נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
סיומן של השנתיים הראשונות שלי בחינוך, השנתיים המשמעותיות בחיי, זו סיבה טובה לשבת ולמנות את הלמידות החשובות מהתקופה שעברה. זהו לא טקסט שיעסוק בבעיות החינוך או בשכר המורים, אלא במהותו של התפקיד החשוב ביותר היום במדינה – להיות מחנך, וכיצד אני מצאתי שאוכל לעשותו טוב יותר.
אני מקווה שהרשימה האישית הזו תסייע גם לך.
1. תלמידיי הם ילדיי – נשמע סטיגמתי, היות ולא באמת מתנהלים כך, אבל אם נתייחס לתלמידנו כאל ילדינו, הכול ייראה אחרת, גם המשברים.
2. חיבור ההורים לעשייה – מקובל בבתי ספר יסודיים לפעול בשיתוף פעולה עם ההורים, לעדכן, לקיים מפגשים. שמתי לב שבהמשך זה קורה פחות. החלטתי שאצלי בכיתות הקשר הזה יימשך גם בחטיבת הביניים, כך שההורים מעורבים בנעשה בכיתה ושותפים מלאים בתהליך החינוכי של הילדים.
3. קשר ישיר ורצוף מול התלמיד – בעת שירותי הצבאי, חייתי את הקשר לחיילים 24/7. כך גם בחינוך, אם רוצים להיות חלק מעולמם של תלמידנו, אנו צריכים להיות שם בשבילם, בכל הסוגיות ובכל זמן. כך נהגתי, וזה תרם רבות לקשר עם תלמידיי.
4. אמון, אמון, אמון – אמון לא נבנה בדיבורים אין סופיים, אלא נגזר מאמונה. כשמאמינים בתלמיד באמת, הוא קולט זאת ואין צורך בשיטות מלאכותיות. התפילה הראשונה הנאמרת בבוקר, המספקת אנרגיה ליום כולו, הינה הודיה לקב"ה על שהוא מאמין באדם ובכך שיש לו מה לתרום לעולם ("מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך"). כך בדיוק אצל תלמידנו, שאמונתנו בהם מלווה ומעצימה אותם. לכן, התלמידים חייבים לדעת, בכל עת ובאופן ברור, שיש מישהו בעולם הזה - לפחות אחד - שמאמין בהם בכל מחיר. אמון זה יעמוד למבחן בעת קשיים ואתגרים, אך אם הוא מגיע ממקום עמוק וכן – יוביל לצמיחה.
5. אמונת התלמיד בעצמו – לצד האמונה בתלמיד, יש להובילו וללמדו להאמין בעצמו. לטנגו צריך שניים.
6. ביקורי בית – קיימתי ביקורי בית אצל כלל התלמידים. בעיניי, זו חובה (שהיא זכות) להגיע לסביבה הקרובה של התלמיד. רק כך נבין את עולמם של תלמידינו. מהניסיון שלי, כל ביקור הוביל בהכרח להתקדמות התלמיד בכל המישורים.
7. פתיחת בוקר – גם אם אינך מלמד את כיתת החינוך שלך לפי המערכת, כנס לכמה דקות בבוקר, תגיד שלום, תקרא שמות, תאמר משפט פתיחה. זה עושה פלאים ומשפיע על מהלך היום כולו.
8. חינוך להכרת הטוב – כל מוסד חינוכי מספק תכנים משמעותיים (סיורים, טיולים, התנדבויות), הרבה מעבר לשכר הלימוד. התלמידים לא תמיד מעריכים זאת ולכן חשוב, כחלק מחינוכם להכרת טובה, לספר להם על העשייה, לעודד אותם להודות למי שעומד מאחוריה ולא לקבל זאת כמובן מאליו. כך גם ביחס לצוות החינוכי, הקפידו לעודד את התלמידים להכיר תודה בהזדמנויות שונות. הכרת הטוב אינה תכונה מולדת, יש לרכוש אותה. בבוא הזמן, היא תהפוך להרגל אצל התלמידים, וייוולדו יוזמות יפות מצדם כלפי הצוות. על הדרך, ייווצר חיבור משמעותי יותר בין התלמידים לצוות.
9. אין אנשים שקופים – השתדלנו שלא לשכוח את כלל האנשים המעורבים בעשייה החינוכית, החל ממזכירות בית הספר ועד לאב הבית, השומר והמנקות. זה בא לידי ביטוי בשיח ויחס יום-יומי, בשינוי ההתנהלות (שמירה על רכוש, ניקיון הכיתה ועוד), בנתינת משלוחי מנות בפורים, ובכתיבת מכתבי תודה.
10. "עין טובה": העצם את החיובי – יש הפרעות בשיעור, דיבורים ומדי פעם אף אלימות. לאור זאת אני שואל את עצמי, בכל שיעור ולאורך השנה: מה הדגשתי יותר, את השלילי או את החיובי? האם הקפדתי להעיר הערות חיוביות, או שהתרכזתי רק בשלילי? נוכחתי לגלות (הוכח גם במחקרים) שהעצמה חיובית והדגשת נקודות החוזק של התלמיד מקדמות אותו הרבה יותר מטיפול אין סופי בבעיותיו. אם תאמרו "בפועל יש תלמידים שאין אצלם חיוב, ועל מה נשבחם?" כתשובה אענה: "אתם לא במקצוע הנכון". עלינו לראות את אישיותו של התלמיד כטובה וחיובית בבסיסה, גם אם ההתנהגות לא תמיד תואמת זאת.
11. אישיות לדוגמה ולא דוגמה אישית – עדיף לא לחשוב כל היום על התנהגותנו ודרכנו כי "התלמידים מסתכלים". היה אתה, וזה יקרין ויפעל את הפעולה הנדרשת. העמידה על האמת הפנימית שלך חשובה מדוגמה אישית מאולצת ומזויפת, אותה התלמיד קולט מיד.
12. למצוא את ייחודו של התלמיד – משימתנו העיקרית היא לסייע לתלמיד להוציא אל הפועל את הכישרון הייחודי שלו. זוהי משימה לא פשוטה, אך חשובה בהרבה מהצלחה במבחן כזה או אחר. יש להיזהר שלא להכניס את התלמיד לתבניות מאובנות ולקבוע מה נכון בשבילו.
13. לחשוב יצירתי – מערכים מיוחדים, מסעות, חברותות, למידה ללא ציונים, ניגונים משותפים. עלינו לחשוב באופן חופשי, לקדם רעיונות יצירתיים ולהתגבר על פחד מהסביבה. על אף שאני נמצא בתחילת דרכי, כמעט כל רעיון חיובי שיזמתי התקבל בברכה על ידי ההנהלה.
14. יש כוחות המתגלים מחוץ לכיתה – אין להסיק מסקנות רק מתפקוד התלמידים בשיעור. בפעמים בהן יצאתי עם תלמידיי מחוץ לכיתה (התנדבויות, ימי ספורט, מסעות וטיולים) גיליתי בהם כוחות חדשים ומופלאים שתמיד היו שם, אך לא באו לידי ביטוי.
15. חינוך לחסד ונתינה – תלמידיי נטלו חלק בהתנדבויות שהעצימו אותם יותר מכל שיעור. מומלץ לקיים התנדבות קבועה, אחת לתקופת זמן עליה תחליטו. "עולם חסד יבנה".
16. צמיחה מתוך המשברים – דווקא בכיתות שבהן התקשיתי, מול תלמידים שהציבו אתגרים - למדתי. חוויתם משבר? תשמחו, זו הזדמנות לצמיחה מחודשת. "אין אדם עומד (מבין) על דברי תורה, אלא אם כן נכשל בהם".
17. עימותים שמובילים לאימותים – בשנתי השנייה להוראה, התקיימו יותר עימותים עם תלמידיי, חלקם ביוזמתי, גם עם כאלו שהכל הלך "חלק" איתם. אפשר להסתכל על עימותים אלו ככאב ראש, אך אפשר להסתכל עליהם כהכרחיים לקידום התלמיד, לבירור ואימות אישיותו, שהרי בלי שיוציאוהו מאזור הנוחות, הוא ימשיך לעמוד במקום.
18. עד הקצה – השתדלתי שתלמידיי ישאפו לטוב ביותר, בלי הקלות. כך, בפן האישיותי-ערכי, הצבנו בכיתה אידאלים גבוהים. זה יומרני ולעיתים התלמידים גיחכו, אך כך מתקדמים. דוגמה לכך היא "שבת כיתה" שקיימנו ביוזמת התלמידים, בלי לערב את ההנהלה וללא משאבים כלכליים. בתחילה הורמו גבות, אך השבת הייתה מוצלחת ומלאה בתוכן עשיר. גם בפן הלימודי הקפדתי שלא להוריד את הרמה (גם במבחן) בשביל תלמיד מתקשה, אלא להעלות את התלמיד לרמת הכיתה. זאת מתוך אמונה שאין סיבה שמישהו יישאר מאחור, והבנה שזו ההכנה הנכונה לחיים.
19. חווית הצלחה מובילה להצלחה – למרות שלא התפשרתי על הרמה, נתתי הזדמנויות נוספות לתלמיד שפתח את השנה בצורה לא טובה, ונכשל במספר מקצועות. כך, התלמיד סוף סוף זכה לחוויית הצלחה, הרגיש שמאמינים בו והשתדל יותר. במבחנים הבאים, ברוב המקרים, התלמיד כלל לא היה זקוק להזדמנות שנייה.
20. חשיבות הצוות החינוכי – בתחילה, הייתי ריכוזי ופחות הבנתי את חשיבות הצוות החינוכי להצלחת הכיתה. השנה ביצעתי שינוי מהותי וחיפשתי הזדמנויות להעמיק את הקשר שלי לצוות וכן בין הצוות לתלמידים. כך הגענו למצב בו היועצת משמשת כמחנכת שנייה; בנות השירות שומרות על קשר לאחר שעות הלימודים; מורים מקצועיים מקיימים פעילויות מגוונות, הרבה מעבר לחובתם (ארוחות משותפות, פעילויות מחוץ לכיתה) ועוד. קשר הדוק זה הוביל להגברת האמון בין תלמידיי לצוות, לקידומם ולהצלחתם הלימודית. הבנתי מכך כי יש לערב כמה שיותר גורמים מקצועיים, לסלק את הגאווה כמחנכים, כאילו אנו היחידים שיודעים. לפעמים דווקא המורה המקצועי, היועצת, המזכירה, אב הבית או אחרים יודעים לחדור לנפשו של התלמיד.
21. מעורבות בשאר המקצועות – לאורך השנה, גיליתי מעורבות גם במקצועות שלא לימדתי, מה שהוביל לעליה משמעותית בתפקוד התלמידים בכיתה ובהישגים. זה הצליח משתי סיבות מרכזיות: ראשית, תלמידי הכיתה מזהים חזית אחידה (מחנך ומורה מקצועי). שנית, בשל הקשר הרציף עם תלמידיי, לצד ההשפעה והכלים שעומדים לרשותי, ביקשתי לקבל את החומר הלימודי בשאר המקצועות לאורך השנה ובעיקר לפני מבחנים, ווידאתי שהכיתה מבצעת את הנדרש ומתקדמת.
22. ערכים המובילים להצטיינות – לפעמים עולה חשש כי מרוב עיסוק בערכים שונים, לא נותר זמן ללימודים. בפועל, ערכים מובילים להצטיינות בכל המישורים, וכיתתי זכתה להיות מהכיתות המשתפרות בבית הספר, בפן הערכי והלימודי. אותם ערכים, שלא במקרה, גם הובילו להצטיינות ספורטיבית.
23. התמדה – ע"פ חז"ל, הפסוק "כבש האחד תעשה בבוקר וכבש השני תעשה בין הערביים" הנו החשוב ביהדות. מדוע? כי עם כל הכבוד לקורבנות שמוקרבים בימים מיוחדים, הקורבן המרכזי בבית המקדש הינו קרבן התמיד שהוקרב בכל יום. ההצלחה, בכל תחום, נמדדת בימי השגרה ולא בימי השיא. מתוך כך, גם בכיתה מבחינת תלמידנו, אבל גם בעבודתנו, עלינו להתמיד וללמד על התמדה.
24. "קשה זה טוב" – לעבוד קשה זה טוב, משמח ומצמיח. אני מנסה להחדיר זאת בתלמידיי על ידי המסר של אל"מ דרור וינברג ז"ל: "קשה זה טוב". על אף כישורי התלמידים, ללא עבודה קשה, הפוטנציאל לא ייצא אל הפועל. הקושי אינו דבר שרק צריך להתגבר עליו, אלא הוא בעצמו חלק מההתקדמות.
שרק נמשיך לעשות טוב
יש לך למידות חשובות שלמדת בשנותיך הראשונות להוראה? נשמח לשמוע אותן בתגובות!
