לחלום בגדול
במאמרים רבים בתחום החינוך נטען כי ייתכן שינוי במערכת החינוך רק אם היא תשפר את רמת המורים. אולם, פרשנות זו מובילה לדרך ללא מוצא. לעיתים קרובות, נאחזים כותבים בהיבט בודד מתוך מכלול היבטים. דיון כזה יוצר הטיה בהערכת המצב בכללותו. רמת המורים היא פן אחד בלבד, וגם ההגדרה "רמה" טעונה בירור. התשובות לכך רבות ולעיתים סותרות. דיון ברמת המורים, המנותק מההקשר הרחב, סופו שיגיע לקיר אטום. ברצוני להציע גישה אחרת – ראייה הוליסטית של המערכת.
היערכות פדגוגית חדשה
התייחסות להיבט אחד תוך התעלמות מהיבטים אחרים מונע חשיבה מערכתית, על מנת להצליח בשינוי מערכתי יש לעבור לחשיבה הוליסטית בבחינת "כלים שלובים". שינוי מערכתי יתחיל בשאלה ״מה לא עובד מערכתית״ ולא יסתפק בשאלה ״מה לא עובד נקודתית״. חשיבה הוליסטית מערכתית תבדוק את המציאות הפדגוגית בהיקף של 360 מעלות ותבנה תכנית אב ליישום רב שנתי. היא תחל בתהליך של ארגון מחדש של ההיבטים הפדגוגיים. שינוי מערכתי יהיה מחויב במעבר מן התפיסה המקובלת ויחתור לבנייה מדורגת ורבת פנים של היערכות פדגוגית חדשה.
חתירה לחשיבה הוליסטית תוביל לפדגוגיה החדשה אשר תעמיד שאלות המחייבות מענה אמיץ ועקבי. ביניהן: מהם השינויים החברתיים החלים כתולדה מהתפתחות טכנולוגית דרמטית ומהן התמורות במיקומו של המורה, של התלמיד, של ההורה ושל כל שאר ה"שחקנים"? מהם תהליכי האינדיבידואליזציה והסוציאליזציה החדשים בקרב התלמידים? מה מעמדה של הלמידה בעידן החדש? מי הם בעלי הידע החדשים? האם ניתן להניב שינויים מערכתיים פדגוגיים למרות ההיצף של טרנדים נקודתיים?
מן הפדגוגיה המקובלת לפדגוגיה החדשה - ארבעת מעברים
אני מציע מעבר מפלטפורמה פדגוגית שמרנית, מקובלת ומוכרת לפלטפורמה פדגוגית רלוונטית המגלמת את השינויים הקרדינליים של המאה ה-21. נדרשים שני תנאים להצלחת המעברים – הראשון, עקביות ומיצוי המעבר עד תומו; השני, יצירת סנכרון בין המעברים לכלל תיזמון משותף. המעברים אותם אני מציע הם:
1. מעבר מריכוז האחריות ללימוד בידי שחקן יחיד לביזור האחריות ללמידה ולחניכה לידי שחקנים שותפים.
2. מעבר מתלמיד תלותי ללומד האוטונומי בעל מיומנויות שיתופיות.
3. מעבר מלימוד בדלני ותחום בבית הספר ללמידה שיתופית פעילה עם גורמים חוץ בית ספריים.
4. מעבר מלימוד מורה-תלמיד ל"למידה במרחבי חיים" בו כולם לומדים ומלמדים.
ארבעת המעברים שיתבצעו במשולב ובו זמנית לאורך זמן ייצרו תמונת מצב חדשה:
1. שיתוף מלא בלמידה ובהערכה היא המנוע המאיץ לשינוי מערכתי. מורים, הורים ותלמידים שותפים מלאים ושווים בלמידה פעילה ופרואקטיבית.
2. כינון שיתופי פעולה עם מומחים מן החוץ, הסתייעות רציפה במומחיותם, הסתייעות במנטורינג.
3. יצירת סביבות לימוד אוטונומיות וחתירה מתמדת לטיפוח הלומד האוטונומי בעל כישורים שתפניים.
4. מיצוב למידה מתקיימת במרחבי חיים [life wide learning] כאלטרנטיבה ללימוד במרחבים מוגדרים.
ארבעת ההליכים של פדגוגיה חדשה מחויבים למימוש משולב. השילוב הזה יטעין אנרגיה מערכתית תומכת ומשלימה. על מנת ליצור פלטפורמה מהודקת שיש בה גם היבטים אירגוניים וגם רוחניים -תרבותיים נדרש עוד היבט מאחד כציר בריח :ההיבט ההומניסטי. הוא יכיל הן את התרבות הלאומית והן את התרבות הכלל אנושית יחדיו. הלמידה והחניכה בפדגוגיה החדשה תהיינה נתונות להאצלת הרוח ההומניסטית הזו.
