האם המתכון ללמידה אפקטיבית נמצא בהגדה?

כולנו חגגנו את ערב חג הפסח לפני מספר ימים. אם נשים לרגע בצד את השקפת עולמינו הדתית, אין ספק שיציאת מצרים היא אחד האֶתוסים המכוננים של האומה היהודית. ההגדה שכולנו קראנו בליל הסדר היא אוסף של מדרשים, מזמורי תהילים, דברי חז"ל, ברכות, תפילות ופיוטים. בהגדה מסופר בקצרה על סיפור תולדותיו של עם ישראל. מדובר אולי באחד ״השעורים״ הכי פופולאריים מאז ומתמיד. תחשבו על זה: ההגדה (״מערך השיעור״) נוצרה איפה שהוא בימי בית שני (לפני כ- 2,500 שנה), מדובר ב-מליוני ״מורים״ שהעבירו את ה-״חומר״ הזה למליוני ״תלמידים״, כל שנה, במשך 2,500 שנים, בכל מקום בעולם בו היו יהודים. ונראה שסך הכל החומר נלמד לא רע.

דוגמא לאפקטיביות ההוראה מביא דוד בן גוריון בדברים שנשא בעדותו לוועדת החקירה האנגלו-אמריקאית (1946). בסיפור המפורסם שמתחיל ב: ״לפני כשלוש מאות שנה, הפליגה לעולם החדש אניה ושמה 'מייפלאואר'") מציג בן גוריון את ההבדל בין ידיעת הפרטים של סיפור יציאת מצרים לבין הכרות הפרטים על גילוי אמריקה והיווסדה של האומה האמריקאית על ידי בני העם האנגלי או האמריקאי.

אם מדובר בשיעור כל כך אפקטיבי, מה נוכל ללמוד ממנו בהיבט הפדגוגי? או במילים אחרות - כיצד ההגדה מממשת עקרונות למידה, הוראה ופדגוגיה בימנו אנו?

כולנו יודעים שלמידה אפקטיבית היא כזו אשר מפתחת את כושר החשיבה, היצירה והלימוד העצמי. הלמידה מעודדת מעורבות חברתית ומעשירה את חווית הלומד. אז מה מתוך כל זה אנו מוצאים בהגדה ?

• למידה חוויתית - אין ספק שליל הסדר כולו הוא סוג של חוויה. כל משפחה ומנהגיה גורמים לכך שלא מדובר על עוד ארוחת ערב אלא על חוויה המשתנה משנה לשנה ומבית לבית. זהו לא עוד ארוע בו יושבים כולם מול מצגת ושומעים מרצה שמספר על יציאת מצרים, יש כאן תהליך למידה מסוג אחר!
• למידה פעילה ואינטראקטיבית (התלמיד במרכז) - "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם״, הרי יכלו לכתוב ״בכל דור ודור חייב אדם לספר על יציאת מצרים…״ - יש כאן מימוש של רעיון פדגוגי חשוב, לפיו כדי ליצור למידה אפקטיבית על התלמיד להרגיש שהוא לוקח חלק פעיל בתהליך הלמידה.
• חשיבה ביקורתית - כולנו מכירים את האקט של ״שאילת הקושיות״. אבל אלו לא סתם שאלות, מדובר על שאלות של מגוון סוגי ״אוכלוסיה״ בחברה ("כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה"). יש כאן עידוד לפלורליזם מחשבתי, עידוד השונה, עידוד הביקורתיות.
• אמצעי המחשה - כולנו יודעים ששיעור טוב משלב אמצעי המחשה. ובאופן מתאים - ההגדה מלאה באמצעי המחשה. ה"תלמידים" חווים על בשרם דוגמאות מייצגות מחייהם של בני ישראל - אכילת מצות, טעם המרור וכו. כל הגדה מלאה גם בתמונות שיוצרות המחשת המידע.
  

  

אחת מדרכי המחשת החומר בהגדה - תמונות. איור דמויות ארבעת הבנים מאת ארתור שיק, לודז', 1934

• הוראה דרך שאלה ותשובה - אנו שואלים ״מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות ?״ ולאחר מכן עונים על השאלה יחדיו.
• סביבת הלמידה (הכיתה) - זכרו כמה זמן אנחנו משקיעים בשולחן הסדר, המפה הלבנה, הבית המצוחצח, סעודת החג, כלים חדשים, קישוטי שולחן וכל האורחים לבושים בבגדי חג. סביבת הלמידה בפסח הינה מהמושקעות ביותר שניתן.
• הפעלת התלמידים (דגש על ״מתקשים״) - כולנו מכירים את המנהג שהילדים הצעירים הם אלו שקוראים קטעים מסויימים בהגדה, וכן את המנהג לתת לכל אחד מהמסובין לקרוא חלק מההגדה. כולם מופעלים בשיעור, לא שוכחים שום תלמיד בצד, תוך דגש על אלו שהינם אולי פחות בולטים בדרך כלל.
• משחוק Gamification - קריאת ההגדה כוללת בתוכה משחקונים שהופכים את הסדר לכיפי ומעניין יותר לכולם, וגם לדבר מה שזוכרים לאורך שנים ומצפים לו. בין השאר ישנם תחרות מציאת האפיקומן, ״האורח המסתורי - כסא לאליהו הנביא״ ועוד מנהגים שונים במשפחות ועדות שונות.
• חלוקת ״החומר״ למקטעים קצרים: זוכרים את ״די דיינו״ שכולנו שרים? מדובר על אחד הקטעים העתיקים ביותר בהגדה. נמנים בו הנסים והחסדים שעשה הקב"ה עם בני ישראל משעת יציאת מצרים עד בנין בית המקדש, כרשימה של מעלות-מדרגות, שהאחת גבוהה מחברתה. כל מעלה מסתיימת במלה דיינו. יש כאן סיפור גדול שמתחלק לפריטי למידה קצרים, ואף מושר, על מנת שיהיה זכיר יותר.
• לתת סימנים כדי לזכור - ההגדה נפתחת ב"סדר ההגדה" - כלומר ברשימת המעשים שיש לעשות בסדר הפסח. מכיוון שההגדה עברה בעל פה לאורך מאות שנים, מאב לבנו, היה צורך לתת רשימה מקוצרת, לאזכור החלקים הקריטיים בסדר. רשימה זאת כתובה בצורת סימני הסדר ("קדש ורחץ, כרפס יחץ..."), שיוצרים חרוזים זה עם זה, ואף הולחנו בקהילות רבות.
• כיף בשיעור (הווי) - שיעור טוב הוא שיעור מהנה, כך מלמדת אותנו ההגדה. יתרה מזאת - ככל שמתקדם השיעור והחומר נהיה מורכב - כך צריך להיות כיף יותר. ככל שההגדה מתקדמת השירים נהיים תכופים יותר ("חד גדיה", "אחד מי יודע" וכו...), והמשחקונים מופיעים יותר. 
• למידה פעילה על-פי עניין, בחירה וסגנון אישי - תחשבו כמה סגנונות של הגדה יש כיום בעולם? כמה מנהגים לכל עדה ועדה? והיפה הוא שמאז קום המדינה המנהגים הללו מתערבבים להם לכדי ״מיזוג גלויות מנהגי״ שיוצר ״תוצר״ חדש ויפה. כל משפחה יוצרת לעצמה מסורת חדשה על פי העניין, הבחירה והסגנון הרצוי.
• הדגשת העיקר כסיכום - "כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו" - אחרי אריכות הדברים ("כל המרבה... הרי זה משובח"), חשוב להבליט את הנקודות המרכזיות בשיעור.
• מקורות הידע מגוונים ורבים - ידוע הוא שההגדה בנויה מאוסף ״רב זמני״ של מקורות ידע. מדובר על קובץ מדרשים, מזמורי תהילים, דברי חז"ל, ברכות, תפילות ופיוטים. 
• רלונטיות החומר לנלמד - ״בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". ביטוי זה מציג תפיסה הרואה את מעורבותו של העבר בחיי העם בהווה ואת ההתמזגות של הזיכרון הפרטי של האדם עם הזיכרון הלאומי. אני איני נזכר בהיסטוריה הלאומית אלא הופך אותה לערך משמעותי בחיי.

 לסיכום, ההגדה נשמרה והתפתחה לאורך אלפי שנים, בין השאר בשל היותה שיעור מאלף בלמידה אפקטיבית, וכלונו יכולים ללמוד ממנה שיעור אחד או שניים.

חג שמח!