התקווה הישראלית שלי בחינוך

מוקדש לאילון נוה, המנהל היוצא של השש-שנתי "אחד העם" פתח תקווה, אשר הקדיש עשרות שנות ניהול למפגשים ולהידברות עם כל חלקי החברה בישראל ובתפוצות.

--

"המורה, הערבים גם לומדים את החומר הזה?" "אם יש למוסלמים רק שני חגים, אז כמה זמן חופש יש להם במהלך השנה?" – שאלות כאלה ואחרות נזרקו לחלל האוויר בכיתת הלימוד שלי בכל שנה ושנה. במסגרת תחום הדעת אותו אני מלמד -  עולם הערבים והאסלאם והן במסגרות לימוד אחרות כמו אזרחות, היסטוריה, תנ"ך וכמובן שגם בשיעורי חינוך – אנחנו חוזרים ומלמדים, חוזרים ומזכירים את "האחר". במקרה שלי, בבית הספר הממלכתי, האחר הוא הדתי, הערבי והחרדי. אנחנו מדברים "על", מתווכחים עם האחר שלא בנוכחותו ומעצימים בכך דעות קדומות וסטראוטיפים.

כל כך קל ופשוט, ויחד עם זאת גם דורש תכנון ומחשבה לקבל תשובות ממקור ראשון; כל מה שצריך לעשות זה לדבר ולשאול – תלמידים ומורים – מהמגזר השני. אחרי מספר שנים של תשובות שנתתי לתלמידים, הגעתי למסקנה שהם יכולים להגיע לתשובות בעצמם. לשמחתי, לא הייתי לבד.

לפגוש, להכיר, לחוות מקרוב. את כל אלה עושים אלפי תלמידים במדינת ישראל, אשר מוריהם חברים בקהילת תקווה ישראלית בחינוך. תקווה ישראלית בחינוך היא מטריית פעילות בהובלת בית הנשיא ובשותפות עם משרד החינוך ופורום דב לאוטמן למדיניות החינוך, המאגדת תחתיה עשיה רחבה שמטרתה ביסוס השותפות בין מגזרי החינוך השונים: ממלכתי, חרדי, ערבי וממלכתי-דתי (מהי תקווה ישראלית בחינוך? לפרטים לחצו כאן).

בשבילי, תקווה ישראלית בחינוך, היא הזדמנות לתת לתלמידים שלנו (וכן, גם לנו, המחנכים) אפשרות למפגש בלתי-אמצעי עם מגזר אחר בחברה הישראלית: דתי, ערבי או חרדי. המפגש מאפשר לנו להכיר, לדבר, ללמוד ולעבוד ביחד, להגיע להסכמות וגם להבין על מה אנחנו לא מסכימים ומדוע. קיום המפגשים לא מצביע על נטייה פוליטית כזאת או אחרת, אלא על רצון להידבר, לשמוע ולהשמיע ובכך אף מחזקת את "האני מאמין" שלי. קהילת המורים של תקווה ישראלית בחינוך מורכבת מאנשים מכל שבטי ישראל, מקצוות הארץ השונים ומדעות פוליטיות שונות ומגוונות.

בבית ספרי, מקיימים קשרים עם אולפנית ועם ישיבה בפתח תקווה, על ידי לימוד משותף של תלמידים לקראת חגי ישראל. כמו כן, אנו מקיימים קשרים ופעילויות עם בתי ספר ערביים שונים כבר עשרים שנה. בשנתיים האחרונות אנחנו מקיימים מפגשים עם התיכון המקיף בכפר קאסם. שיא פעילות המפגשים היה ללא ספק ביקור נשיא המדינה בבית ספרי ברביעי לאפריל השנה. המפגש עם הנשיא (וההד לו זכה הביקור) עודד הן את התלמידים והן את הצוות החינוכי: ממלכתי, ממלכתי-דתי וערבי – להמשיך בפעילויות המפגשים. באותו היום, לפני הביקור,  תלמידי בית הספר ערכו סדנאות עם אולפנת ישורון, ישיבת אמי"ת כפר גנים ועם מקיף כפר קאסם.

מפגש נשיא המדינה עם תלמידי תיכון אחד העם, מקיף כפר קאסם, אולפנת ישורון וישיבת אמי"ת כפר גנים – בתיכון אחד העם פ"ת

הקשרים עם מקיף כפר קאסם התחילו ממפגש בין המנהלים. אין זה סוד שהצלחת הקשרים בין בתי ספר זקוקה קודם כל לברכתם של המנהלים משני הצדדים. הקשר החם וההדוק בין אילון נוה, מנהל השש-שנתי אחד העם, לעמיתו - איאד עאמר, מנהל תיכון כפר קאסם – הוביל את הצלחת הקשר בין ההנהלות, חדרי המורים ותלמידי בתי הספר אותם הם מנהלים. שני המנהלים גם חברים במועדון המנהיגות של תקווה ישראלית בחינוך, נוסעים יחדיו לאירועים השונים ושומרים על קשר רציף לאורך כל השנה.

מימין לשמאל: אינסאף שווהאנא, מרים דרמוני-שרביט (מט"ח), שי דרורי, איאד עאמר ואילון נוה.

קהילת המורים והמנהלים של תקווה ישראלית בחינוך מהווה עבורנו, המורים המובילים את המפגשים בבתי הספר, מארג של  תמיכה, התייעצות ואוזן קשבת. חלקנו חברים גם בשולחנות מחוזיים של תקווה ישראלית בחינוך, בהם מתגבשת תפיסה מחוזית של חינוך לשותפות שתאפשר לכלל בתי הספר במחוז לפתח את העשיה שלהם בתחום, ולמורים להתמקצע וליצור שיתופי פעולה רבים ומעמיקים. זאת בנוסף להזדמנות להיפגש עם מורים מובילי מפגשים מכל המגזרים: חרדים וחילונים, דתיים וערבים, ומבתי ספר רבים ומגוונים בארץ בכנסים ומפגשים שונים. אנחנו לומדים אחד מהשני על ההצלחות וגם לומדים מהכישלונות – מתייעצים ומייעצים – ובכך הופכים את תכניות הלימוד והמפגש הבין מגזרי שלנו לטוב יותר.

ההדדיות עומדת בבסיסו של קשר בית ספרי מוצלח. חדרי המורים מקיימים גם הם קשרים ביניהם ונפגשים לסירוגין - פעם בפתח תקווה ופעם בכפר קאסם. צוותי המורים (לפי מקצועות) יוצרים קשר ביניהם לשם התייעצות, רעיונות משותפים ועוד. לדוגמה, מנהל מקיף כפר קאסם, שהוא איש דת מוסלמי – מעביר שיעור בכיתתי בכל פעם שאנו מסיימים ללמוד על נושא דת האסלאם ועונה לתלמידים על כל שאלה בכל נושא.

מפגש התלמידים הראשון נערך במקום ניטרלי בגבעת חביבה, שם התלמידים מכירים ועובדים על מודל אזרחי משותף. לאחר מכן, על בסיס עיקרון ההדדיות – המפגשים מתקיימים הן בתיכון בכפר קאסם והן בתיכון בפתח תקווה. מפגשי התלמידים עוסקים לא רק בהיכרות, אלא גם ביצירת תוצר משותף – מטלת ביצוע באזרחות, יחידת חקר, שיעור משותף, סדנת גרפיטי וכל מיני תוצרים נוספים. את המפגשים מלווים גם מנחים מקצועיים מטעם מט"ח.

עבודה משותפת בסדנת גרפיטי של תלמידי מקיף כפר קאסם ואחד העם פתח תקווה

חשוב לזכור שמי שעומד במרכז המפגשים – הם התלמידים עצמם. מרגש לראות כיצד בכל מפגש מחדש המחיצות נופלות כבר בדקות הראשונות; הטלפונים הניידים יוצאים מהכיס – אנשי קשר חדשים מתעדכנים, הפייסבוק והאינסטגרם קולטים חברים חדשים וקבוצות ווטסאפ נפתחות. כל זאת, ללא כל התערבות מצד המורים. התלמידים מדווחים בסיום כל מפגש על אווירה טובה ועל הרבה דברים חדשים שהם למדו – דברים שאפשר ללמוד רק ממפגש בלתי אמצעי, "פנים אל פנים". ניתן למדוד הצלחה של מפגש גם ביוזמת התלמידים להמשיך את הקשר. כך למשל, השנה התלמידים מתעקשים "לייצר" עוד מפגש אחרון (למרות שכבר נפגשנו מספר כפול של פעמים מהשנה שעברה) – טיול משותף בארץ – היוזמה, התכנון והביצוע – שלהם.

סיום המפגש ההיכרות בגבעת חביבה – תלמידי מקיף כפר קאסם ותיכון אחד העם עם המורים ומנהלי מחלקת החינוך לשותפות של גבעת חביבה

לצד ההצלחה והמפגשים הנעימים יש גם קשיים ואתגרים בדרך; קושי של בתי הספר לממן את ההסעות ואת תוכן המפגשים (אין סעיף תקציבי מוגדר לכך), בעיות שפה (לא כל התלמידים הערבים שולטים בשפה העברית, והתלמידים היהודים שולטים הרבה פחות בערבית), בעיה בגיוס תלמידים (והסכמת ההורים) למפגשים עם תלמידים ערבים (בעיקר לאור המצב הביטחוני היום), לוח שנה עמוס באירועים בית ספריים. על כל אלה ניתן להתגבר בעזרת אמונה בצדקת הדרך וחשיבות הדרך.

הנה כמה  המלצות שלי למפגש מוצלח:

• מנהלים שותפים – כאשר המנהלים מובילים את תהליך המפגש ומקיימים קשרים טובים ביניהם, נפתרות מעצמן בעיות רבות של לוח זמנים ומימון.
• עיקרון ההדדיות – המפגשים הם באחריות שני בתי הספר, בכל פעם בית ספר אחר מארח; הדדיות באחריות, בברכות לחגים ובשיתוף.
• הכנת המפגש – על הצוותים להיפגש ולהכין את המפגש באופן מדוקדק, כולל לוחות זמנים, חדרים וכיוצא בזה. מומלץ למורים להשתתף באחת ההשתלמויות של "חיים משותפים".
• שפה – יש לנסות ולתת לתלמידים להתגבר בעצמם על אתגר השפה. לרוב הם מגיעים לפתרון שנוח לשני הצדדים: שיחה באנגלית, שיחה בעברית ובערבית מלווה בתנועות ידיים ושיח מקרב מלב-אל-לב, שימוש באחת המורות כמתורגמנית, שימוש בשירות התרגום שמציעה גוגל ועוד.
• מימון – יש לתכנן את פעילויות המפגשים בהתאם למימון האפשרי, כאשר הנטל הכספי הגדול ביותר הוא מימון ההסעות. כדאי למצוא בית ספר שותף קרוב גיאוגרפית, על מנת להקל בעלויות. בנוסף, קיימות עמותות שונות אשר יכולות להשתתף בעלות ההסעה. אפשרות נוספת היא לייחד את המפגש למגמת לימוד מסוימת ולצאת למפגש כחלק מהוצאות המגמה או להרחיב את המפגש לשכבה שלמה ואז ההוצאות הן מתקציב השכבה. חלק חשוב ביותר במפגש הוא הפסקת האוכל והכיבוד - מומלץ להטיל את המשימה על התלמידים (ולא רק בשל המימון), אשר ירגישו מחויבים לתהליך ואחראים לאירוח בעצמם.
• תוצר משותף – בסיום כל מפגש, מומלץ שהתלמידים יצאו עם תוצר לימודי או יצירתי. מפגש לימודי יכול להקל על גיוס תלמידים שחוששים להיפגש. חשוב לציין שעם תחילת המפגש – החששות מתפוגגים במהירות.
• פרסום והרחבת הקהילה הנפגשת – מומלץ לפרסם את קיום המפגש, כולל תמונות ותוצרים – באתר בית הספר, בפייסבוק ואף לשתף מקומונים, זאת מתוך כוונה להרחיב את קהילת הנפגשים בתוך בית הספר ומחוצה לו – להורים ולקהילה.

חשוב לציין שבמפגש משתתפים רק חלק מתלמידי בית הספר. על ידי ניהול נכון של המפגש ופרסומו – אפשר "להעביר הלאה" את בשורת המפגשים, השיתוף, ההיכרות והחוויה גם לשאר התלמידים, המורים והקהילה כולה.

אם גם אתם רואים את החשיבות שבמפגש עם אחד המגזרים הנוספים בחברה הישראלית – חרדי או חילוני, דתי או ערבי - תעשו מעשה. אתם מוזמנים לפנות, לשכנע וליזום מפגשים. לשם כך קיימת הסביבה התומכת של קהילת המורים והמנהלים של תקווה ישראלית בחינוך. 

 להרחבת הידע על תקווה ישראלית בחינוך היכנסו לכאן.

 לקבוצת הפייסבוק של תקווה ישראלית בחינוך – לחצו כאן). לצירוף בית הספר שלכם לתקווה ישראלית בחינוך – לחצו כאן.

מפגש של נשיא המדינה עם תלמידי תיכון אחד העם, מקיף כפר קאסם, אולפנת ישורון וישיבת אמי"ת כפר גנים – בתיכון אחד העם פ"ת

לפרטים נוספים ניתן לפנות לטל ויינטראוב,  פרויקטורית תקווה ישראלית בחינוך, במייל: [email protected]