הרפורמה המשמעותית, בדרך לאן?

"ג'ושו אמר, אם האדם הנכון מלמד את הדרך השגויה, הדרך תעקוב אחרי האדם ותהפוך לדרך הנכונה, אם האדם הלא נכון מלמד את הדרך הנכונה, הדרך תעקוב אחרי האדם ותהפוך ללא נכונה" ספר הזן של ג'ושו.

כידוע, לפני שנתיים, נטלטלה על המורים בתיכון צרה חדשה, הלא היא ה"למידה המשמעותית". שהרי כל שנתיים קם על ציבור המורים שר חינוך חדש, המכריז על גזרות ומהפכה מעמיקה בהוראה, ועד שהתחילו המורים להתרגל למהפכה החדשה, מייד מתחלף שר חינוך זה בשר חינוך חדש, שאף הוא מכריז על גזרות ומהפכה מעמיקה בהוראה, וכך חוזר חלילה, עד קץ הדורות.

יאמר מראש, לטעמי, כוונותיו של השר פירון ברפורמת הלמידה המשמעותית היו מהטובות ביותר; הרפורמה שאפה לחזק את האוטונומיה של המורה, ליצור לומד עצמאי ולעורר את העניין והסקרנות אצל התלמידים.

יישום הרפורמה הביא מעשה בלעם - כמיטב המסורת של משרד החינוך, הוביל לתוצאות ההפוכות בדיוק: להחלשת האוטונומיה של המורה, לחוסר למידה עצמאית וגם לא הצליח לעורר את העניין אצל בני ישראל הדוויים בבתי הספר.

מי מתנגד לחיזוק אוטונומיה של המורה? מי לא רוצה ליצור לומד עצמאי ולעורר עניין וסקרנות אצל תלמידיו? התשובה הפשוטה עד לכאב בהמשך...

מדוע לא השיגה הרפורמה את מטרותיה?

ראשית, מפני שאי אפשר ליצור אוטונומיה יש מאין, בהינף קולמוס, אחרי שקצצו בכנפיו במשך שנים, אחרי שהכריחו אותו ללמד בדיוק את מה שנדרש ולא להפעיל ולו זיק של מחשבה עצמאית, מאין יהיו למורה הכוחות, המשאבים והרצון לפתח אוטונומיה? ואכן, חלק גדול מחברי למקצוע ראו בתוכנית פגע רע, המשבש את עבודתם האמתית - הכנה לבגרות, ואילו אלו שרצו ללמד אוטונומית כמוני, גילו שהדבר אינו פשוט כלל ועיקר.

שנית, אין אוטונומיה בלי סמכות. לכאורה קיבלו המורים, זמן, שלושים אחוז משעות ההכנה לבגרות, סמכות להכין עם התלמידים איזו עבודה שליבם חפץ ואפילו לתת ציון על פי ראות עיניהם. בפועל לא קיבלתי בשום בית ספר שלושים אחוז מהזמן, ולמיטב ידיעתי אף בית ספר לא מקדיש ללמידה המשמעותית שלושים אחוז מהזמן.

בחלק מבתי ספר לא יכולתי להכין איזו עבודה שרציתי. העבודה חייבת להיות אחידה הבהירו לי הממונים עלי. זאת כדי שלא יהיו טענות מצד התלמידים. במקומות בהם הרשו לי להכין עבודה כראות עיני, התברר לי מהר מאוד שאסור שהעבודה תהיה קשה מדי או שתדרוש חס ושלום מהתלמיד לחשוב עצמאית רחמנא ליצלן, והחשוב מכל - אסור שהציונים יהיו נמוכים ולכן כדאי שהעבודה תהיה קלה ביותר.

אם התלמיד עשה עבודה ברבע שעה, אסור להכשיל אותו, אם התלמיד העתיק את העבודה, עלי לשכנע אותו לכתוב עבודה אחרת, והעיקר – אסור באיסור חמור, כפי שהבהיר לי סגן המנהל, שאף תלמיד יקבל פחות משבעים. ואם הוא יקבל פחות משבעים? הקשיתי בתמימותי. אז תן לו עוד עבודה, הסביר לי סגן המנהל ברוב סבלנות.

וכמובן, גם מפמ"ר מקרא התערב בעניין, והסביר שעלינו להעריך את העבודה על פי המחוון הבא, חמישים וחמישה אחוז, מהות העבודה (שמורכבת משלושים אחוז הבניית גוף הידע, ועשרים אחוז שימוש במקורות מידע מגוונים), עשרה אחוז דעתך, עשרה אחוז תהליך העבודה, עשרה אחוז רפלקציה, וחמשה עשר אחוז הצגת הלמידה. ויש גם טפסים למלא, אוטונומיה למורה כבר אמרתי, לא?

שלישית, איך יחשוב תלמיד חשיבה עצמאית, אחרי ששנה אחרי שנה הכריחו אותו לשנן ולהקיא?  ובעצם למה שירצה ללמוד באופן משמעותי, אם הציון הוא הדבר החשוב ביותר? ואם התלמיד מספיק נבון, הוא גם מבין מהר מאוד שאין צורך להתאמץ, בכל מקרה הוא ייקבל ציון חיובי.

ואם כך, הסיבה המרכזית לכישלון הרפורמה בהשגת מטרותיה, הוא  שלבתי הספר יש רק אל אחד והוא אל ציוני הבגרות ואין מלבדו, כל השאר - המשמעות, היושר, חדוות הלמידה, התהליך - כולם כפופים לאל הגדול אל הבגרות ורק על פיו ימדדו כולם.  

והנה לדעתי הסיבה שמשרד החינוך ובתי הספר דוחפים בהתלהבות את הרפורמה: אמנם מאז שנחרב בית המקדש בטלה הנבואה וניתנה לשוטים (ויש הגורסים לחכמים), אבל ארהיב עוז בנפשי ואנבא שבשנה הבאה, ברגע שציוני הרפורמה המשמעותית יהוו חלק מציוני הבגרות, ציוני הבגרות יעלו. או אז, אני מנבא, משרד החינוך ינפנף ב"הישגיו" –  הנה הצלחנו, הציונים עלו, כפי שמשרד החינוך רוצה, כפי שבתי הספר רוצים, כפי שכולם רוצים.

חוץ ממני הדל במנשה שמעדיף פשוט ללמד.

מי לא רוצה ליצור מורה אוטונומי, מי לא רוצה לומד עצמאי? התשובה הפשוטה היא כמעט כולם –  ההנהלה, התלמידים, משרד החינוך. ואותנו המורים, נדמה שאיש אינו שואל.