רוח המורה: מה יישאר אצל התלמידים שלנו לאחר שיסיימו את בית הספר?

בסיומו של שיעור נשאלת תמיד השאלה - מה התלמידים לקחו איתם הלאה? שאלה זו מעסיקה אנשי חינוך והוראה לאורך זמן. האם חשוב לי כמורה להעביר את התוכן המקצועי-לימודי בלבד? או שמא תכנים נוספים ומוספים, אשר אינם נכללים בתכנית הלימודים המוגדרת? האם דיון בסוגיה הקשורה לנקודת המבט של התלמידים בנושא אקטואלי שעלה בשיעור מהווה בזבוז זמן, הפוגע במטרות השיעור? האם ניתן להוסיף תכנים הקשורים לערכים ולחיי היום-יום גם בשיעור מקצועי? זוהי למעשה דילמה איתה מתמודדים אנשי הוראה באופן עקבי. מאמר זה יתמקד במונח "רוח המורה", אשר ינסה לפתור סוגיה מורכבת זו.

בדומה למונח הצה"לי "רוח המפקד", המתאר את יכולתו של המפקד לעצב את התנהלות חייליו, "רוח המורה" עושה פעולה דומה אצל התלמידים. מונח זה שם דגש על הנלמד בין ובתוך שורותיו של המורה בכיתה. הרי בסופו של יום, מה נשאר בידיו של התלמיד - האם החומר שלמד? האם המונחים החדשים שנלמדו חיוניים לחייו? האם החישובים המדעיים, לדוגמה, יעזרו לתלמיד להתקדם אל עבר מטרותיו בחיים? ללא ספק. אך יותר מכל, רוח המורה היא שנשארת, לתמיד!

נשאלת השאלה - מהי אותה רוח המנשבת בכיתה? מיהם אותם מורים שנחשבים "מורים לחיים"? התשובה לשאלות מורכבות אלו הנה שתפיסת עולמו של המורה המועברת בין המילים, הדברים שנאמרים בכיתה העוסקים בערכים, אקטואליה, דרך חיים ודיונים מרתקים שמשאירים ומשמרים את הטעם בהוראה, הם אלו אשר מאפשרים לרוח לפעום בקרב התלמידים. הדברים הקטנים. אותן פיסות מידע, שייתכן ואינן רלוונטיות באופן ישיר לנושא השיעור – מחירן יקר מפז. הרי ברור לכל שאת החומר ניתן להעביר בדרכים שונות - פדגוגיה חדשנית ו-old school, אך רוח המורה היא זו שמכניסה עניין ותוכן לשיעורים עצמם. היא זו שבשעת מבחן תעזור לתלמיד לחשוב היטב כיצד המורה היה או הייתה עונה על השאלה. שאלה שקשורה לבית ספר אחר - "בית הספר של החיים". האם זוהי אינה המטרה העיקרית שלשמה אנו מלמדים?

אם נחשוב על זה באופן כללי יותר - רוח המורה היא זו שתאפשר לתלמיד לקחת החלטות משמעותיות בחייו. ברור שלהורי התלמיד תפקיד חשוב בחינוך וב"סלילת הכביש" בו התלמיד ינוע. אך לעיתים קרובות, נראה כי למורה ישנה השפעה שאינה פחותה בהקשר זה. הדבר נכון בעיקר עבור בני נוער, אשר נחשפים במשך מרבית שעות היום לדברי והלכי מחשבותיהם של מוריהם. לעיתים רבות, התלמידים רואים את מוריהם אף יותר מאשר את הוריהם במהלך היום. זמן חשיפה זה בהחלט משפיע וישפיע לאורך זמן על התלמידים. 

כמובן שתפקידו העיקרי והבסיסי של המורה הוא להעביר את החומר הנלמד בצורה מיטבית ומובנת, אך האם ישאיר חותם אצל תלמידיו? סביר להניח כי מורה אשר מעביר יחד עם תכני הלימוד - תכנים מעצבים ומשפיעים, מעודד חשיבה משמעותית, התמודדות עם שאלות קשות ונותן ערך מוסף לחייו של התלמיד - הוא שיישאר בלב תלמידיו - לתמיד!  

זוהי נקודה שאין להתחמק ממנה, מאחר שלכל מורה יש את ניסיון החיים שלו, תובנות שצבר לאורך חייו ורצון לשתפם עם תלמידיו. הכרת המושג רוח המורה תאפשר לעשות זאת בצורה חופשית יותר, ללא התלבטות האם הדבר ראוי או לאו.

ברור שישנם שיאמרו שלרוח המורה ישנו מחיר - זמן הערך המוסף נוגס כמובן בזמן "הקדוש" של העברת התוכן הלימודי. אכן, מחיר זה יקר, אך השאלה היא מה שווה יותר?

עלינו לחשוב על עצמנו כמובילי שינוי תפיסתי. מנהיגים המעניקים תכנים מעשיים ופילוסופיות חיים, אשר מחירם יקר מפז, שכן הם יאפשרו לתלמידים את אותה חכמת חיים החיונית כל כך בשלבים מוקדמים אלו של חייהם.

העוסקים במלאכת ההוראה חייבים לראות עצמם כמי שמעניקים ערך נוסף ומוסף על התכנים הלימודיים, ולא רק בזמן שיעורי החינוך, אלא לאורך כל הדרך.