להמציא את הגלגל או לשפר את הגלגול?

לפני כמה שנים, באספת הורים של פתיחת שנת הלימודים, הגננת שיתפה אותנו בכך שנמאס מכל חגיגות יום ההולדת שעושים בגן. נמאס מה'מלך ליום אחד', מהזר המפריע על הראש, העוגה והשקיות, מה גם שמדובר בטרחה גדולה להורים. לכן, השנה, היא מציעה משהו אחר. בכל חודש יציינו במשותף את ימי ההולדת של ילידי החודש (ללא עוגה, זר והורים) והגננת תצא עם ילידי החודש לבילוי משותף מחוץ לכותלי הגן, בו הם יזכו לשיחה אישית ותשומת לב מיוחדת.

בגן התקיים דיון לגבי האלטרנטיבה שהגננת הציעה, אבל אף אחד לא חלק על הנחת הפתיחה של הגננת כי 'נמאס' מחגיגות יום ההולדת הרגילות. ואז אחת מהאימהות שאלה: "למי נמאס מחגיגות יום ההולדת האלו? לנו ההורים? לגננת? למיטב ידיעתי אף אחד מהילדים שילמדו בשנה הבאה בגן לא עשה זאת קודם לכן, ולכן נדמה לי שלילדים עוד אין מה ש'ימאס' עליהם. בנוסף, אלו מהם שיש להם אחים גדולים, אולי מצפים ליום הולדת שכזה."

אלו שאלות טובות על חגיגות יום הולדת בגני ילדים ובעיני הן שאלות טובות וחיוניות גם בבואנו לדון בקשרים שבין יזמות וחדשנות ותהליכי התפתחות מקצועית של מורים.  'לשם מה' אנו רוצים לשנות ולחדש? מה ממה שהיה עד כה לא 'עבד' ולמי זה הפריע? מי 'הלקוח' של התהליך או המוצר שאנחנו חושבים לשנות או לחדש? או במילים אחרות: מה עומד בבסיס השינוי והחידוש של תהליך ההתפתחות המקצועית של המורה?

איך מורה מוביל (רכז, מנחה, מדריך וכד') יוכל לעזור למורה היזם?

ניתן להבחין בשתי גישות לסוגיה זו:

1. התפתחות מקצועית של המורה תחילה.
הנחת העבודה הבסיסית של המחזיקים בגישה זו היא שעל מנת שתהיה למורה יותר חדוות עבודה, פחות שחיקה, יותר מעורבות ואחריות עליו לחדש וליזום תהליכים חינוכיים ופדגוגיים בכיתתו.  כלומר, ה'לקוח' של התהליך הוא 'המורה' והתוצר הנלווה שלו היא 'למידת התלמידים'.

לדוגמא ישנם תהליכי התפתחות מקצועית שכותרתם גיוון שיטות ההוראה. סביר להניח כי מורה המשתתף בתהליכים אלו, שותף לבניית יחידות לימוד, המשלבות, למשל, טכנולוגיה ו/או משיחוק, מנסה אותם בכיתות, מקבל משוב, משפר וחוזר חלילה.

פעילויות יזמיות אלו מתחילות לרוב מתשוקה או אינטואיציה של המורה ובהמשך, יכולים להיות מעורבים גם מורים נוספים ולעיתים גם ידע אקדמי. על פי גישה זו, תהליך ההתפתחות המקצועית של המורים מונע מתוך הרצון לחדש, ליזום ולהיות בעלים אקטיביים על המעשה החינוכי. הנשכרים מתהליך הזה הם המורים עצמם וגם תלמידיהם שזוכים במורים רעננים ומחויבים, דבר שסביר להניח מתבטא גם בלמידתם והצלחתם.

איך מורה מוביל (רכז, מנחה, מדריך וכד') יוכל לעזור למורה היזם?

עליו להיות fight up למול ההנהלה ולעיתים גם המדיניות, ו- support down ככל שנדרש על מנת להוציא יוזמה זו לפועל ולהיות 'עיניים' ו'פה' למהלך בתוך בית הספר ומחוצה לו. במסגרת ראיונות עומק שנערכו עם מורים מובילים, תפקיד המורה המוביל כמאפשר (facilitator) של יזמות פדגוגיות חזר על עצמו, בעיקר אצל מרואיינים אשר יזמו  בעבר ובהווה מהלכים והוקירו תודה למורים מובילים אחרים שהאמינו בהם, אפשרו וסללו עבורם את הדרך בתוך בית הספר ומחוצה לו.

2. למידת התלמידים תחילה.

הנחת העבודה הבסיסית של המחזיקים בגישה זו היא שיש להגיע לכל תלמיד וללמדו כך שהוא יגיע להישגים והצלחה מקסימליים (הגדרות למושג 'הצלחה' מרובות, ולעיתים שונות, בקרב המחזיקים בגישה זו), על המורה לפעול באופן אקטיבי ואינדיבידואלי להצלחת תלמידיו, עליו לבחון ולאמץ כלים ושיטות בהתאם לתלמידיו. כלומר, ה'לקוח' של התהליך הוא ה'תלמיד' והתוצר הנלווה שלו הוא 'מקצוענות המורים'.

לדוגמא, המורה בוחן ידע קודם של תלמידיו לפני הוראה של נושא מסויים, מאבחן את התפיסות השגויות השכיחות בכיתתו ואת אלו הנדירות, מתייעץ ולומד מניסיונם של עמיתיו בקהילה המקצועית ובונה יחידת לימוד המתאימה לתלמידיו. על פי גישה זו, תהליך ההתפתחות המקצועית של המורים מונע מתוך הרצון שיותר תלמידים יצליחו להתמודד עם נושאי הלימוד ולמצות את הפוטנציאל הלימודי שלהם. הנשכרים מתהליך זה הם גם התלמידים שזוכים לתשומת לב לימודית אישית ולהצלחה רבה יותר וגם המורים שמתמקצעים במיומנויות ההוראה שלהם, תוך שותפות מקצועית עם עמיתים.   

איך מורה מוביל (רכז, מנחה, מדריך וכד') יכול לעזור למורה הרוצה להתמקצע בהוראה?

תפקידו של המורה המוביל הוא להכיר ולהתנסות ביחד עם המורה בארגז הכלים המקצועי, לצפות בעבודתו ולמשב אותו באופן שיקדם את עבודתו ויחשוף בפניו את ערכי המקצוע והרציונל העומד מאחורי הפרקטיות המקובלות וכל זאת על מנת שהמורה יפתח את היכולת להתמודד עם 'בעיות לא שגרתיות' באופן חופשי וטבעי בעבודתו, פיתוח שיכנס בהמשך לארגז הכלים המקצועי הכללי ויוסיף לידע המצטבר של כל הקהילה המקצועית.

להמציא את הגלגל או לשפר את הגלגול?

אינני מכירה לעומק תחומי עיסוק אחרים אבל נדמה לי כי ברבים מהם ישנה הכרעה- התפתחות מקצועית מונעת מתוך הרצון והצורך לשפר ולטייב את 'השירות' (גישה שניה לעיל, התמקצעות בהוראה). למשל, במקצועות הטיפוליים משתלמים על מנת ל'הגיע'/לרפא/לקדם יותר מטופלים. תהליכי ההתפתחות המקצועי עוסקים בנושאים מוגדרים שנמצא שהיה בהם קושי למקסם את ה'שירות' (הצלחת הטיפול) או שנמצאה דרך אחרת שהוכחה כבעלת שיעורי הצלחה גבוהים יותר.

במקצוע ההוראה ה'שירות' הניתן הוא למידת התלמידים, ולכן לדעתי הוא זה שצריך לעמוד בבסיס כל תהליך של התפתחות מקצועית. כמו שכל ילד חוגג בפעם הראשונה יום הולדת בגן ונרצה שזו תהיה החגיגה שלו, כך כל תלמיד לומד בפעם הראשונה נושא לימודי מסוים, ונרצה שזה יהיה באופן המיטבי עבורו, באופן שימקסם את ההצלחה שלו.  איך עושים את זה? איך מגיעים למצב בו בכיתות הלימוד מלמדים תלמידים, איך בונים את תהליך הלמידה כמתבסס על הידע והמיומנויות של כל אחד מהתלמידים הכיתה? זה  ה-אתגר, ולצורך כך יש לגייס את כל הכוחות. יש לחפש, לבחון ולקדם יזמות וחדשנות שמטרתה לקדם את למידת התלמידים. ההתפתחות המקצועית של המורים ושכלול ארגז הכלים המקצועי, יגיעו ביחד איתה.