נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
האם תפקידו של המורה ישתנה לקראת 'עולם המחר'? מאין צריך להתחיל השינוי בחינוך- מהם שורשיו? ומי אלה שמובילים שינוי זה?
הסיבה לכך ששאלות אלו מתדפקות על דלתנו שוב ושוב היא שטלטלה מסעירה את כיתות הלימוד בישראל ובעולם בחמש השנים האחרונות. בוגרי מערכות החינוך של העשור הקודם מרימים את קולם בתחושת תסכול על כך שהמערכת לא הכינה אותם כראוי לעולם הדינמי והתזזיתי בו הם עובדים. תלמידים חדשים, תלמידי דור ה-Z, נכנסו לכיתות הלימוד והציבו אתגר מחודש למורים בכיתה. בשיח הפדגוגי הבינלאומי נכנסו מונחים חדשים שעוסקים בשיטות למידה אחרות- 'כיתה הפוכה', 'PBL'. במערכת החינוך בישראל מתרחשת רפורמה הדורשת מהמורים 'למידה משמעותית' בכיתות.
ולמרות כל השינויים הללו, עדיין שלוש השאלות העוסקות ביסודות השינוי בחינוך נותרו עומדות על תילן. בכתבה זו אסביר מדוע השינוי בחינוך הוא בראש ובראשונה שינוי בערכים, ומדוע יש להעצים בכיתה את מקומם של החשיבה היצירתית ושל אחריות הלומד ללמידה.
האם תפקידו של המורה ישתנה? השינוי בערכים
בבתי-הספר קיימת הפרדה מלאכותית בין שיעורים מקצועיים ובין שיעורי חינוך של המחנך. בעוד שמטרתם של השיעורים המקצועיים לתת תוכן ומיומנויות לתלמיד בתחום ידע מסוים, מטרתם של שיעורי החינוך לפתח סוגיות ערכיות עם התלמיד. אולם, האם באמת נכון להפריד בין עולם הערכים לבין העולם המקצועי? והאם אין ערכים אשר יש לתת להם יותר מקום דווקא בשיעורים המקצועיים?
קן רובינסון ועוד הוגים רבים אחרים מסבירים כי מערכת החינוך הנוכחית היא תולדה של המהפכה התעשייתית ולכן איננה רלוונטית כיום (לדוגמא changing education paradigms). אם נבחן מהו "בית הספר בעתיד", נשתמש בשיטה דומה - נדמיין את המציאות מחוץ למערכת החינוך בעוד 5 או 10 שנים ונחשוב על בית-הספר.
ברור כי הטכנולוגיה תמשיך בהתפתחות מהירה, ובסבירות גבוהה תתמקד בלמידה ממוכנת. רובוטים ימשיכו לתפוס את מקומם של אנשים בשוק העבודה. המכונית המפורסמת של גוגל תחליף נהגי משאיות, סוכני שוק ההון יוחלפו ברובוטים ותוכנות, והליכים רפואיים רבים יעברו לידיהן של מכונות במקום רופאים.
בעולם כזה, שבו לא רק הידע נגיש, אלא גם כל צורך אחר יכול לקבל מענה פשוט ומידי, עלולות העצלנות, הפאסיביות והפינוק להיות דפוסי התנהגות של אנשים. כבר היום, אנחנו מבחינים בבתי-הספר בשינוי העצום כאשר התלמידים מעתיקים את עבודותיהם מויקיפדיה. אולי בעוד עשר שנים, הרובוטים הביתיים שלהם יעשו אפילו את זה במקומם. המסקנה היא שהצלחתם של אנשים בשוק העבודה ובמציאות העתידית תהיה כרוכה באופן משמעותי בערכיהם, תפישותיהם והאידיאולוגיות שלהם.
מה שורשיו של השינוי?
עם העצמת האוטונומיה שניתנת כיום למורה בכיתה, נפתחות אפשרויות רבות לשילוב הערכים המקצועיים בתהליך הלמידה. כך נוצר מצב שלכל מקצוע, מורה וכיתה יש 'תעודת זהות ערכית' הייחודית להם. עם זאת, לראייתי ישנם שני עקרונות שרלוונטיים לכל מקצוע הנובעים ממאפייניה של המציאות המשתנה במאה ה-21- האחריות האישית ללמידה ופיתוח חשיבה יצירתית.
עיקרון האחריות האישית ללמידה קובע כי על הלומד להיות אקטיבי בתהליך הלמידה שלו ולהיות אחראי על תהליך הלמידה שלו לא פחות מהמורה.
עיקרון פיתוח חשיבה יצירתית קובע כי בתהליך למידה ארוך טווח חשוב שהלומד יפתח יכולות חשיבה להתמודדות עם בעיות, לפריצות דרך ולגיבוש רעיונות מקוריים.
בעולם שבו הכול נמצא בהישג יד לכל תלמיד, שני עקרונות אלו תופסים מקום משמעותי ביותר. מורה אשר ידרוש מתלמידיו לקחת אחריות ולחשוב, יעזור לתלמיד להיות אקטיבי ויוזם, ולהתמודד באפקטיביות רבה יותר עם המציאות הדינמית בהמשך חייו הבוגרים.
מי המובילים?
פתחתי את הכתבה בשאלה האם תפקידו של המורה ישתנה לקראת 'עולם המחר', וכעת אתייחס לשאלה המשלימה- האם תפקידו של התלמיד ישתנה בעולם זה. ברור מעל לכל ספק כי לתלמיד לא יחסרו מקורות מידע ואינפורמציה, אך הוא זקוק למורה שיעצב אותו וינתב אותו לעתיד טוב יותר. יידרש מן התלמיד לפתח חשיבה יצירתית וליטול אחריות אישית דווקא בניגוד להתפתחות הטכנולוגית שתעודד אותו לעצלנות ולפאסיביות.
כדי להעצים את מקומם של האחריות האישית והחשיבה היצירתית בכיתה, המורים חייבים להעביר מסר אחיד בכלל מקצועות הלימוד בבית-הספר. כדי לדבר על ערכים של אחריות אישית וחשיבה יצירתית, לא צריך לכלול דיון פילוסופי מעמיק בכל שיעור, סיור ערכי או התנדבות, אך ניתן לשנות את כל האופן בו בית-הספר מרגיש- את תהליך המשוב, תהליכי ההערכה, שיטות הלמידה, המראה של בית-הספר, מאפייני השיחות בין המורים לבין עצמם, מאפייני השיחות בין מורים לבין תלמידים ועוד.
דמיינו בית-ספר שבו כל המורים מדברים בשפה הזו, שבו שגרת יומו של תלמיד נראית כך:
א. בשיעור אחד התלמידים משמשים כמורים- מתכננים ומעבירים שיעורים בכיתה. המורה חונך את התלמידים לקראת כל שיעור, ומסייע להם בהכנה ובלמידה לקראתו.
ב. בשיעור אחר התלמידים מגבשים את המבחנים או אמצעי ההערכה שלהם. המורה מסביר לתלמידיו כי הם יודעים הכי טוב לאתר את הקשיים שלהם, ומבקש מהם להדגיש את מידת האחריות שלהם כלפי תהליך הלמידה ותהליך ההטמעה של טעויות.
ג. בשיעור השלישי התלמידים מנהלים יומני למידה ורפלקציה לכל תהליך הלמידה שלהם. מורה ותלמיד יושבים יחד, מאתרים את הנושאים החלשים שלו ובונים ביחד תרגולים. העבודה ביחד עם מורה במסגרת כתיבת הרפלקציה מעודדת את התלמיד למצוא פתרונות לבעיות שהציף בעצמו.
ד. בשיעור הרביעי התלמידים נדרשים כל חודש להעביר ביקורת על תהליך הלמידה. המורה מעודדת את התלמידים לאורך תכנית הלמידה להציע רעיונות לשיטות למידה חלופיות, ויחד איתם מיישמת זאת.
ה. בבית-הספר עוצרים את הלמידה לחודש ומאפשרים לתלמידים לעשות רק פרוייקטים באותו החודש- מנהלת בית-הספר מטילה על התלמידים לתכנן וליישם פרוייקטים לשיפור הלמידה- מהכנה של תרגילים, דרך הכנת סקירות והצגתן בכיתה, דגמים, מפות ידע (למשל מפות של תהליך), ציור קריקטורה של נושא מסויים, הצגות, בניית משחקים לשיפור הלמידה ועוד.
מורים את הדרך לעתיד
מורים, כשמם כן הם, מורים את הדרך לעתידם של תלמידים. כל מורה הוא מחנך, גם אם במערכת השעות אין לו "שעות חינוך". עם זאת, בשנים האחרונות דיברנו באופן ישיר פחות ופחות על כך, והעמקנו את ההפרדה המלאכותית בין המורה המקצועי לבין המורה המחנך.
העקרונות הערכיים בהם דנתי בכתבה - חשיבה יצירתית ואחריות אישית, אינם זרים למורים בישראל. עם זאת, אני מאמינה כי מקומם של אלה בשיח של המורה עם תלמידיו, ומקומם במסגרת השיטה שבה התלמידים לומדים אינם תמיד תואמים. שיטות הלמידה הפרונטליות והשיח הסטנדרטי בבתי-הספר טומנים בחובם מסר סמוי שעלול לעיתים לפגוע בכל מה שהמורה אומר ומלמד. אני מקווה שכתבה זו פותחת צוהר לשיחה מחודשת בנושא זה, ומסייעת ברעיונות לגבי יישומם בפועל של עקרונות אלה. אשמח לקרוא את הרעיונות שלכם בתגובות.
