נשארים מעודכנים
הצטרפו לקהילת 'הגיע זמן חינוך' וקבלו עדכון שבועי עם כל מה שמורות ומורים צריכים לדעת
בשנים האחרונות, תהיתי רבות בנוגע לשאלה מה עליי לדעת כדי להיות מורה טוב. יש לימודים אקדמיים בחינוך, לימודים לתעודת הוראה, סטאז', התנסות בפועל בהוראה, אבל האם זה מספיק? תמיד הרגשתי שנדרש יותר.
הוראה עוסקת בתחומים רבים מאוד, שכולם משמעותיים לעשייה החינוכית. לימודי הוראה מחייבים הבנה של תחום הידע שאותו אנו מלמדים, הבנה של עולם הפדגוגיה באופן כללי, של הפדגוגיה הספציפית הנדרשת להוראה תחום הידע ("פדגוגיית תחום הידע"), הבנה בפסיכולוגיה של התלמידים, הבנה בסוציולוגיה כדי להבין את הסיטואציה החברתית שבה הם פועלים, פילוסופיה מאפשרת להבין טוב בהרבה את הדקויות והסוגיות המוסריות והאפיסטמולוגיות שסביב תחום החינוך, ובנוסף לכל אלו, בקיאות בהיסטוריה, בלימודי יהדות, בהכרת הציונות ומדינת ישראל, נותנים קונטסט תרבותי וערכי לעשייה החינוכית שלנו, ועוד כהנה וכהנה.
נוסף על כך, אנו נדרשים גם לדעת פרקטיקות מאוד ספציפיות: איך להתמודד כשיש רעש בכיתה; איך להכין מבחן ואיך לבדוק אותו כדי שהוא יספק משוב משמעותי; איך לתת חיזוקים חיוביים ואיך להעביר ביקורת; איך לדבר עם התלמיד החוצפן, עם התלמיד המצטיין, עם התלמיד המפריע, עם התלמיד הליצן, עם התלמיד השובב, עם התלמיד המופנם, ואיך לדעת שכל ההגדרות הללו לא באמת מתארות את התלמידים עצמם; איך להשתמש בלוח, בלוח החכם, במקרן, במצגת, בטאבלטים; מתי כדאי להורות דרך הרצאה, מתי דרך דיון, איך לנהל את הדיון, מתי דרך עבודה בקבוצות, ומתי להוציא את התלמידים החוצה; מהן מגוון שיטות ההוראה השונות שיש לרשותנו, מהי למידה מבוססת פרוייקטים, מהן קהילות חשיבה, מהו "שיעור הפוך" ומהן כל שאר שיטות ההוראה; איך לשלב טכנולוגיה בהוראה; מה לעשות עם תלמידים לקויי למידה או תלמידים עם הפרעות קשב; איך לתת יחס לכל תלמיד בכיתה, ואיך להתייחס לכיתה בכלל כקבוצה משמעותית. אלו מגוון שאלות קונקרטיות שהיומיום דורש מאיתנו כמורים לדעת.
ספרו של חברי והכותב במגזין זה ליאור הלוי, "להיות מורה", מספק גישה שמצאה חן בעיניי מאוד לגבי הידע הנדרש כדי להיות מורה. אנסה בהתייחסותי זו לשים בצד את היכרותי איתו והערכתי הרבה אותו כאדם וכאיש חינוך, ולהתייחס רק לספר עצמו.
הספר בנוי מפרקים קצרים, אשר כוללים אנקדוטות וסיפורים ממגוון תחומים שונים, וגם מקרים ספציפיים מחיי בית הספר. לרבים מהסיפורים והאנקדוטות אין כביכול קשר ישיר לחינוך: סיפור על האופן שבו התגברו באמצעים פשוטים על תולעת מעיים שפשטה באפריקה; סיפור על האופן שבו לינקולן התאפק לנוכח כשלונו של גנרל מיד לנצל את ההצלחה שלאחר קרב גטיסברג; איך אנשי מכירות הצליחו לשכנע אנשים לשים שלט גדול ומכוער על הדשא של ביתם; איך הגנרל פאגוניס ניהל את ישיבות הבוקר שלו; למה צ'רצ'יל הקים את המשרד לסטטיסטיקה; מהו סוד ההצלחה של מסי. זה רק חלק ממגוון הסיפורים השונים שמופיעים בספר, ומעלים אסוסיאציות ומחשבות רבות על העשייה החינוכית. דווקא עובדת היותם עקיפים ולכאורה רחוקים מעשיית המורה, מאפשרת למידה מאוד מעניינת של היבטים נסתרים ומורכבים של העשייה החינוכית.
כדי להשלים ולהרחיב את התמונה, הספר רצוף גם בסיפורים מחיי בית הספר. לליאור יש ניסיון עשיר בהוראה ובחינוך, כמורה וכמנהל, בארץ ובחו"ל, והניסיון הזה בא לידי ביטוי נרחב בספרו. לאורכו של כל הספר משולבים סיפורים על מורים מצויינים שעושים עבודה מדהימה, ועל המורים שמחרבים את האווירה בחדר המורים. על התנהלות מול מגוון מצבים שונים בבית הספר. הצלחות וטעויות. הספר מציין אנשי חינוך שונים שביצעו פעולות ספציפיות מהן אנו יכולים ללמוד: שימוש בנתונים סטטיסטיים ללמידה על תלמידים, שינוי סולם ההערכה כדי לשפר את תחושת המסוגלות של התלמידים, שיח של חוזקות שמשנה את גישת מורי בית הספר כלפי תלמיד, שימוש שיטתי בחיזוקים חיוביים, ההיערכות המוקפדת לשיעור, ועוד. הדוגמאות רבות, מגוונות ומעניינות.
יתר על כן, כל האנקדוטות החיצוניות והדוגמאות מתוך בית הספר משתלבות ליצירת אתוס דומיננטי השלוב לאורך כל הספר: המורה המקצוען. ליאור שב וחוזר למה שנדרש מהמורה כדי להיות מקצוען, ומתווה את הדרך להפוך למורה כזה. הספר מכיר שוב ושוב בקשיים של המורה בפרט ושל העוסקים בחינוך בכלל. אין כאן תמונה אידילית או אוטופית. מתוך היכרות עם הנעשה בשטח, הספר מתווה את החזון שלו למורים אשר רואים בעצמם אנשי מקצוע ומקרינים זאת בכל היבט והיבט של עשייתם החינוכית. האידיאל הזה אינו בשמיים, הוא ניתן להשגה.
עוד דרך שבה ליאור מונע מהספר להפוך לשיח מנותק ודיבור גבוהה-גבוהה על הנדרש ממורה, היא השילוב החוזר ונשנה של עולמו הפנימי וניסיונו האישי. הספר שזור בדוגמאות שליאור מביא מחייו, מחשבות ותחושות אישיות שהוא חווה לאורך דרכו החינוכית, וחושף גם את עולמו כאדם, מעבר למחנך. סיפורים על נגינתו בתופים, על אנשים שהכיר ועליו כתלמיד, הופכים את הספר לחי ואותנטי.
היו היבטים בספר שבאופן אישי פחות התחברתי אליהם. לעיתים חלקתי על המסקנות שאליהן הגיע ליאור. כמו כן, אני אישית פחות אהבתי את השאלות הקונקרטיות המצורפות בסוף כל פרק ומסכמות אותו (למרות שברור לי שיש כאלה שדווקא ייהנו מהאופן שבו השאלות יוצרות סדר ומיקוד). עם זאת, בסיכומו של דבר, מאוד נהניתי מהקריאה, והרגשתי שלמדתי ממנה הרבה מאוד. אוסף האנקדוטות, הדוגמאות והמקרים מצטבר לתרומה משמעותית לקורא, הספר מאוד נעים ומהנה לקריאה וכתוב בצורה זורמת וחופשית. מעבר לכך, הספר מעודד שוב ושוב את המורה הקורא אותו להפוך למקצוען, מבהיר עד כמה זה חשוב, ממחיש לקורא שהדבר אפשרי ומתווה את הדרך לכך. לאור כל זאת, אני מברך את ליאור על תרומתו לעולם החינוך, למתעניינים בו ולעוסקים בו, וממליץ על ספרו זה בחום.