נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
אין מורה שאינו מכיר אותם - התלמידים השקטים והשקופים, אשר אינם נשמעים בכיתה. זו שכאשר פונים אליה מסמיקה, משפילה עיניים בבהלה ועונה כל כך בשקט, עד שכמעט ואינה נשמעת, או אותו תלמיד אשר יודע את התשובה לשאלה אך לעולם לא ירים את האצבע בכדי לענות בנוכחות תלמידים אחרים.
הפרעת החרדה החברתית קיימת על פי הספרות המקצועית בקרב 7% מהאוכלוסייה ומוגדרת ע"י ה-DSM כפחד מוגזם וקיצוני מסיטואציה חברתית, בה האדם נדרש להיחשף בפני אנשים שאינו מכיר. האדם פוחד שיתנהג בצורה מביכה או משפילה לעיני האחרים. החשיפה למצב החברתי המפחיד מעורר כמעט תמיד תגובת חרדה, עד כדי התקף חרדה. בנוסף יכולות להופיע תגובות של בכי ושיתוק זמני. בהמשך עלולה להתפתח הימנעות ממצבים חברתיים לא מוכרים.
הימנעות היא אחת הבעיות המרכזיות עבור תלמיד בעל חרדה חברתית, ומשמעה שהתלמיד יעשה הכל על מנת להימנע מהמצב החברתי המפחיד, או שיגש אליו מתוך מצוקה עזה וחרדה.
ניתן לדמות את התלמיד הסובל מחרדה חברתית לאדם הכלוא בתוך חומה שקופה, שכן הוא מצדו רוצה לקחת חלק פעיל ולהשתתף בחברה, אולם החומה השקופה הזו – חומת החרדה, עוצרת בעדו ואינה מאפשרת לו כלל לבוא לידי ביטוי.
כמורים אנו מתמודדים עם מגוון תופעות שהינן פועל יוצא של כיתות הטרוגניות המאכלסות תלמידים שונים בעלי מגוון התנהגויות. באופן טבעי, אנו נוטים להגיב כלפי אלו אשר מפריעים למהלך השיעור או מונעים מהמורה ללמד כמו למשל, תלמידים בעלי הפרעות קשב, ריכוז ואימפולסיביות (ADHD) או תלמידים בעלי הפרעת התנהגות ומשמעת.
לעומת זאת, אלו אשר אינם נשמעים, בדרך כלל אינם זוכים להתייחסות. במידה רבה תלמידים אלו מקבלים את המענה הרצוי מבחינתם – ההתעלמות של המורים עולה בקנה אחד עם הרצון שלהם להיבלע ולהיעלם. אך למצער, בכך אנו מחזקים את הבעיה ומשמרים אותה, והתלמידים נכנסים למעגל חרדה המקבע ומנציח עצמו.
לחרדה החברתית יש מגוון פנים: פחד קהל – הפחד לדבר מול אנשים או בחברת אנשים רבים. תלמידים רבים חווים חוויה קשה של מצוקה נוכח הדרישה לעמוד מול כיתה ולהציג עבודה או מצגת. רבים אחרים לא ירימו לעולם את היד לענות לשאלה, גם אם הם יודעים היטב את התשובה הנכונה. אחרים ימנעו מלהקריא בקול תשובה לשיעורי בית או להשתתף במשימה בה צופים בהם.
חרדה חברתית יכולה לכלול גם פחדים נוספים: פחד לאכול בנוכחות אנשים אחרים; פחד מבעלי סמכות (כמו מורים ואנשי צוות חינוכי); פחד לצאת לטיולים שנתיים (תופעה שנתקלתי בה תכופות לאורך שנות עבודתי); פחד להיכנס לכיתה באיחור ("איחרתי וכדי שלא יסתכלו עלי עדיף שלא אכנס כלל לשיעור") ועוד.
הסבר קוגנטיבי לחרדה חברתית יטען כי תלמיד כבעל חרדה חברתית יצפה מראש שהאנשים בסביבתו – מורים ותלמידים – יעריכו אותו באופן שלילי וידחו אותו. ברגע שתלמיד מגיע עם ציפייה כזו, הדריכות שלו לחיפוש הסימנים שיאשרו שאחרים חושבים רעה עליו עולה, וכל הקשב מופנה לאימות התאוריה שלו. כך, גם מצבים ניטרליים יתפסו על ידו כדחייה, כביקורת או כתגובה שלילית כלפיו.
כאשר תלמידים אלו חווים חוויה זו, הם אינם מסוגלים להיות פנויים לקיים אינטראקציה או דיאלוג ולהבין שאולי לא דחו אותם, שכן הם עסוקים במחשבה אחת בלבד – "איך אני נתפס על ידי האחרים?"
הדימוי והערך העצמי שלהם נפגע, שכן הם בוחנים את עצמם ממקום של פגיעות ונחיתות. כלפי חוץ הם נראים כמהוססים, מסורבלים ואפילו מתנשאים. חוויה זו של ויתור והימנעות מצמצמת את חיי התלמיד הנושא עמו את החרדה החברתית. קל לתאר מה חווה תלמיד כזה – השיחות שהוא שומע מחבריו לכיתה על ההנאה והחוויות שהוא לא לקח בהן חלק – יוצרות עבורו חוויה כואבת שקשה לו לשאת אותה.
חוויה מסוג זה מובילה לערך עצמי נמוך ולתחושה ש"אני לא שווה", וזו מקבלת חיזוק מההשוואה הבלתי נמנעת לקבוצת השווים, בני גילו.
אוסיף ואומר, שקל לנו המבוגרים (הורים או מורים) הניצבים מול התלמיד החרד להבין אותו, את החרדה המנהלת אותו ואת הוויתור וההמנעות שלו. אולם, הבנה זו כאמור גורמת לשימור החרדה והנצחתה.
חשוב להדגיש, כי תלמידים אלו מודעים למצבם ויש להם רצון אמיתי להשתחרר מהחרדה שכל כך מצמצמת את חייהם. אלו הם בני נוער איכותיים, אשר בנסיבות אחרות, כמו למשל בשיח של אחד על אחד, נחשף עולמם הפנימי העשיר והם באים לידי ביטוי.
אז מה נוכל אנו – מורים ואנשי חינוך לעשות כדי לסייע לתלמידים אלו:
כמורים ומבוגרים משמעותיים במערכת החינוך יש לנו תפקיד עצום וחשוב בתהליך הלמידה וההתבגרות של בני הנוער. מתוקף כך, חשוב שנתייחס אליהם ואל השונות הקיימת ביניהם ונאפשר ביטוי, הבנה והצלחה בניפוץ מעגל החרדה. דבר זה יגרום לכך שחווית הסבל והמצוקה יפנו מקומם לחוויה של שחרור וחיזוק יכולות ההתמודדות.