להיות מורה גאה

חודש הגאווה בפתח ועימו מגיעים הנראות, השיח הציבורי, סיקורי המדיה והאירועים השונים. כל אלו מלווים גם באמירה החזקה של ״להיות גאה במי שאתה״. בתקופה זו, לפני מספר שנים, בשנתי הראשונה בתור עובד הוראה, חשבתי לעצמי שאני חייב כבר לספר לתלמידים שלי על הזהות שלי, על זה שאני הומוסקסואל. הגיע הזמן. אבל באותה השנה מספר מורות שעבדו איתי ייעצו לי בחום להימנע מלעשות זאת. "עכשיו?" הן טענו, "רגע לפני הקיץ תגיד להם את האמירה הזו ותשלח אותם לחופש הגדול? עדיף שתספר במהלך השנה, כאשר יש עוד זמן להתמודד עם זה, אם יהיה להם צורך כזה".

*

כבר כשנכנסתי לעולם ההכשרה האקדמאית, בדרך להגשמת מטרתי להיות מורה, הבנתי שכנראה לא תהיה הרצאה או מבחן על איך והאם להביא את זה שאני הומו לכיתה. עם זאת, רציתי להיות מורה מעולה, שבא מוכן לכיתה, ויודע איך להביא את עצמו במלואו, כולל את הזהות האישית שלי, שאולי חושפת קצת מעבר ועלולה להביא לגילויי הומופוביה (מצד צוות, הורים או תלמידים).

כשהבחנתי בצורך הזה שלי ובכך שנשארתי עם המחשבות והתהיות הללו לבד, החלטתי לעשות עם זה משהו: תליתי שלט ברחבי סמינר הקיבוצים הקורא למפגש המיועד לסטודנטים השואלים את עצמם מה הקשר בין זהותם הלהטב"קית לבין הזהות החינוכית אותה הם/ן בונים ובונות. למפגש הגיעו כעשרים סטודנטים וסטודנטיות, ומאז אותו יום התחלנו להיפגש אחת לשבועיים לשיח ולהיכרות עם מחקר, אנשים, ושלל רעיונות על הנושא. באותם המפגשים התחלתי מסע שהוביל בסופו של דבר לכך שאני מורה מחוץ לארון, גם בבית הספר.

מתוך הדברים שלמדתי, החלטתי לשתף כאן כמה מסקנות על שיח בנושא זהות להטב"קית בבית הספר בכלל ועל יציאה מהארון כמורה בבית הספר בפרט.

פעילות בסמינר הקיבוצים במסגרת התא הגאה - מחנכות לחופש מגדרי

1. קח/י את הזמן  -
להיות מורה חדש/ה בבית ספר זה גם ככה מצב מלחיץ בפני עצמו. עליך להתאקלם לתפקיד החדש וללמוד איך להסתדר בניהול כיתה, כיצד לעבוד בצוות, איך להתמודד עם לחץ הזמן ואיך לעמוד בפרץ של השיח מול התלמידים והוריהם. זה בסדר אם נושא הלהטב"ק לא צף מהר, כפי שהוא צף במקומות אחרים בחייך. יתכן שזמן נוסף בבית הספר יאפשר לך לצבור יותר ביטחון במקומך ויתן לך את האוויר לענות בצורה המיטבית לאותה מורה ש"לא מבינה" ולהורה שלחוץ מה"חשיפה" שהילד שלו נחשף אליה.   

2. הכר שותפים לדרך
ארון בעבודה זה מצב לא פשוט, אך גם לא נדיר. יתכן שיש לך בבית הספר עוד מורה להטב"קית שחווה את אותן התלבטויות. לחילופין, יתכן שתמצא מכר בבית ספר אחר שעשה כבר דרך דומה. אנשי חינוך הם לרוב נחמדים ויכולים להיות אחלה שותפים לשיח, שיתוף, ואימון על אילו תשובות ניתן לתת ולמי.

3. סקירת מערכות בצוות
אחד החששות שלי מהיציאה מהארון בבית הספר, היה שאנשי צוות בית הספר לא יגבו אותי, שהם יענו תשובות חשוכות לתלמידים או שמישהו מהם יכעס על כך שאילצתי אותו להתמודד עם משהו שהוא לא בחר בו. מתוך כך, לדעתי הדבר האחראי לעשות הוא להכין את הצוות, או לפחות להכין את המורות והמורים שעובדים בסביבת העבודה שלך. אני ממליץ לברר מי הם המורות והמורים שיכולים לתמוך ברעיון היציאה מהארון בבית הספר ולהתחזק בעזרתם מול המורות והמורים שחוששים יותר. אני באופן ספציפי בחרתי להעביר ישיבת צוות בנושא, בה הצגתי את ההבדל בין מין, מגדר ומיניות ועשיתי פעילות בצוות על הומופוביה.

4. מהות חינוכית שאיתה אתה שלם
אחת השאלות שנשאלתי לא מעט במהלך תהליך היציאה שלי מהארון בבית הספר היא – "למה אתה עושה את זה?" חלק מאנשי הצוות הציעו שאני עושה זאת מתוך צורך שלי ולא של התלמידים. הם תהו ביני לבינם "למה התלמידים צריכים להיחשף למה שאתה עושה במיטה?"

השאלה הזו, באופן ספציפי, נשאלה בין היתר על ידי מורה בהיריון, שהרגישה די בנוח לספר לתלמידי כיתה א' שלה על בעלה ועל התינוקת שהם מביאים לעולם.

הסיבה החינוכית שבגללה היה לי חשוב להביא את הזהות המינית שלי לבית הספר, וזו שגם מורות ומורים אחרים אימצו, היא כי מדובר באבן דרך במסע חינוכי. המטרה החינוכית האישית שלי, ואני בטוח שמחנכות ומחנכים רבים יצטרפו למטרה זו, היא הבאה: אני רוצה לחנך ילדים וילדות לכך שהם יוכלו להרגיש חופשיים לבדוק את זהותם המגדרית והמינית, שיחשפו למגוון האפשרויות של מגדר ומיניות ולא יחששו לבצע את תהליך הבדיקה האישית. אני מאמין שאם אנחנו רוצים שהתלמידים שלנו יהיו מאושרים ויממשו את עצמם, עלינו להכיר להם לפחות את הזהויות השונות שאנחנו מביאים איתנו ולא להסתיר אותן.

5. נחלת כלל
הזכות לבחור איזו מערכת יחסים אני רוצה, האם אני מתחבר/ת לנורמות המגדריות או שאני חורג/ת מהן, אינן שאלות השייכות רק ללהטב"קים ואינן נושא לחינוך שיכול להיות מועבר רק על ידי מורים להטב"קים. הייתי רוצה שכלל המורות והמורים יכנסו לכיתות כאשר הם מרגישים טוב עם עצמם, חופשיים להיות מי שהם, ולהוות דוגמא אישית בכך לתלמידים שרואים את המורים שלהם מדי יום מול הלוח, מעבר לסמארטפון, עליו הם מסתכלים בהתגנבות.

 *

בשנה הראשונה שלי להוראה, הקשבתי לאותן המורות ובחרתי לחכות שנה. בשנה שלאחר מכן, במסגרת יום רבין, בו למדנו על גבולות המחאה ועל סוגי מחאות, סיפרתי לתלמידים על המחאה שלי ועל פעילותי בתור להטב"ק. זה עבר אצל רוב התלמידים כבדרך אגב, אך פה ושם ראיתי כמה ילדים שפתחו את העיניים ושמחו לראות שיש עוד מישהו כמותם.