להקשיב לשטח
הבעיות שאני נתקלת בהן כמורה דומות לבעיות בהן אתם נתקלים כאנשי חינוך ברבדים השונים. למה שלא נלמד אחד מהשני?
אני מורה לחינוך גופני מזה 15 שנים. במשך השנים מצאתי את עצמי משמשת אוזן קשבת לתלמידים החשים בדידות או תסכול. הבנתי עם הזמן והניסיון שצברתי, שחשוב לייחס חשיבות לכל פנייה של תלמיד. לעיתים לנו כמבוגרים הבעיה נראית מינורית, אך לתלמיד היא משמעותית. בעיה כזאת עלולה למנוע ממנו להתקדם הלאה, ומעסיקה אותו כמעט בכל שעות היממה.
כל תלמיד זקוק לחיי חברה תקינים ואף ראוי להם. כל תלמיד צריך להגיע בשמחה לבית הספר, לפגוש חברים, להרגיש שייך, לשחק, לשתף, להיעזר בהם בעת הצורך וגם לבלות זמן פנוי ביחד. בדידות מעלה שאלות רבות אצל הילדים, והדימוי העצמי של ילדים בודדים הוא בדרך כלל מאוד נמוך.
בשיעורי חינוך גופני ובתורנות חצר, הבחנתי לעיתים קרובות בילדים השוהים לבדם, אין חיוך על פניהם, והם כאילו זועקים מתוך הדממה בכל יום ויום מחדש. התלמידים הללו, שאינם משמיעים את קולם, זקוקים לקשב ולסיוע שלנו המורים.
תחילה קראתי לאותם ילדים בהפסקה וניסיתי לעודד אותם לגשת לחברים ולשחק. ניסיון זה לא צלח בשלושה מקרים שונים בהם ניסיתי לסייע. יתכן כי הם חששו לפנות לחברים, אולי סבלו מדחייה בעבר, ויתכן שהם לא ידעו לתקשר כראוי. כך או כך, הקושי של התלמידים הללו לנסות להשתלב ולהיות חלק מהחברה שסביבם מיד בא לידי ביטוי. בשלב זה החלטתי לעשות מעשה, וניסיתי לחשוב כיצד אוכל לשלב אותם בחברה. כיצד אוכל לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי? כיצד אני כמורה אוכל לסייע?
כעבור מספר ימים יזמתי רעיון, החלטתי ליצור שיעור פרטני מיוחד לתלמידים הללו, שהבחנתי בהם מדי יום. פניתי למנהלת והצעתי לקחת את אותם ילדים לשיעור פרטני, שקראתי לו "תקשורת בינאישית". היא הבינה את היתרון הטמון בכך, והסכימה בשמחה.
הצגתי בפניה את הרציונל, הזמן המוקצב - שעה פרטנית, המטרה, השלבים הנחוצים על מנת להגיע ליעד ומדידה והערכה. כעת אני רוצה להציג אותם בפניכם, על מנת שתהיה לכם האפשרות לאמץ את השיעור.
התכנית המפורטת
בכל שיעור השתתפו יחד חמישה תלמידים, משכבות גיל מקבילות.
תוכן התוכנית: בדקתי כמה שיעורים עומדים לרשותי, ובהתאם לזמן הקיים חילקתי את התכנית לשלושה שלבים:
מדידה והערכה
בגדול הצלחתי. ראיתי אותם מחייכים, ממתינים לשיעור בקוצר רוח, מתחברים לאחרים ויותר מכל סומכים עלי....
אבל מעבר לזה, בשיתוף עם צוות ההנהלה והיועצת, ערכנו תצפיות בהפסקות ובדקנו אם ישנם שינויים במישור החברתי אצל אותם תלמידים. הבחנו בשינויים לטובה אצל רוב המשתתפים. קבוצת התלמידים בשיעור הפכו להיות חברים, ועם הזמן כל אחד מהם מצא חבר או חברה מבני כתתו. אם נותר תלמיד שלא מצא את מקומו בחברה, הוא נשאר לשיעור פרטני במחצית ב', עם תלמידים חדשים.
הצלחה גוררת הצלחה, והקשבה לעיתים רבות יוצרת את נקודת המפנה
אני אישית נוכחתי לראות שינויים גם במצבם הלימודי של התלמידים שהשתתפו בשיעורים. בתחילת השנה, לפני שהתחלתי להעביר לקבוצת תלמידים את השיעור הפרטני, ישבתי בישיבות פדגוגיות והצגתי את שמות התלמידים אותם אני מעוניינת לקחת לשיעור. במקביל רשמתי לפני תמצית מן הנאמר לגבי מצבם הלימודי של התלמידים המיועדים להתחיל בתוכנית, שהיה די עגום. בישיבה הבאה, לאחר סיום מחצית, נדהמתי לגלות את השיפור שחל בהם.
לאור ניסיוני בתחום, זה שיעור נפלא ומועיל וכל אחד יכול להעביר את היוזמה שלי הלאה, כדי להגיע לכמה שיותר חיוכים והצלחות של תלמידים.
בהעברת השיעור למדתי שכשילד מתלונן, דרושה תשומת לב ראויה. תלמידים צעירים זקוקים להקשבה, להכוונה, ולעזרה במציאת פתרונות לסוגיות העולות מן השגרה ומטרידות אותם. בנוסף לכך, ראוי להדגיש את צמד המילים "אל תתייחס"; הוא נאמר לא פעם מפי מבוגרים כשילד מתלונן שפגעו בו. אני למדתי שזה מענה לא טוב – לו הילד היה מסוגל לא להתייחס ולהתמודד בעצמו, הוא לא היה פונה כלל. עם זאת, המציאות הקיימת משתקפת מולי מידי יום. אין לי כוונה להלאות אתכם המורים ולייחס חשיבות יתרה לכל פניה או תלונה. לעיתים, גם מענה במשפט אחד חיובי יוביל להעצמה: "אני מכירה אותך היטב, אתה מסוגל לחשוב בתבונה" או "אם מה שקרה לך היה קורה לחבר שלך, מה היית מציע לו? תחשוב ותחזור אלי". זה סוג של אתגר לתלמיד, ונוכחתי לגלות שמולו לעיתים יש לתלמידים פתרונות נהדרים ומפתיעים. תמיד טוב להכיר את נקודת המבט שלהם. ילדים צעירים מעצבים את אישיותם ומנסים להתמודד בדרכים שונות ושווה להיחשף אליהן.
במהלך ההעברה של שיעורי תקשורת בינאישית, גיליתי שלשיעור מסוג זה ניתן לצרף גם תלמידים המעורבים בחברה, אך נוטים לנסות לשלוט בקבוצת ילדים ולהחליט עבורם החלטות, כגון במה לשחק, איך ומתי. במקרים קיצוניים ההתנהלות הזאת גורמת לילדים אחרים להתרחק ולהותיר אותם לא פעם לבדם. כך למדתי שלא רק ילדים שותקים, אלא גם ילדים שמשמיעים את קולם באופן בלתי ראוי וצורם, זקוקים להכוונה ולמודעות מהי תקשורת חיובית.
תלמיד הלומד להתמודד עם סוגיה המטרידה אותו, הוא מאושר ופנוי ללמידה, וכך מצליח בתחומים נוספים.
את השיעור שבניתי ניתן ליישם בכל בית ספר, בכל גיל, ולטפח אקלים מיטבי וחיי חברה תקינים שכל תלמיד ותלמידה ראויים להם. אפשר גם להשתמש ברעיון לא רק בשיעורי חינוך גופני, אלא במשחקונים אחרים, כגון משחקי קופסא ומשחקי היכרות. משחקים בקבוצה ישרתו את המטרה כיוון שהאינטרקציה בקבוצה תבוא לידי ביטוי וכל תלמיד יקבל התנסות בתפקידים שונים בקבוצה. תהליך כזה, שנוצר במשחק משותף במפגשים על בסיס קבוע מקדם את התלמידים משמעותית. כפי שנאמר ע"י טום בראון "חייבים לגעת כדי לדעת"
אני מזמינה אתכם ליישם את השיעור ולספר לי על כך.
אם אתם מעבירים שיעורים דומים או מתמודדים עם קשיים רגשיים וחברתיים של תלמידים בצורה אחרת – אשמח לשמוע וללמוד. יחד נקדם את תלמידינו. ספרו לי בתגובות!
