נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
בשנת 2001, כשהאינטרנט היה בנסיקה והמידע בו הלך והצטבר, הדרך לחפש ולהגיע למידע ברשת היתה מגושמת ולא יעילה. אני עדיין זוכר, שהתייעצתי עם חבר לגבי מציאת מידע באינטרנט והוא הציע לי להשתמש במנוע חיפוש, שנקרא גוגל. תוך זמן קצר יחסית, אלגוריתם מבריק, הפך לחברת הטכנולוגיה הגדולה בעולם, המציעה מוצרים טכנולוגיים חדשניים במגוון תחומים וכמובן – להצלחה עסקית מסחררת.
את ההצלחה של גוגל אפשר לייחס לחדשנות ויצירתיות, לניהול מעולה ולדברים נוספים. ללא ספק, כשאנחנו מביטים קדימה וחושבים כיצד להכין את ילדינו לעתיד המשתנה בקצב מואץ, עתיד בו האתגרים מחייבים חשיבה מחוץ לקופסה, יש דבר או שניים, שניתן ללמוד מההתנהלות של חברת גוגל.
בהנהלת גוגל, הבינו כמה דברים מאוד פשוטים:
הם הבינו שאם הם רוצים להצליח, אבל ממש להצליח, הם לא יכולים להרשות לעצמם להיאבק ביצר של העובדים.
הם לא ניסו לאבחן את הפרעות הקשב שלהם ובוודאי לא "ליישר אותם" עם חוקים או תרופות.
הם פשוט נותנים לעובדים שלהם את התנאים המגוונים והמתאימים, בהם קל לעובדים ללמוד, לחקור, לפתח וליצור.
בניגוד לתפיסה זו, מרחב הלמידה במרבית בתי הספר, מתוכנן באופן שמנוגד לטבעם של התלמידים.
אני, באופן אישי בתור ילד, הייתי תלמיד טוב וגם התנהגתי כפי שציפו ממני. ישבתי על ספסל הלימודים שבע שעות כל יום, למדתי וקיבלתי ציונים טובים. אבל אפילו אני, שהמערך הפנימי שלי יכול לעמוד בדרישות המערכת, בכל רגע שהתאפשר לי – התחלתי לקפץ. כשהייתי עובד באופן עצמאי, הייתי מדלג בין תרגילים בחשבון למשל, קופץ מאחד לשני, עד שהייתי מגיע למבחן פתור היטב. ללא ספק אופי העבודה הקופצני שלי היה משגע כל מורה שהיה רואה כיצד אני עובד. כשלמדתי בעל פה את קינת דוד, הלכתי הלוך ושוב בבית, כדי לאפשר למוח שלי להתמודד עם האתגר.
גם היום כך אני עובד. עכשיו, תוך כדי שאני כותב את השורות האלה, או כשאני מתכנן סדנה, אני עושה הפסקות מרובות, הולך, שומע מוסיקה, מקשיב למה שהגוף מבקש ממני והולך איתו.
כשאני מייעץ להורים בטלפון, או כשמשהו בעבודה שלי נתקע, אני יוצא לטיול בטבע. שם אני במיטבי.
אני לא מצפה מילדיי ללמוד אחרת. אני לא רואה בכך שהם ישבו בשקט וימלאו מטלות שלא נוגעות בהם, ערך גדול כל כך. שוב ושוב אני רואה כמה ילדיי, כמו ילדים אחרים, הם סקרנים, יצירתיים ואוהבים ללמוד ולהתפתח. כל התפקיד שלנו הוא לספק להם מרחב שיעורר את הסקרנות והיצירתיות שלהם. שיאפשר להם ללמוד מתוך תנועה פנימיתת וחיצוני, משחק והנאה.
התפקיד שלי, הוא לפתוח מרחב שהילדים ינועו בו בחופשיות והנאה. לאפשר להם להיפגש זה עם זה וגם עם עצמם.
איך עושים את זה מתוך המערכת הקיימת? זה אתגר עצום. כמה רעיונות ניתן לקבל בכתבה זאת. אך גם אם לא הכל יכול להשתנות מיד, עצם זה שאנחנו קשובים לתלמידים שלנו, מבינים לליבם, רואים את הצרכים השונים שלהם ונותנים להם הכרה – זה מצב בו משהו בהם כבר מקבל תמיכה. שינויים קטנים שאנחנו עושים במרחב הלמידה בבית ובבית הספר יכולים לאפשר לתלמידים שלנו הבדל גדול.
זאת ועוד, ללא ספק חלק מהשינוי, חייב להיות שינוי ההתייחסות למורים. בגוגל, המרחב שהמהנדסים וכמובן המנהלים מקבלים, הוא לא רק מרחב פיזי גמיש ומהנה. הם מקבלים גם חופש פעולה ואמון מהמערכת. הם מקבלים תחושה שיש להם את החופש לפעול ולהשפיע, כל אחד בדרכו המיוחדת.
ההנהלה של גוגל לכאורה לוקחת סיכון בכך שהיא מאפשרת את החופש הזה, אבל שוב ושוב מסתבר שלאנשים יש בתוכם את הדחף להתפתח, ללמוד וליצור, והחברה קוצרת פירות על האמון והגמישות שהיא מאפשרת.
גם המורים ראויים להתייחסות דינמית וגמישה, שתאפשר להם לבטא את היכולות והייחודיות שלהם.
זה כמובן דורש לתת הרבה יותר אמון ופחות ללחוץ בהקשר של מדדים ותכניות לימודים נוקשות. שינוי אווירה שכזה, יכול לגרום למוטיבציה של המורים לעלות, לאפשר להם ליהנות מהעבודה שלהם וליצור תחושה של משמעות.
ככל שנסכים לתת אמון במורים ובתלמידים, ככל שנתייחס אליהם כאילו הם כבר עכשיו מהנדסים, אומנים או מדענים, הם יוכלו ללמוד באופן משמעותי, מכבד ומהנה.