודם כל ולהכניס משמעות לפעולות, לעשייה. ופעולות ואנשים, כמו גם כל דבר, יש להן משמעות אמיתית כשהן ברות משמעות שמחזיקה מעמד, כזו שלא מתאדה עם הזמן" (אסף אנוך - במילים ומעשים).
בין אדם וחברו
כאשר אנחנו מזהים אדם עושה דבר לא רציונלי, בניסיון להוכיח את צדקתנו אנחנו למעשה הופכים אותו ללא רציונלי, כלומר ביחס לרציונל שלנו עצמנו, כי הרציונל הוא יחסי. אבל, אם ננסה להפריח את צדקתנו נוכל לסייע לאותו אדם או מעשה להפוך לרציונלי, לפעול נכון או ללכת בדרך רציונלית. יתרה מכך נזכה למבט טוב יותר על הרציונל שלנו עצמנו. כך או כך, תמיד קיים החשש שאנו נצטייר כלא רציונליים. ככל הנראה שלאתזכו לקרדיט על מעשיכם אבל תרוויחו חבר ואולי אף תלמדו משהו על עצמכם.
פרקטית, אם נבחר בראייה הגלובלית המולטי-רציונלית, כזו בה יש מגוון פרספקטיבות על מה רציונלי ומה לא - כמו החיים, אם נשאף לטעות יותר, הסיטואציה הלא רציונלית שהדאיגה אותנו לא תשנה. ואולי, רק אולי, נביא את עצמנו למצב טוב יותר.
--
חינוך זה מנהיגות. זה להיות שם, בעתיד!
חוקר בתחום התכנון וקבלת החלטות בכלכלה ובינה מלאכותית. יועץ ומנחה בתחום היזמות וחדשנות.
