להקשיב לשטח
האוטובוס משייט באיטיות בכביש שש, בעוד חצי שעה נגיע לבית הספר ושוב נחוש את תחושת הסיפוק המגיעה בסיום הטיול השנתי. בעוד רגע יתפזרו הילדים לבתיהם, מי למקלחתו ומי לארוחתו, וגם אני אשוב אל ביתי. רגע לפני שאעצום את עיניי, לאחר שלושה ימים מאתגרים ונפלאים, אחשוב על הכול ואסכם לעצמי שהלוואי והטיול השנתי היה נמשך על פני השנה כולה.
אינני מזוודיונרית, טרקיונרית או מוצ'ילרית, אני רק מחנכת בשלהי שנות הארבעים עם עודפי אנרגיה ושני ילדים (פרטיים) גדולים, אבל אני פשוט חולה (במובן הטוב) על טיולים שנתיים.
הטיול השנתי, בעיניי, הוא שיאה של העשייה החינוכית השנתית. הטיול השנתי מקנה לכל באיו חוויה מעצימה, מרגשת, מעוררת ומלמדת.
בטיול השנתי בני נוער מזיעים, מתאמצים, נרטבים ומתלכלכים ברחבי ארצנו. הם מטפסים בעליות ומשקיעים בכך מאמץ גדול ולאחר מכן מרגישים בעננים אחרי השגת המטרה שלהם. בטיול השנתי בני הנוער מסוגלים פתאום לשבת בשקט ולהקשיב להסברים על סיתוונית היורה ועל לוחות טקטוניים, וכל זאת מבלי ששוט הציונים יונף מעל ראשם. בטיול השנתי בני הנוער מוכנים לישון בשק שינה, בין עכבישים ויתושים, בתנאים הרחוקים מאוד מאלו שיש להם בבית, רק בכדי להיות חלק מקבוצה ולהמשיך לבלות ביחד עד השעות הקטנות.
בטיול השנתי מתבטלים המחסומים והסייגים וכולנו הופכים להיות חלק מהטבע. התלמידים חווים את הביולוגיה, הפיזיקה וההיסטוריה, מתחברים לסיפורי התנ"ך וחווים חינוך גופני אמיתי ואחר מזה שהם חווים בבית הספר.
ואיכשהו, למרות ששמעתי את תלמידי כיתתי (המתוקים) מקטרים בטיול השנתי על האוכל, הלינה והמסלולים, אני יודעת במאת האחוזים שהם גם ייקחו איתם לדרך שלל תובנות. יתרה מזאת, מעטים התלמידים שחוזרים מתוסכלים ועצובים מהטיול השנתי. יש מי שיאמר שלכך אחראים האנדורפינים שמשתחררים בהליכה ויש מי שיתלה את האחריות בשבירת השגרה. לדעתי העניין העיקרי הוא כי דווקא במקומות הקשים והמאתגרים מתרחשים פלאות וניסים.
כבר שמונה עשרה שנים אני מורה ומחנכת, אבל מעטות השנים שבהן לא יצאתי לטיול השנתי.
גם כמחנכת וגם כמורה מלווה, בשני הכובעים, אני מוצאת שהטיול השנתי יכול לספק עבור התלמידים את הלמידה המשמעותית ביותר שיש ולכן חשוב לי להיות נוכחת בעת שתלמידיי עושים למידה זו.
כיום הטיול השנתי נתפס בעיניי התלמידים כזמן של קרנבל בתוך השגרה המשמימה. לא ישנים בלילה, אוכלים המון ממתקים ועושים רעש ובלגן (עד כמה שאפשר בלי לעוף הביתה מהטיול).
אבל אם היינו הופכים את הטיול לשגרה, אין ספק שדברים היו משתנים. הטיולים היו הופכים בריאים יותר (פחות ממתקים ויותר שינה בין מסלול למסלול, הרי כמה אפשר לצרוך סוכר ולא לישון) והחדווה לקרוא טקסטים הייתה שבה ומתחדשת, כמו בכיתות היסוד. ולא פחות מכך, מצבם הבריאותי של התלמידים והמורים היה משתפר לאין ערוך.
אז רבותיי, אני אומנם רק מורה שאוהבת טיולים, אבל יש לי רעיון מהפכני שיכול לפתור לנו את כל הבעיות והקשיים:
הבה נדמיין לעצמנו בית ספר על גלגלים, בית ספר שבו אין כיתות, מחברות וספרים וכל הלמידה מתבצעת תוך כדי ביקור באתרים והליכה במסלולים. בכל יום ראשון עולים התלמידים על אוטובוס ויוצאים לשבוע למידה ברחבי הארץ. כל נסיעה מתמקדת בנושא מסוים ויעדי המסע נקשרים כולם לאותו עניין.
כך למשל, בשבוע הצלבנים, יבקרו התלמידים בירושלים ובכוכב הירדן, יצעדו מציפורי ועד קרני חיטין ברגל ויקנחו את המסע באולמות האבירים בעכו. הצלבנים יהיו רק חלק מהלמידה, רק סיפור הנושא שבמהלכו הם ילמדו איך לחשב מרחקים, כמויות, איך למדוד רוחב ועומק של חפיר, איך לזהות צמחים אכילים בחורש הים תיכוני ואיך לדבר עם צלאח-א-דין (בערבית כמובן) כדי להסדיר נסיגה מסודרת של הכוחות.
ואם נדמה לכם שבצלבנים מיצינו את שלל הנושאים, הרי שזו רק דוגמא. כך למעשה ניתן לתכנן שבועות מסע לאורך כל השנה, כשבכל שבוע נושא הטיול משתנה. בשבוע אחד ילמדו על נושא המים בישראל (התפלה, נָבּטִים, נחלים, חישוב נפח של נוזל וזו רק ההתחלה) ושבוע אחר על משוררים בתקופת העלייה השנייה. שבוע שלם על בית שני (רומא, חשמונאים, הורדוס, מדרשים וקידוש הלבנה, עם קצת אסטרונומיה לגיוון והעשרה) ושבוע נוסף על הנצרות והנזורה.
כל טיול שכזה יכיל דיסציפלינות מרובות ובמהלכו יתמודדו התלמידים עם משימות מגוונות הדורשות יכולות בכל תחומי הדעת (חישוב, כתיבה, יצירה, בנייה, איתור וכדומה). לאחר כל שבוע של טיול יכינו התלמידים עבודות חקר, שישמשו לצורך הכנת מסלולי טיול לשנים הבאות. גם הבגרות, תהיה למעשה, עבודת חקר באחד מהתחומים שנלמדו.
ואם אחרי כל זאת, עדיין לא הצלחתי לשכנע אתכם כי תוכניתי היא הפיתרון לכל תחלואי מערכת החינוך, אז לפחות אציע להוסיף רק עוד שניים או שלושה טיולים שנתיים, במהלכם יוכלו ללמוד התלמידים, כי שם באמת מתרחשים פלאות וניסים.
בשמת היא מורה להיסטוריה, אזרחות, תרבות ישראל וספרות בתיכון צפית בכפר-מנחם. מאושרת בכל רגע ובכל שניה להיות במקצוע ההוראה.
