נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
לקראת מבחן סוף השנה בהיסטוריה, מגובשים סביב הפחד מהיקף החומר, הקמנו בכיתה יוזמה - תיקיית דרייב משותפת, אליה הועלו הסיכומים שחולקו בכיתה על ידי המורה. די מהר הבנו שגם הסיכומים האלו מאיימים וארוכים, והתחלנו להעלות את הסיכומים שאנחנו הכנו.
תלמידה אחת העלתה גרפים צבעוניים ומפורטים עם ציר זמן מרשים. תלמידה אחרת, עם זיקה ואהבה גדולה לכתיבה, יצרה דמות - "שלומצי" (שלומציון המלכה), וכתבה את כל החומר שלמדנו דרך אותה דמות; "שמי שלומציון אלכסנדרה, אבל אתם מוזמנים לקרוא לי שלומצי. שם מוזר, אני יודעת, אבל אם אתם הייתם נולדים באותה התקופה שבה אני נולדתי, ככל הנראה לא הייתם צוחקים כל כך חזק - גם כי השם הזה לא היה נחשב כל כך מוזר וגם כי ככל הנראה הייתם מפחדים מכדי לצחוק עליי. מדוע? ובכן, מפני שאני הייתי המלכה של ממלכת יהודה."
לאט לאט עלו לתיקייה סיכומים נוספים - חלק יוצאי דופן, דרך קומיקס, דמויות או איורים וחלק "רגילים" יותר - אבל גם בהם בלט הקול הייחודי ("הסיבות לכיבוש הנרחב היו רבות. בתור התחלה, הם היו גברים והאגו שלהם היה יותר גבוה מהר האוורסט"). כל אחד למד ולימד בדרך המתאימה לו.
הדבר הזה חזר על עצמו שוב ושוב, בצורות קצת שונות. בהתחלה התקשיתי לזהות מתי, למה, ובייחוד – מה הופך את זה למיוחד כל כך. רק לאחר הכתיבה הבנתי שבכל פעם שזה קרה, הייתה לנו הזדמנות ליצור רשת שיתופית של למידה המבוססת על האהבות שלנו. כל אחד הביא משהו מאזורי החוזק שלו ולימד בעזרתו אחרים – אם זה באמצעות, כתיבה, הומור או ציור, הייתה לכל אחת ואחד מאיתנו הזדמנות לאתגר את עצמו בתחום בו הוא מתעניין. יצרנו רשת של אנשים שלהוטים ללמוד וללמד, לתרום ולהיתרם.
במקרה הזה, היוזמה עלתה מאיתנו – אבל זה קרה רק מפני שידענו מחוויות העבר שלנו שלמידה כזו עובדת מעולה למעננו, אחרי שמורים הציגו אותה בפנינו. שנים לפני כן מורה קודם להיסטוריה דחף אותנו (בכוח לפעמים) ללמידה שיתופית לקראת מבחן. במקרה נוסף, בשנה שעברה, הרשת הזאת נוצרה בצורה מובנית על ידי מורה אחרת; במסגרת פרויקט בלשון, בו פעם בשבוע זוג תלמידים הציגו מחלוקת שמעניינת אותם דרך מצגת ואז הנחו דיון כיתתי. במקרה הזה כל זוג לימד את התלמידים האחרים נושא שמלהיב אותו (כלומר אנחנו בחרנו את הנושא, אבל לא את הדרך). הייתי המומה מרמת ההצלחה של הפרויקט. מעטים מאוד הם התלמידים שרק יצאו ידי חובה ועשו את המינימום הנדרש. כמעט כולם דיברו בהתלהבות על נושאים שקרובים אליהם ומסעירים אותם - פמיניזם, לגליזציה של סמים, החזקת נשק, אופניים חשמליים, הקשר בין משחקי וידאו לאלימות ועוד. חלק מהתלמידים ראיינו אנשים מהתחום, חלק קראו מאמרים אקדמיים, חלק דיברו רק מהניסיון האישי שלהם, אבל בכל פעם, בכל מצגת, בלי יוצא מן הכלל, היינו כולנו מרותקים, צמאים לידע ופעילים. כל פעם ראיתי תלמידים-מרצים שחושפים אחרים לנושאים שקרובים לליבם. זה לא קסם. כשאנחנו מדברים על משהו שחשוב לנו, האש הזו מדבקת.
במקרה הראשון, עם המורה להיסטוריה, אנחנו התלמידים בחרנו בדרך בה אנחנו מלמדים, ובמקרה השני, עם המורה ללשון, בחרנו את התוכן שאנחנו מעבירים. אבל בשני המקרים ההתלהבות והעניין שלנו נוצרו, בעיניי, מהיכולת לתרום לאחרים מתוך תחומי החוזק והעניין שלנו.
לרשת שנוצרת כשמתאפשר לנו התלמידים להביא מתוך תחומי העניין שלנו יש כמה יתרונות: התוכן שנוצר רלוונטי לנו (הרי אנחנו מכינים אותו), הלמידה הופכת לחברתית – כל אחד תורם ונתרם מהאחרים ולכל אחד יש אפשרות להישמע.
רלוונטיות
לצערי, למרות הכוונות הנהדרות של המורות והמורים שלנו, הסיכומים הבודדים שמחלקים לנו לא מתאימים לכולם. כידוע, כל אחד לומד בצורה שונה. אני לומדת הכי טוב כשאני מסבירה למישהו אחר את החומר, תלמיד אחר לומד מקריאת סיפורים וספרים, אחרת לומדת ויזואלית וצריכה לראות את החומר מאורגן בתרשים. אבל אין לנו מענה לכך - יש לנו סיכום אחד, אחיד, לכולם. ויש בכך היגיון – אי אפשר לצפות ממורה אחד/ת שתכין כמה סוגי הנגשה של החומר בכל תחום, לכל כיתה, וגם אם הייתה מורה שהייתה עושה זאת – עדיין היא כנראה לא הייתה קולעת לסגנון של כל אחד ואחת מאיתנו, כי המגוון בינינו הוא עצום. מתוך כך, יצרנו לעצמנו מענה. כתבנו, קראנו ושיתפנו את הסיכומים שהתאימו לנו בנושאים שרצינו להתחזק בהם ובדרך בה מתאימה לנו ללמוד. הסיכומים נכתבו על ידנו, ולכן היו רלוונטיים לנו, עם קישורים לעולמות התוכן שלנו ומלאים בדוגמאות פשוטות ומצחיקות, כמו למשל זו: "טוב, נגיד שאתם חבורה של נמלים קטנות ומסכנות שמרגישות נורא עצמאיות ורוצות לגור במדינת 'נמליה'. מה הבעיה? הבעיה היא שנמליה לא קיימת ואתן חיות ב'נעליה'. אבל הרצון הזה שאתן מרגישות, זה שמשאיר אתכן חיות ונושמות? הרצון הזה נקרא 'לאומיות'״.
חברתיות
כאשר מקיימים למידה שיתופית, ללמידה למבחן מתווסף אספקט חברתי. רצינו לעזור אחד לשני, לתרום גם לדבר הזה שיצרנו כאן ביחד. כך נוצרה לנו קהילה של לומדים, כשכל אחד משתמש באזורי החוזק שלו על מנת לעזור לעצמו ולאחרים. כך למשל, אני שלומדת כאמור היטב דרך הסבר לאחרים, התחלתי להקליט הסברים לא רק בנושאים שרציתי לחזק בעצמי, אלא גם בנושאים שאחרים רצו להבין טוב יותר.
אחד הדברים שהכי שימחו אותי בתהליך הזה היה כשאחת התלמידות השקטות בכיתה העלתה סיכום פופולרי. היא קיבלה אפשרות לשתף אחרים בדרך בה היא רואה את הדברים, לאפשר לנו "להיכנס לה לראש". שימח אותי לראות שהיא מקבלת הודעות תודה על הסיכום, ובעצם פשוט לראות אותה לוקחת חלק כל כך פעיל. כשניתנה לה האפשרות (אך לא החובה) לשתף, לתרום ולהיראות, היא "עפה" על זה. היא רק חיכתה לקבל הזדמנות. ההזדמנות להישמע באה לידי ביטוי גם בשנה שעברה, כאשר ביצענו הצגות בלשון. אני לא זוכרת מקרה אחר בו כל כך הרבה אנשים שונים בכיתה היו מעורבים בדיונים, ובכזה רצון. יכולנו לשמוע את כולם, ובנושא או בצורה בה הם רוצים להישמע. בסופו של דבר, קשה להישאר אדיש למישהו שמדבר על נושא בו יש לו עניין אמיתי.
בשני המקרים נזקקנו לדחיפה ממורה כדי להגיע ללמידה שיתופית מוצלחת. במקרה הראשון זה היה בזכות מורה שהטמיע בנו את השיטה, ובמקרה השני זה היה בצורה מובנית, של עבודה שנכנסת לנו לציון הבגרות. אחרי ששני מורים עודדו אותנו לפעול כך, אנחנו החלנו לאמץ את השיטה והפעלנו אותה בעצמנו, ללא צורך בהתערבות חיצונית. כלומר ההשפעה של המורים שהנחילו לנו את הלמידה השיתופית ממשיכה להתקיים בעשייה שלנו, כעת ללא כל מאמץ שלהם.
למידה שיתופית – איך עושים זאת?
איך אתם מעודדים למידה שיתופית בכיתה? נשמח לשמוע מכם