לשבור את הקרח - כשהעבר של ההורה רודף את התלמיד

"המפגש עם המורה של הבת שלי בתחילת השנה היה טראומטי בעבורי" סיפרה לי אם לתלמידת בית הספר, "זה התחיל כשביתי הגיעה ללימודים בתיכון בכיתה י', נכנסתי לבית הספר התיכון לראשונה ליום הורים, במסדרון, כשצעדתי בדרך לכיתה, חשתי את הלב שלי מתחיל לפעום בחוזקה, הרגשתי לחץ, פחד, תחושות קשות שהתקשיתי להסביר אף לעצמי... במהלך השיחה המורה בחנה את תעודת כיתה ט' של ביתי ודיברה על ציונים, הישגים ופוטנציאל, הרגשתי שהיא מתמקדת אך ורק בציונים ולא בחוויות הרגשיות או החברתיות של התלמידים, התגובה שלי לדבריה הייתה תוקפנית והתגובה שלה אלי בחזרה, שנבעה כמובן ממגננה, הייתה, בחוויה שלי, אפילו תוקפנית משלי, השיחה התנהלה בטונים צורמים ובתחושות קשות, כל מה שרציתי לעשות זה לקחת את הבת שלי, לברוח משם ולא לחזור".

מי מאתנו שהעביר שנים במסגרת בית הספר אוחז בזיכרונות חיוביים או שליליים אשר בהינתן טריגר הולם יכולים להחזיר אותנו למצב רגשי ספציפי אותו חווינו בהקשר לבית הספר שלנו בשנות ילדותנו או נעורינו. אחרי הכול, אנו מבלים בבית הספר חלק גדול משנות ההתבגרות וההתפתחות המוגדרות כשנים המעצבות והמשמעותיות בחיינו. מבחינות רבות חוויותינו בבית הספר עיצבו את מה שאנו חושבים ומרגישים כבוגרים והיוו אלמנט מרכזי בעיצוב ה"אני" (self) שלנו ומי שאנו עתידים להיות. 

עבור הורים רבים המפגש עם בית הספר מציף תחושות הקשורות לחוויות בית הספר שלהם – הורים מדווחים על תחושות חרדה, פחד, מבוכה, חוסר בטחון, עצב או להבדיל תחושות נוסטלגיה, געגוע ואושר. כמו בשירו הנודע של מתי כספי "זו ילדותי השנייה", ילדים מהווים עבור הוריהם מראה המאפשרת התבוננות בחוויות הילדות שלהם עצמם.

חוויות בית הספר של ילדינו, אם כן, מעוררות אצלנו לעיתים תחושות הזדהות אשר מציפות בנו זיכרונות מודעים או מודחקים ותחושות ורגשות שונים. הצבת ההורים כאחראיים העיקריים להתנהגות ולהישגים של ילדיהם מהדהדת להם לעיתים זיכרונות טראומתיים של חוויית בית הספר שלהם ושל הקשיים איתם התמודדו כילדים. החולשה שלהם, שנובעת מההתנסות שלהם בעבר כילדים, פורצת לעתים במגע עם בית הספר סביב הציפיות מילדיהם.

הורים רבים אשר שוחחתי עימם במסגרת בית הספר או במסגרת מפגשים בקליניקה מדווחים על תחושות של חרדה, חשש וניכור אשר קשורות לחוויותיהם האישיות ולעיתים מציפות אותם במפגש עם בית הספר של ילדיהם.

כשנחשפתי לפרטי האירוע עליו סיפרתי בראשית המאמר, יזמתי שיחה עם האם והמחנכת, האם פתחה בהתנצלות ואז הסבירה למחנכת את הסיבות להתנהגותה התוקפנית ביום ההורים, סיפרה לה על חששותיה ועל תקוותיה מבית הספר, המחנכת מצידה הסבירה גם היא את דבריה ואת כוונותיה, התערבותי בשיחה הייתה שולית ביותר, השתיים לא נזקקו לה, ניתן היה להתבונן מהצד ולראות כיצד נוצרת בין השתיים הבנה הדדית, כיצד השיח מתרכך וכיצד נבנות ביניהן תחושות של אמון ובטחון. השיחה ביניהן הרגיעה הן את האם והן את המחנכת ואפשרה לשתיהן, כל אחת ממקומה, את הביטחון הדרוש על מנת להתחיל את השנה בטוב ולעבור אותה תוך דיאלוג פתוח, מאפשר ומקדם.
רגע בלתי נשכח עבורי היה בטקס הסיום בסוף אותה שנת לימודים, כשהבת עמדה על הבימה והודתה למחנכת שלה על תמיכתה בה לאורך השנה ועל הקשר המשמעותי שנרקם ביניהן ושסייע לה בכל כך הרבה אופנים, האם ישבה נרגשת בקהל ודמעה מהתרגשות ואושר.

ליצור מעורבות חיובית

מחקרים רבים עוסקים בחשיבות הקשר החיובי ומעורבות ההורים בבית הספר לבין הישגי הילדים, תחושותיהם והתנהגותם. תקשורת חיובית בין בית הספר להורים משמשת חלק בלתי נפרד מיצירת אקלים בית ספרי חיובי התורם להגברת מוטיבציה ללמידה ולשיפור ההישגים החינוכיים, החברתיים, הלימודיים, הערכיים והקהילתיים. אבל האם בבואכם לפגוש הורי תלמידים הקדשתם זמן למחשבה על מה קורה להם, ההורים, במפגש עם בית הספר? מה עובר בראשם תוך הליכה במסדרונות בית הספר או ביושבם אל מול מחנכת הכיתה או מנהל בית הספר?

על מורים ואנשי חינוך לקחת בחשבון כי כפי שהם עצמם נושאים רגשות שונים ולעיתים משקעים ביחס לתקופה שלהם בבית הספר, כך גם הורי התלמידים מגיעים למפגש עמם כשהם נושאים על גבם את "שק החוויות" האישי שלהם. לעיתים המפגש עם בית הספר, המור/ה, המנהל/ת, המזכיר/ה ואפילו הכיתה או המסדרון יכול להוות טריגר המציף תחושות קשות ואף טראומתיות.
עת אנו נפגשים עם הורים חדשים עלינו להיות קשובים לתחושותיהם ולנקוט ברגישות המחייבת על מנת להסב להם תחושת בטחון שתבטיח להם כי בנם או ביתם נמצאים בידיים טובות ודואגות ותאפשר להם "נחיתה רכה" במסגרת או בכיתה החדשה.

בניית תקשורת ראשונית בונה ומקדמת בינכם לבין ההורים תסייע לתלמידים לחוות חוויות הצלחה בכל התחומים, תאפשר לכם לחוות תחושת הצלחה וסיפוק מקצועי ועבור ההורים, במקרים רבים, אף תשמש חוויית תיקון יקרת ערך.      
 

הכותבת היא פסיכותרפיסטית, מנחת קבוצות ויועצת חינוכית ברשת החינוך אנקורי המתמחה בהדרכת הורים ובעבודה עם מבוגרים ומתבגרים.