לומדים בסרט: כשאנשי קולנוע וחינוך משתפים פעולה

ירדן: מכירים את הרגע הזה בקולנוע? יצאתם מסרט ממש מוצלח עם חברים, ואתם חייבים לדבר איתם על מה שעברתם, על המחשבות שעברו עליכם ועל כל מה שקרה לכם שם. כששאלתי תלמידים אם היה להם רגע כזה בבית-הספר, רגע בו הם יצאו משיעור, ופשוט היו חייבים לדבר עם החברים על מה שעברו, אחד התלמידים אמר לי שכדאי לי 'לצאת מהסרט'.

החלטתי ששווה להתייעץ עם מישהו מבחוץ ופניתי לבמאי הקולנוע יגאל רזניק.

יגאל: אם יש משהו שלא סבלתי בילדות זה את בית הספר. לכן כשירדן צלצלה אלי והציעה לפתח סרטים שעל פיהם ילמדו תלמידים בכיתות, התגובה הראשונית שלי הייתה שזה לא בשבילי. אולם אז חשבתי על זה שוב.

לפתע, לאותו ילד שלא אהב ללמוד לפני 25 שנים, יש הזדמנות לגרום לאלפי תלמידים ותלמידות שלומדים היום לחוויה אחרת משלי, הרבה יותר חיובית, משמעותית וכיפית. הרגשתי מעין סגירת מעגל בה אני יכול לתקן את העבר שלי, ולהעניק עתיד טוב יותר עבור אותם החבר'ה כמוני, שגם היום, לא מתלהבים מהרעיון של הלימוד הפרונטאלי הקלאסי.

אבל לפני שאתחיל, היה חשוב לי להבין מה הביא להחלטה לערב את הקולנוע בחוויה הלימודית? מה בדיוק היה חסר למורים בכיתה? 

ירדן: אחרי סקר שביצעתי בקרב מורים, הבנתי שאין כמו דיון מוצלח סביב סוגיה אישית כדי ליצור למידה משמעותית לתלמידים. הבעיה היא שקשה לגרום לתלמידים להיפתח בפני החברים בכיתה, לספר על ההתלבטויות הכי אישיות שלהם בפורום מעורב של חברים קרובים יותר וחברים קרובים פחות.

בראש כל הזמן קפץ לי הרעיון של סרט, עם דמות גיבור או גיבורה, שמתמודדים עם הדילמות וההתלבטויות של נער או נערה ביום-יום. אבל לא ראיתי אף פעם משהו דומה, רק קראתי על סרטים שתלמידים הפיקו, אבל לא משהו שפותח במסגרת תכניות לימודים למקצועות בית-הספר. כששוחחתי עם יגאל וביקשתי ממנו ליצור סרט שמורים יוכלו להשתמש בו בכיתה, ביקשתי ממנו שהסרט לא יהפוך ל"הרצאה", בלי קריינים עם הנפשות והסברים אינטראקטיביים. אלא יציג דילמה אליה התלמידים יוכלו להתחבר באופן טבעי.

ביקשתי שהסרט לא יהפוך ל"הרצאה", אלא יציג דילמה אליה התלמידים יוכלו להתחבר באופן טבעי

יגאל: השאלה הראשונה שיוצר שואל את עצמו לפני תחילתה של כל עבודה היא – מה הרעיון והפורמט שעל פיו אני מתכוון ליצור?

האם זו תהיה סדרת מתח מתמשכת על נער או נערה במצוקה? או סרטונים הומוריסטיים על נער ונערה? אולי אנימציה על זוג הורים שהם גם מורים? או שאולי סרט דוקומנטרי על בית הספר עצמו?

הכל הפך לברור יותר כאשר ירדן אמרה את המושג "דילמה".

הבנתי שאלו צריכים להיות סרטונים קצרים, לא קשורים אחד לשני, כאשר כל אחד מהם עוסק בבעיה אחת הרלוונטית לבני נוער. הקו המנחה החשוב ביותר היה שהסרטון לא אמור לתת פיתרון, אלא לגרום לתלמידים לחשוב ולהגיע לפיתרונות משלהם.

סדרת דילמות קצרות עם מסרים חינוכיים, אך ללא טיפת דידקטיות… האם זה אפשרי? האם יש דוגמאות לשימוש דומה בדילמות?

ירדן: יגאל שלח אותי עם שיעורי בית למחקר פדגוגי קצר על שימוש בדילמות בכיתה.

בעזרת שותפים מהצוות ברשת אורט, לצד מינהל "חברה ונוער" של משרד החינוך, מצאתי ספר דילמות לכיתה – דילמות לשיעור אזרחות, דילמות לשיעורי תנ"ך או לשיעורי מדעים. בכולם היו קווים מנחים מאוד ברורים: במרכז הדילמה דמות, לא ילד בכיתה, שמסופר סיפורה האישי. הדמות מתמודדת עם התלבטות מוכרת ורלוונטית. הדילמה לעולם לא לקוחה מתוך עולמו של תלמיד ספציפי, אלא היא תמיד של מישהו חיצוני וזר שקבלת ההחלטות עבורו לא מערבת רגשות וכעסים.

בכיתה מפתחים דיון סביב שתי בחירות שהדמות יכולה לעשות – בחירה א' או בחירה ב'. מבנה הדיון הוא מסודר ומאפשר לכל תלמידי הכיתה לחשוב, להביע את דעתם בקבוצות קטנות ולהשתתף במליאה רחבה.

המתודה מצאה חן בעיניי. היא מעודדת חשיבה, מלווה בתימוכין אקדמיים ומפתחת את הגישה המוסרית של התלמידים.

הבעיה היחידה שלי הייתה ששיעורי הבית האלה החזירו אותי לדילמות מתוך סיפורים כתובים. הדילמות הוצגו בקצרה, גיבורי הדילמות היו מאוד "נקיים, קורקטיים וסטריליים".

הדילמות הוצגו בקצרה, גיבורי הדילמות היו מאוד נקיים, קורקטיים וסטריליים

יגאל: המורה שלי לתסריטאות, שמעון וינוקור, זוכה פרס אופיר (האוסקר הישראלי), נהג לחזור על כך שסיפור טוב הוא מפתח ללבו של כל צופה, ציני או סקפטי ככל שיהיה. זה כוחה של דרמה.

הגישה הזו די שונה מהגישה הפדגוגית. בדרמה, הדמויות הן קשות, חלקן שליליות עם קונפליקטים עמוקים. לא ממש מודלים לחיקוי עבור התלמידים, וגם לא תמיד זה תואם למצב בו נמצא/ת התלמיד/ה הצופה.

אבל למרות שהדמיון הוא חלקי ולא מלא, דרך הדרמה הצופים יכולים לחוות באופן שהכי מתקרב לאמת, "מה היה קורה אילו?"  - אילו היינו הולכים צעד אחד או שניים רחוק יותר ממה שאנחנו רגילים, אילו הסביבה שלי הייתה מעמידה אותי במצב בו הייתי עם הגב אל הקיר ללא כסף, ללא עזרה ולפעמים גם ללא תקווה.

אכזרי? לפעמים כן.

אבל האם זה עושה את העבודה של חווית המציאות האפשרית? במאה אחוזים.

הדרמה היא זו שתגרום לכל נער ונערה להזדהות, להצטער, לברר, לקבל הבחנות והחלטות על מעשה שהם בעצם בכלל לא עשו!

רגע אחד, מעשה שהם לא עשו? האם זה לא הופך את כל עניין הדרמה לחוויה מחשבתית בלבד? לתאוריה מנותקת?

ובכן, הדרמה היא חוויה שגורמת לדופק שלנו לעלות כשאנחנו במתח, לחייך כשטוב לנו ולבכות כשקשה לנו.

ומה שחשוב במיוחד – ההזדהות עם הדרמה מסוגלת לגרום לבני הנוער להימנע מאותם המצבים אליהם הם עלולים להיקלע בעתיד הקרוב, ולדעת להתמודד אתם. וזה כבר די פרקטי.

אגב, ידעתם מה התרגום ל"דרמה" מיוונית העתיקה?

"דרמה" היא "פעולה".

ירדן: יגאל הבמאי אמר "אקשן!" ואני צפיתי במסך המוניטור של הצלם תוך כדי צילום השחקנים. האווירה הייתה מלאת התרגשות, היה פה משהו חדש לחלוטין. מול העיניים שלנו נרקם סרט חינוכי, ששובר את המבנה ההיררכי של מורים שמוסרים ידע לכיתה. בראש דמיינתי את הרגע שבו המורה מקרינה את הסרט לכיתה, ופתאום נשברת שם ההיררכיה. הפרשנות הקולנועית שלה והדעות שלה שווים לקולם של התלמידים.

ברגע הזה שאלתי את עצמי, האם פחדנו עד כה לפגוע בגבולות הנקיים של החינוך עם הדרמה שמביא הקולנוע?

https://www.youtube.com/watch?v=iI8VMp3wWVo&feature=youtu.be

אחד משלושת הסרטונים הראשונים שיצרנו – הבחירה של יוני

יגאל: נקודת המבט שלי כקולנוען השתנתה בעקבות התהליך. החיבור שלי לעולם החינוכי היה דרך השאלה האם יש מקום למסר חינוכי באמנות הקולנוע?

ובכן, התשובה שלי היא – כן. יש מקום. ואם זה מסר שיעודד את התלמידים לחשיבה ודיון, מסר שיעזור לבני נוער לגדול ולהתפתח, זה ממש מתבקש להיעזר באמנות דווקא במקום כזה.

מקומה של האמנות בחינוך הוא דווקא בכך שהעברת המסר לא תהפוך את הסרטון לאמירה מוכתבת עם מסקנה אחת, אלא תשאיר מקום להחלטה עצמאית. יכול מאוד להיות שבדיון שאחרי הסרטון, לבני הנוער יהיו כמה דעות, חלקן מנוגדות, אבל גם זה מסר – והוא מסר חיובי בעיניי. זה אומר שכדי לפתור משהו, על התלמידים לבחון בצורה עצמאית ובוגרת מה הוא או היא היו עושים בסיטואציה הזו. רק שבמקום לעשות זאת לבדם, בדרך הביתה מהקולנוע, הם יעשו את זה בדיון עם חבריהם לכיתה, בהנחיית מורה. דרך החברים לכיתה והנחיית המורה התלמידים יחשפו לדעות שונות וילמדו לכבד אותן, יזקקו את דעתם שלהם, ויוכלו להרהר ואף למנוע הבעיות אליהן הם עלולים להיקלע בעתיד.

אז אחרי שאמנות הקולנוע עשתה את דרכה מהמסכים הגדולים של בתי הקולנוע אל מסכי הטלוויזיה והסמארטפונים, אולי הגיע הזמן שהיא תגיע גם לכיתות הלימוד?

זו ההזדמנות שלך להתחיל ללמד בעזרת הסרטונים ולהשפיע על הסרטונים הבאים!  
בימים אלה הסרטונים שיצרנו יחד פורסמו לראשונה. מדובר בסרטונים העוסקים בחינוך פיננסי ומספקים מענה לתחום שלתחושת רבים אינו נלמד דיו בבית הספר. אנו מזמינים אתכם, המורות והמורים, להיכנס לסרטונים, לצפות בהם, להשתמש בהם בשיעוריכם ולאחר מכן לספר לנו איך התקבלו הסרטונים בכיתה. נשמח לקבל מכם משוב שישפיע על הכנת הסרטונים הבאים.

תוכלו לצפות בסרטונים בקישור זה

כתבו לנו בתגובות על חוויית ההוראה בכיתה בעזרת הסרטונים ותוכלו להשפיע על הכנת הסרטונים הבאים!

כתבה זו נכתבה תוך שיתוף פעולה בין ירדן פינטו-מוסינזון, מפתחת תכנים בתכנית חינוך פיננסי ברשת אורט ישראל לבין יגאל רזניק, במאי, תסריטאי ושחקן.