ישראל במלחמה
עונת הכנסים ואני
בשנה שעברה, נטלתי חלק ב"עונת הכנסים"; כדוקטורנטית נלהבת בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, ניצלתי כל במה אפשרית להציג את ניצני המחקר שלי ואת התובנות הראשונות: בכנס אקדמי אחד עמדתי גאה לצד פוסטר מדעי שערכתי במו ידי, בכנס אקדמי אחר העברתי הרצאה ובכנס נוסף הייתי שותפה לסדנא ולבימת דיון.
לרגע "לא עצרתי אפילו לראות כמה זה עולה לי" והרי כדוקטורנטית אני עדיין משלמת על לימודיי (משרד החינוך משתתף ועדיין נותר סכום לא מבוטל), אינני מקבלת שכר על המחקר, את הפוסטרים היה עלי להפיק באופן עצמאי, מימנתי את הנסיעות, שילמתי על הזכות להופיע בכנס (כן, זה עולה כסף), וויתרתי על ימי עבודה בשכר, דאגתי לסידור לבעל ולילדים ובוודאי ישנם עוד כמה סעיפים ששכחתי, או כאלו שאינם מחויבי המציאות, כמו רכישת ספר, בקבוק "זירו" ומשהו לילדים "המוזנחים" בבית... לא עצרתי "לראות כמה זה עולה לי", מאחר שבמשוואת ההשקעה והרווח (זו משוואת המוטיבציה של חברתי שרית חדד) הרווח שלי הוא עצום! הפרפרים בבטן לפני ובמהלך הכנס, תחושת השייכות לקהילה אקדמית, הבקיאות במחקר, היצירתיות, הלחץ, הבחירה, היצירה, המפגש עם אנשים מרתקים, ההתרגשות ותחושת ההישג - כל אלו מלאו ועדיין ממלאים אותי בכל פעם מחדש.
עונת הכנסים וחינוך
לצד ההתלהבות והגאווה שלי כחוקרת, גלגלי החשיבה שלי כמחנכת, כרכזת שכבת ט' וכמורה להיסטוריה ולאזרחות בחטיבת הביניים, פעלו אף הם במרץ ותהיתי, כיצד ניתן להנגיש את כל העושר האקדמי הזה, הן מבחינת התכנים והן מבחינת החוויה, לתלמידים? איך הופכים את התלמידים לשותפים פעילים ביצירה אקדמית, מנחים ומובילים אותם, בהתלהבות וביצירתיות, להציג את ממצאיהם ולא כמטלה אלא מתוך רצון ותשוקה? באיזה אופן יוצרים משוואה בה תחושות הרווח וההישג עולים על ההשקעה? איך רותמים צוות מורים למהלך שכזה? ובמילים אחרות, איך מקדמים כנס אקדמי לתלמידי חטיבת הביניים?
עונת הכנסים והצוות החינוכי – רתימה
השלב הראשון היה לשתף ולרתום את מנהלת החטיבה וזה היה השלב הקל. מערכת החינוך כולה מעודדות יוזמות חינוכיות ואם הן מתקיימות בתוך שעות התקן של בית הספר, אינן דורשות משאבים אנושיים וכלכליים מיוחדים ועולות בקנה אחד עם הרוח הבית ספרית, הרי לא צפויים מכשולים. לשמחתי, התברכתי במנהלת מעצימה, כזו שמעודדות יוזמות וחשיבה יצירתית, ועם הרוח הגבית שלה יצאתי לדרך.
כרכזת שכבה, גם רתימת הצוות לא הייתה מורכבת. מעבר לעובדה שאני עובדת עם צוות ראוי ומחויב, הרי שגם לו הצגתי את הפרויקט כחלק משעות העבודה, ללא השקעה חריגה של שעות מעבר לנדרש, תוך הדגשת הרווחים הפדגוגיים הראויים שבמהלך מיוחד שכזה.
עם המנהלת לצדי ועם צוות רתום, נותר להשלים עוד שני מעגלים – הנושא והתלמידים.
עונת הכנסים והתלמידים – בחירה מתוך דיאלוג
"למידה משמעותית", "מיומנויות המאה העשרים ואחת" ולאחרונה "ששת תפקודי הלומד", הפכו לצירים מארגנים בשיח החינוכי - הרבה מאוד מיומנויות ראויות וחשובות. אבל איך מנגישים אותן לתלמידים?
העיקרון החשוב ביותר בעיני לקידום המיומנויות הללו, העיקרון שמעורר מוטיבציה ומעניק משמעות ללמידה, הוא עקרון הבחירה. לשם כך יש צורך בדיאלוג – לבדוק, לשאול ולבחון בקרב התלמידים מה מעניין אותם? באיזה תחום ובאיזה נושא היו רוצים להעמיק? אינני מדמיינת את עצמי משקיעה משאבים פיזיים ורגשיים בלמידה ובחקר בנושא שאינו מעניין אותי ואינו קרוב לליבי – הכל מתחיל שם, בלב, לפני הראש. על כן, על מנת לרתום את התלמידים למהלך ולבחור נושא ראוי, כינסנו, יועצת השכבה ואני, קבוצת מיקוד מקרב תלמידים מכל הכיתות בשכבה (הראשון, האמצעי והאחרון בכל רשימה שמית) ושאלנו את התלמידים מהו הנושא שהיה מעניין אותם לעסוק בו? התלמידים היו נרגשים מאוד מהבמה שניתנה להם, העלו נושאים מגוונים, ובראשם סוגיות מגיל ההתבגרות, נושאים כגון: חיזור, למידה, תקשורת עם הורים, אחריות בבית, דמי כיס, שעות פנאי, התנהגויות סיכון ועוד. לשמחתנו, הנושאים עלו בקנה אחד עם תכנית "כישורי חיים" של משרד החינוך, תכנית שממילא מיושמת על-ידי המחנכות.
עונת הכנסים - כנס מדעי בחמישה שלבים
המנהלת והמחנכות רתומות, התלמידים בחרו נושא, מה השלב הבא?
כנס מדעי בחמישה שלבים:
1. יועצת השכבה החלה בעיבוד סדנאות בנושא גיל ההתבגרות.
2. במשך ארבע ישיבות צוות (ולא בשעות אחרות) התנסו וחוו המחנכות, בהנחיית היועצת, סדנאות מגוונות בסוגיות שונות המטרידות את המתבגרים.
3. את הסדנאות העבירו המחנכות בכיתות החינוך, בשיעורי החינוך ושיתפו בישיבת הצוות, בתכנים, בהצלחות ובאתגרים.
4. כולנו יחד כצוות חשבנו כיצד ניתן לקדם את הנושא לכדי כנס אקדמי.
5. התכנית שנהגתה כללה את השלבים הבאים, שהתקיימו כולם בשיעורי החינוך, על פי מערכת השעות:
עונת הכנסים – כנס מדעי, הלכה למעשה
הכנס התקיים בבוקר יום שישי. הוא התחיל בתצוגת פוסטרים שיצרו התלמידים בשיעורי האזרחות (לפי הוראות אלו), שאותם סקרו ההורים. לצד כל פוסטר עמדו התלמידים והסבירו בהתלהבות על התוכן ועל תהליך העבודה.
לאחר מכן התכנסנו התלמידים והוריהם בכיתות – כל תלמיד והוריו בכיתתו. לאחר הקדמה קצרה של המחנכת, עלו ובאו התלמידים, קבוצה אחרי קבוצה, והציגו למשך 5-7 דקות את המחקר אותו למדו, את התובנות ואת ה"טיפים" להורים ואף השיבו על שאלות.
לאחר המצגות התקיימו מעגלי שיח, בהם דנו הורים וילדים (ההורים התבקשו לשבת עם ילדים שונים מהכיתה ולא עם ילדיהם הפרטיים) בסוגיות שונות מגיל ההתבגרות. בחמש הדקות האחרונות הקבוצות הציגו במליאה את התובנות שלהם מהשיח, שנכתבו על-גבי בריסטול.
בסיומם של מעגלי השיח חולקה להורים חוברת "טיפים", כיאה לכל כנס אקדמי בו מתפרסמת חוברת ובה תקציר המאמרים, ולאחר מכן ההורים והילדים יצאו לארוחת בוקר משותפת לשכבה, בה שוחחו בינם לבין עצמם על התכנים.
לסיום, התכנסו ההורים והילדים להרצאה המרכזית שהועברה ע"י מר שגיא יניב ועסקה גם היא בקשר שבין מתבגרים להוריהם.
אז מה היה לנו כאן?
למידה משמעותית הייתה? הייתה; מיומנויות המאה העשרים ואחת קיבלו ביטוי? קיבלו; ששת תפקודי הלומד יושמו? יושמו; הצוות היה מרוצה? מרוצה; העצמה והתמקצעות הצוות הייתה? הייתה; התלמידים היו מרוצים? מרוצים; ההורים נחשפו לעשייה והוקירו אותה? נחשפו והוקירו; ואני?
אני הגשמתי חלום וקיימתי כנס אקדמי בחטיבת הביניים, כזה שזימן חוויה אקדמית מרגשת וראויה, כזה שכלל תכנים מדעיים, תערוכת פוסטרים, חוברת תקצירים, מעגלי שיח, הרצאות מעניינות ואפילו הפסקת אוכל... והכל במסגרת שעות ההוראה, בתכנים של משרד החינוך, ללא מאמץ חריג ועם המון חדווה – תגידו לי אתם, מה צריך יותר?
למידע נוסף והרחבה אתם מוזמנים להוריד הסבר על הכנס כאן. בנוסף, אשמח להשיב על שאלות ולסייע למי שמעוניין/מעוניינת להוביל כנס מדעי עם תלמידיו/תלמידיה: [email protected]
--
הכותבת: שרון רחמים, דוקטורנטית בבית הספר לחינוך בבר אילן,
רכזת שכבה מחנכת ומורה בשכבה ט' בחטיבת הביניים "זאב" בהרצליה
