מהו הדבר שתלמידים עושים טוב יותר מהמורים?

אתם יכולים לנסות לשאול את התלמידים שלכם במה הם מתעניינים – מה מסקרן אותם. אבל זו לא השאלה הנכונה, כי הם כנראה לא ידעו. או שהם לא ידעו שהם יודעים. וזאת הסיבה לכך:

חלק גדול מתקשורת עם ילדים (ובעצם עם אנשים מכל גיל) תלוי בתנאים ובצורה של השיחה. התנאים – במובן של מדוע אתם מתקשרים איתם, מי מתקשר עם מי, מי נמצא בשיחה, ומה הוא המדיום שדרכו אתם מתקשרים (אם יש כזה). הצורה – במובן של השפה, טון הדיבור, אופן הדיבור והסכימה (schema).

חלק גדול מהתקשורת הזו נסמכת על ידע משותף של המשתתפים בשיחה. אם אני שואל שאלה, אך האדם השני אינו מכיר את המילה או המשמעות שלה, או שהוא תופס את המשמעות כאחרת ממה שאני שואל - הרי אנחנו מנהלים שיח חרשים. בתקשורת שמהווה שיח משמעותי, השיח כולו מבוסס על אמון: אני סומך עליכם שתקשיבו ותבינו אותי. אתם סומכים עלי שאשתמש בסמלים ורעיונות שהמשמעות שלהם ברורה לכם, ושהמשמעות שלהם בשבילי זהה למשמעות שלהם בשבילכם.

 ופה אנחנו מבינים משהו חשוב: המילים והסמלים שהם בעלי משמעות לתלמידים, ומהי המשמעות שלהם, חשובים לא פחות מנושא השיחה. 

כשאתם שואלים תלמידים מה מעניין אותם, אתם למעשה מפרים את האמון המתקיים בתוך השיחה - אתם משתמשים ברעיון שהמשמעות שלו לא ברורה לילדים. זו היא שאלה שמבוססת על שיח של מבוגרים – היא נשאלת בתנאים וצורה של מבוגרים. יש עוד לא מעט שאלות כאלה, שאולי ברורות למבוגרים, אבל אומרות מעט מאוד לילדים:

• מה אתם רוצים ליצור?
• לגבי מה את סקרנית?
• מה נותן לך השראה?
• מה הייתה רוצה לעשות בחיים?
• או שאלת המבוגרים הקלאסית, שהפכה זה מכבר לקלישאה – מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?

הפתרון
אנו צריכים לשנות את התנאים והצורה של התקשורת שלנו עם ילדים. צרו מחדש את השאלות שלכם, כך שהן לא יריחו כשאלות "מבוגרים", ובטח שלא ישאו איתן את צחנת האחריות והדין וחשבון שחשיבה בוגרת מביאה עמה.

ילדים מתקשים לראות מעבר להיום בערב. ילדים שמצליחים לחשוב על סוף השבוע המתקרב - הם בעלי חזון יוצא דופן. לכן, לעיתים קרובות, הניסיון לגרום להם לחשוב על העתיד שלהם, הופך להרצאה על עבודות, כסף ועל החיים עצמם; אנחנו מקרינים את חוסר הביטחון, הקשיים, הפחדים והכישלונות שלנו עליהם.

ילדים הם ספונטניים. מרדניים. חדשניים מטיבם. רגשניים. מסתגלים. סלחנים. עדינים אך בה בעת חזקים באופן מעורר תדהמה. הם יכולים להפוך כמעט כל דבר למשחק.

אבל הכישרון הכי גדול של ילדים, שכמעט תמיד לא מוערך מספיק, הוא היכולת המדהימה שלהם לחיות בכאן ועכשיו. אנחנו מנסים לתפוס אותם ולהעביר את החשיבה שלהם לעבר "עתיד" מעורפל ולא ברור, שאיש מאיתנו לא יכול לחזות באופן וודאי, אך הם בשלהם – עסוקים בהווה. הם עיוורים לעתיד, אך היכולת שלהם לראות את הכאן ועכשיו מדהימה. אז נסו למצוא תנאי שיחה וצורת דיבור שתדבר איתם בזמן שלהם. חישבו על שיח שמתרכז בעכשיו. במיקום שלהם עכשיו. ההזדמנויות שעומדות בפניהם כרגע. האפשרויות שיש להם ממש לפני האף. הצרכים הנוכחיים שלהם. האתגרים החשובים שנמצאים ממש בהישג ידם.

שאלו אותם מה הם היו רוצים לעשות עכשיו וגלו מה מעניין אותם כרגע. שאלו אותם בסוף השיעור אם הם נהנו והתעניינו וקבלו משוב מדוייק. בחנו יחד איתם איזה נושא הם היו רוצים ללמוד בשיעור הבא, מתוך כמה אפשרויות מוגבלות. צרו יחד איתם רעיונות ללמידה שתהיה עבורם מהנה ומרתקת. תכננו איתם פרויקטים לביצוע בשיעור הבא. כתבו בכל תחילת שיעור עם התלמידים מה הן המטרות שלהם להיום.

הצביעו על ההרים שבאופק, אך תמיד אלו שבתוך שדה הראייה שלהם (לפעמים זה אומר שצריך להתכופף קצת ולחשוב מה בעצם הם רואים וחושבים), ושאלו אותם: "על איזה הר נטפס עכשיו?"