אז מה הקשר בין אפיה לשיעורי חינוך?

כחובבת אפיה מושבעת, כזו שמנסה כל מתכון, מורכב כפשוט, אני מוצאת שהטכניקה בהצלחת מאפים טמונה בריכוז, דיוק, התכוננות בטרם עת, (נפשית ופיזית), קריאת האותיות הקטנות והרבה רצון להשקיע להעניק, ובעיקר להצליח.

אצלי בבית (כך החלטתי לפני הרבה שנים), יהיה ריח של אפיה, והריח לא יהיה ריק מתוכן. מאחורי הריח יסתתרו מאפים טובים יותר או טובים פחות, אבל הם יגרמו לכל מי שנכנס לביתי להתענג, להריח, לטעום, ליהנות ולדעת שבבית הזה תמיד יהיה מאפה ביתי שמפנק את החיך ואת הבטן.

כי זו מבחינתי מהות הביתיות, שמאחוריה כמובן מסתתרת נתינה (וגם קצת רצון לשמוע מחמאה).

בצורה דומה, כשהחלטתי להיות מורה, החלטתי גם להיות מחנכת. הידע שאני מעבירה בתחום הדעת שלי מעניין וחשוב, אבל יכול גם להילמד על ידי תלמידיי, בכל מקום או זמן אחר. בעבודה החינוכית שלי בשיעורי חינוך אני מאמינה שאני מעניקה גם ערך מוסף מעבר לכך. שיעורי החינוך הם לב העניין החינוכי. דרכם אנחנו בונים ומעצבים את דור העתיד. אחרי שהתלמידים יבלו איתנו בבית הספר, הם יתגייסו  לצבא, יצביעו בבחירות, יהפכו לאזרחים. הם יצאו החוצה לעולם, ואנחנו חייבים להשאיר בהם את "ריח האפייה"  - את טעם החינוך. את הערך המוסף שיש לשיעורים האלה, הלכאורה לא מחייבים…

שיעורי החינוך מחייבים אותנו ואותם לחשוב, לפעול, לדון, לבקר ובעיקר לקחת חלק במה שיעצב את אישיותם ואולי קצת יגדיר את זהותם.

כפי שלדאוג שבבית תמיד יהיה ריח אפייה ומאפים זו אינה משימה קלה, כך גם חינוך כיתה. הנתינה הזאת דורשת השקעת זמן ומחשבה, יצירתיות ודמיון.

במו שכשאופים כל כך הרבה שנים ואוהבים לאפות, חייבים לקרוא לעומק את המתכון, להבין אותו, לעשות מנוי על עיתוני אוכל למיניהם, לחפש מתכונים חדשים, לשאול חברות מה הן מכינות, למצוא אתרים חדשים ולא לפחד לנסות, (מקסימום הפח יסבול הכל…) כך גם בחינוך. בכדי ששיעור יהיה מוצלח, בכדי שהתלמידים שמשתתפים בשיעור ידעו ויבינו שהייתה כאן השקעה, המחנך או המחנכת צריכים להשקיע זמן בהכנת שיעורי חינוך. גם בחינוך, כמו באפייה, נדרשת הכנה ומחשבה. לא נכנסים לשיעור חינוך ושואלים "על מה בא לכם לדבר היום?" כפי שלא מתחילים לאפות סתם ככה, מבלי שיהיו המוצרים המתאימים.

בשיעורי חינוך דרוש דיוק רב בהתאמת נושא השיעור לאופי הכיתה. יש כיתות שאוהבות תחרויות, יש כיתות שנכון לשבת איתן במעגל (כמו תבנית העוגה), ויש כיתות שאוהבות ויכוחים ודיונים סוערים, כי אז הלהט יוצא.

כמו באפיה כך גם בחינוך נדרש רצון להעניק, להצליח ובעיקר להשקיע. אף אחד מאיתנו - לא המחנכים ולא התלמידים, אוהב לאכול סתם אוכל פשוט שאין בו השקעה. אף אחד מאיתנו לא אוהב להיכנס לשיעור חינוך משעמם, שבו לאף אחד לא היה מה לומר וכולם מחכים שהזמן יעבור. זה משאיר טעם מר בפה, שלאחריו לא יהיה המשך, ושיעורי החינוך יתפסו כשעות ריקות מתוכן.

אז נכון שלעתים החיים והעבודה עמוסים, אין זמן להשקיע, אין מספיק יצירתיות ודמיון. באפיה, כדי לעמוד בהחלטתי כי תמיד יהיו מאפים בבית, אל מול חוסר זמן, אני מכינה עוגות בחושות, כאלה שמערבבים את כל מרכיביהן בקערה ואפילו לא מפעילים את המיקסר. פעמים אחרות אני מכינה עוגיות פשוטות עם צורות. אבל אני לעולם לא מתפשרת על חומרי הגלם, לא מוותרת על עוגיות עם צורות מעניינות, כי זה תמיד כיף לאכול עוגייה שמחייכת אליך, גם כשאתה כבר בן ארבעים.

אז כמו באפיה כך גם בשיעור חינוך, עושים משהו גם כשאין זמן; מדברים על אקטואליה, מבקשים מתלמידים להעביר שיעור, משחקים משחק בחוץ או ממליצים על ספר או סרט נפלא שראינו, אבל בשום מקרה לא לא עושים כלום. וגם כשעושים שיעור חינוך פשוט, לא מוותרים על חומרי הגלם האיכותיים. מעלים את הנושא שעליו דן הסרט, מביאים מספריית בית הספר כמה ספרים, קוראים קטעים מתוכם ומדברים עליהם. מקרינים כתבה מהחדשות.

אחת ההנאות הגדולות שטמונות באפייה, הוא הרגע שאחרי הטעימה, הרגע שבו האופה הקטנה שבי מצפה לשמוע איך המאפה, ומתאפקת מלשאול "נו? טעים?". כשהמחמאות מגיעות, הלב מתרחב ומיד מגיע החשק לנסות עוד משהו, אחר, שונה, מפתיע, כזה שיגרום לטועמים לחייך ולבקש מתכון. זוהי כוחה של האפייה. במחמאות שמגיעות ברגע שאחרי...

וכשהמחמאות צולעות (והאמינו לי שבני הבית תמיד אומרים את האמת, גם אם זה בנימוס) ויש עיקומי פה, או זריקת "בסדר.." לחלל האוויר, כשמגיעה ביקורת כמו "פעם קודמת היה יותר טעים" או "את בטוחה שככה זה צריך לצאת? נראה לי שזה לא אפוי מספיק מבפנים…" אז מגיע הרצון להשתפר ולהוכיח שאצלי, ייהנו ממאפים.

כמו באפיה כך גם בחינוך, לא צריך להיבהל כשהשיעור לא כל כך עובד, כשהתלמידים לא משתפים פעולה, ועל כל שאלה עונים "בסדר…" או "אין לי דעה". מחליטים שאצלנו בכיתת חינוך, השיעורים יראו אחרת, ישתפרו. מחפשים בפנים ומוצאים את אותו הרצון להשתפר ולהוכיח שגם אצלי - ייהנו, ילמדו ויחשבו בשיעורים האלה.

כמו באפיה כך גם בשיעורי חינוך, אם אנחנו רוצים שמה שהכנו יהיה ערב לחיכם של התלמידים, כדאי לפעמים להתעניין בטעמם. אפשר לשאול את התלמידים על מה הם היו רוצים לדבר בשיעורי חינוך (אופציה מוצלחת היא לבנות לוח שליטה www.padlet.com). הרעיונות שיגיעו מהתלמידים יספקו לכם לפחות עשרה שיעורי חינוך מעולים - בתנאי כמובן, שתשתמשו בחומרי גלם טובים…

עוד דרך לבחון מה יהיה משמעותי לתלמידים, היא הקשבה להם גם כשהם מדברים בינם לבין עצמם וחשיבה מתמשכת וקבועה איך מילה או משפט יכולים להפוך לשיעור חינוך מוצלח. כך למשל, כאשר תלמידה חשפה בפני שהיא מפחדת לדבר עם מורה מסוימת, בניתי לכיתה שיעור בנושא פחד. תלמיד שהתייאש מללמוד ולא להצליח, הביא אותי לידי הבנה שצריך לדבר על מוטיבציה פנימית ומוטיבציה חיצונית.

וכמו באפיה, כך גם בשיעורי חינוך, מחליפים מתכונים. שואלים חברים או פותחים מאגר של שיעורי חינוך מוצלחים עם תובנות, המלצות וטיפים לשיפור. מתכון מוצלח, בעיקר בתחום הדיוק של האפייה, הוא מתכון שאין בו "בערך", יש בו ירידה לפרטי פרטים. כך גם  שיעור חינוך מוצלח שעובר, צריך להכיל את כל הדיוקים הנדרשים ואת כל הטיפים שיגרמו לשיעור להצליח כמו עוגה שתפחה יפה.

החלפת "מתכונים" לשיעורי חינוך בין עמיתיםות למקצוע - דרך מעולה לשפר את שיעורי החינוך

אבל הכי חשוב זה לזכור שלא מוותרים על שיעורי חינוך, מהסיבה הפשוטה - שלא ניתן להשלים אותם בשום מקום או בזמן אחר. הם נכונים ושייכים אך ורק לתקופת בית הספר. שיעורי החינוך, כבר ציינתי, הם לב העניין, הם הסיבה שלתלמיד כדאי להגיע לבית הספר, ולזה אין השלמות או בגרות אקסטרנית. אנחנו צריכים לגרום להם להתאהב ולרצות בעוד ועוד שיעורי חינוך. אם הם לא "יטעמו" את שיעורי החינוך, הם לעולם לא ידעו כמה טעימים הם יכולים להיות. הם עלולים לסיים 12 שנות לימודים מבלי שיחוו שיעור שאין בו ציון. שיעור שאין בו צודק או חכם.

וכאן אנחנו המחנכים והמחנכות נכנסים לתמונה!

לוקחים סינר, מפשילים שרוולים, אוספים ככל שניתן חומרי גלם טובים, ויש הרבה, רק צריך לחפש, לשאול ולדעת לבקש.

כל מי שהעביר שיעור חינוך מוצלח בכיתתו, יודע איזו תחושה אדירה זו. הם יבקשו עוד, יתווכחו גם בהפסקה, ועד סוף כיתה י"ב ימשיכו להגיע לשיעור החשוב הזה.

ההחלטה להפוך את הבית  הפרטי שלכם למקום שנעים וטוב בו, היא אותה ההחלטה שכל מחנך ומחנכת צריכים לקבל כאשר הם מקבלים כיתת חינוך. השאיפה צריכה להיות לכיתה ששיעורי החינוך בה יהיו הדבר המשמעותי ביותר עבור התלמידים. שיהיו אלה שיעורים נעימים, מוצלחים, מעוררי מחשבה, שיעורים שיוצרים סקרנות, שיעורים שמדברים עליהם וזוכרים אותם, שיעורים שמשוויצים בהם ורצים להפיץ אותם בחדר מורים.

ולכל אנשי החינוך שבנו, הלהט שבעייננו, הוא להט מדבק. תנו להם קורטוב של להט וברק בעיניים, ערבבו אותו עם ערכים טובים, הקפידו לקיים כל שבוע שיעור חינוך ותקבלו… שיעורי חינוך ששמם יצא למרחקים, ולא פחות חשוב מכל אלה - תלמידים שיבקשו עוד.

בתיאבון.