כיצד מתמודדים עם אי-וודאות בלמידה? ואיך זה קשור ללימודי שפה?

אי-וודאות מלווה אותנו במצבים שונים בחיינו, וכמובן גם בחיי תלמידינו. לכן, היכולת להתמודד עם פתרון בעיה, אי הבנה של סיטואציה או טקסט ואף התמודדות עם מצבי אי ודאות מורכבים, תעזור לנו ולתלמידים להתנהל בעולם בצורה בטוחה ונינוחה יותר. מעבודתי בכיתה, הבנתי שלילדים בכיתת החינוך שלי ובכיתות בהן אני מורה מקצועית, קשה להתנהל באופן יעיל במצבים של אי-וודאות בלמידה, ולהתמודד עם טקסטים או בעיות מאתגרות. מתוך כך, החלטתי לייצר מודל שיאמן את התלמידים בהתמודדות עם בעיות מאתגרות ומצבי אי-וודאות, ולעבוד איתו בכיתה.

המודל מתאים לכל מקצוע ולכל גיל, כאשר אצלי בכיתה אנו עובדים איתו בשני תחומים - שפה ופתרון בעיות. לדוגמה: בכיתה הילדים מתמודדים בכל שבוע עם "בעיה" שקשורה לחומר הלימוד או לנושא רלוונטי שעלה באחד השיעורים. אני מכינה סיפור מסגרת והתלמידים משחקים קבוצה של חוקרים, ממציאים או אפילו עם קדום וכן הלאה, וכדמויות אלו מנסים להתמודד עם הבעיה.

לדוגמה: השבוע היינו ארכיאולוגים שנתקלו בשפה לא מוכרת, בשנת 1910, במהלך חפירות ברמת הגולן. על הילדים היה להעלות השערות כיצד ניתן לפענח את השפה, כאשר אין אינטרנט, אין ספריות ממוחשבות ואין טלפונים ניידים. לאחר 45 דקות, כל קבוצה קיבלה מחשב, על מנת לנסות ולמצוא מידע על פענוח שפות. בשעה השלישית (יום למחרת) כתבנו את כלל ההשערות על הלוח ומיינו לפי היגיון, סבירות וידע. לבסוף, אני העברתי שיעור על המצאת הכתב ופענוח כתב.

היתרונות שנובעים מפתרון בעיות אמיתיות ושילוב מאמרים ברמה גבוהה, לצד השימוש במודל אי-הוודאות שבניתי, מייצרים יתרונות בהתנהלות ילדי הכיתה גם בשיעורים אחרים, ואני מקווה שגם בחייהם מחוץ לכיתה. התלמידים הופכים להיות יצירתיים יותר, פחות מפחדים להודות בקושי, לטעות ולחשוב בצורות חדשות - מה שנהוג לכנות חשיבה מחוץ לקופסה.

התלמידים הופכים להיות יצירתיים יותר, פחות מפחדים להודות בקושי, לטעות ולחשוב בצורות חדשות

מודל ההתמודדות עם אי-וודאות
מודל ההתמודדות עם אי-הוודאות בלמידה מטרתו לעזור לילדים להתמודד עם קושי או אי-וודאות, בזמן למידה או פתרון בעיה; המודל מורכב משלושה חלקים:

1. הבנה פנימית של התלמיד שהוא לא יבין את כלל המאמר או את כלל המשימה, והפנמה שזה בסדר להתמודד עם קושי, תסכול, צורך בסיוע וכן עם עמימות חלקית.
   
   
2. קריאה אישית של המאמר לפי האסטרטגיות שלמדנו - מירקור מילים קשות או חדשות וכן ביטויים, כמו גם משפט מרכזי או רעיונות מרכזיים. לאחר מכן – סיכום פסקאות או רעיונות מרכזיים מהמאמר.
   
   
3. בקבוצה או בזוג, התלמידים בונים יחד נרטיב מובן של מה שקראנו, רעיון מרכזי או יצירת תרשים זרימה של המאמר או המשימה; לאחר מכן, מתקיימת המשך העבודה בקבוצה של 4-6 תלמידים, על מנת לחבר בין התובנות וההבנות; לאחר שהקבוצות מסיימות את עבודתן, מתכנסים ככיתה לעבודה כיתתית של הרכבת פאזל המידע, הידע או תובנות על הלוח, לכדי הבנה הוליסטית של הטקסט, ויציאה מנקודה זו לשאלות, דיון, ניתוח עומק או עבודה על מיומנויות אחרות (סיכום, ביקורת, כתיבת פסקת טיעון ועוד).

בפעם הראשונה בה עבדנו בשיטה זו, עסקנו במאמר - "פוקימון בליינד" מאת דרור פויר. המאמר היה מרתק  והילדים נהנו מהנושא, כך שחווית התסכול מאי-ההבנה ומהקושי לסמן משפטי מפתח בטקסט שלא בנוי כטקסט נורמטיבי של כיתה ו' הייתה מועטה. ההתמודדות האמתית הייתה בניית הנרטיב בקבוצה, שכן לרוב, ילדים מבינים טקסט בשלמותו לבדם, ואין להם צורך בסיוע מחברים למשימה שכזו.

בפעם השנייה בה עבדנו על טקסט מאתגר, בחרתי טקסט מאת ג'פרי רוזן שהתפרסם ב"אלכסון" שהציג מחקר אנתרופולוגי על התנהגותן של אוהדות כדורגל בתורכיה. השפה, המבנה והתיאוריות היו מורכבות יותר והילדים חשו תסכול רב. בכיתה נוצר שיח על התמודדות עם קשיים, על התמדה ועל הנכונות להתאמץ על מנת להבין טקסט.

אני מיישמת את המודל מזה מספר חודשים, בכל שבוע בשעתיים שבועיות, כאשר בכל שבוע אנו עובדים על טקסט חדש. במהלך הזמן הזה, גיליתי שישה יתרונות למודל – שישה שינויים שהתרחשו בכיתה.

מודל ההתמודדות עם אי-וודאות

6 יתרונות למודל האי-וודאות

1. רמת הציפיות של תלמידי הכיתה מעצמם ומהמורה עלתה. הם מבינים את התועלת בלמידת חומרים חדשים, שאינם חלק מתכנית הלימוד ואף מבקשים מאמרים בנושאים שמעניינים אותם.
2. כפי שניתן להבין מהנקודה הקודמת, רמת המעורבות בלמידה עולה והתלמידים מוצאים בה עניין.
3. ניתן להבחין בכך שהתלמידים בכיתה משתמשים יותר באסטרטגיות קריאה וסיכום, ובצורה אפקטיבית יותר, גם במקצועות רבי מלל אחרים (היסטוריה, תנ"ך, גיאוגרפיה), אך עדיין לא במידה מספקת אצל תלמידים מסוימים.
4. רמת השיח בכיתה משתנה. ילדים שלא השתתפו משתתפים, השיח מגוון יותר ומתחבר למגוון הקשרים ונושאים שלא עלו בעבר, ואנו מגלים יחד שהם קשורים לנושאים נלמדים.
5. כחלק מההתמודדות המורכבת, רמת ההבנה של התלמידים עולה, אוצר המילים גדל ורמת השיח משתפרת.
6. אני מגלה דברים על הילדות והילדים שלא יכולתי לגלות ברמת טקסטים של כיתה ו' - הן ברמת השיח, עולמות התוכן האישיים והיכולות השפתיות-אקדמיות. אני רואה מי מבינ/ה את הנרטיב, הנושאים פותחים לי עולמות תוכן מורכבים, אני נחשפת לדעות ולמשלב שפתי שונה מאשר בשיח על טקסטים דידקטיים.

התלמידים מוצאים בלמידה יותר עניין וגם משתתפים יותר בזכות מודל אי הודאות

על מנת להשתמש במודל אני משתמשת בטקסט מאתגר, שמוגדר על ידי כך:
א. הטקסט אינו לקוח מתכנית הלימודים.
ב. הטקסט הינו ברמה של לפחות שלוש שנים מעל לכיתה שלי (אני מחנכת ו', כך שהטקסטים הם של ט' ומעלה).
ג. הטקסט הינו בעל קשר לאירוע אקטואלי.
ד. לטקסט יש הקשר פדגוגי (זה החלק הקל, שכן ניתן להחיל המון נושאים על טקסטים שונים).

חשוב לציין כי ניתן להחיל כללים אלו בכל מקצוע - פתרון חידה מתמטית, משוואה או תרשים בגיאומטריה, למידת מודל מדעי מורכב או תיאוריה מורכבת וכן הלאה.

דוגמה לעבודה עם טקסט במודל האי-וודאות
כאמור, הטקסט הראשון עמו עבדנו הינו "פוקימון בליינד" של דרור פויר, אשר נלקח מ"גלובס". העבודה הכיתתית על המאמר התבצעה כך:

1. קריאה אישית את הטקסט; תוך סימון מילים קשות, מילות שאלה (נעשתה הקנייה לדרך פעולה זו וכן  תזכורת לפני קריאת הטקסט). בנוסף, כתיבת תמצית פסקה ליד כל פסקה (תמצית קצרה שמחליפה את הטקסט, מעין קדם סיכום או תיאור ארוך של פסקה).
2. דיון בקבוצה על הטקסט; מה הבנו, מה חשבנו - יישור קו וכן העלאת דילמות.
3. כל תלמיד התבקש לתאר במילה אחת את הרגש שלו עם קבלת הטקסט; מספר מילים שעלו בכיתה: אתגר, לחץ, עניין, משעמם כי לא מובן, אחר, ארוך, כיף.
4. דיון בכיתה - בהתחלה הילדים סיפרו על מה הטקסט ואני רשמתי מיפוי טקסט (תרשים זרימה).
5. ניתוח חלקי הטקסט, דיון על הקשר שלו לחיים שלנו ודוגמאות.
6. מעבר על פסקאות המאמר וסיכום המאמר תוך העלאת דעות אישיות.

אני עברתי שיעור מרתק יחד עם הילדים. התהליכים של הגישה לטקסט היו שונים, הדילמות ברמה אחרת, סוג השאלות ששאלתי היה אחר והתובנות שלי היו אחרות משיעורים אחרים. חלק מהתובנות היו על פערים בכיתה, ולכן שמתי לעצמי מטרה לצמצם פערים אלו ולפתח את התפיסות הרלוונטיות בכיתה, לצד המשך עבודה על הבנת הנקרא.