להקשיב לשטח
"מומחה הוא אדם שעשה את כל הטעויות האפשריות בתחום הצר בו הוא מתעסק" קבע נילס בוהר. אמרה אחרת על טעויות היא כי "מי שלא עושה טעויות – כנראה שלא עושה כלום" (א.ג. פיליפס). ואם לשלב את שני הרעיונות המגולמים במשפט הזה, אני רוצה להציע שלמידה משמעותית כוללת בתוכה, כמעט תמיד, התמודדות עם סתירה או טעות, וכי ישובה של טעות זאת הוא מה שמאפשר את הלמידה.
אתם מכינים עכשיו את כל הארטילריה שלכם נגד הטיעון הזה, אבל שניה לפני כן, בואו נבחן לרגע מהי למידה משמעותית לעומת למידה שאינה משמעותית:
כאשר אנחנו לומדים מידע חדש, הידע שלנו תמיד נבנה על ידע אחר. הוא אינו יכול להיות מבודד במוחנו. מבני ידע, לפי מיטב החוקרים כיום נבנים אך ורק בתוך רשתות קיימות של ידע. כך, ידע יכול להיות מודבק לתוך רשת מידע מבלי לשנות או לאתגר אותה, או לחילופין להיכנס לתוך רשת ולשנות אותה, לאתגר ולהתחבר לתוך מושגים ומידע רב.
למידה משמעותית לתפיסתי, היא השנייה מתוך שתי צורות הכנסת הידע החדש לרשת הקיימת - למידה שמשנה מעט את רשת המידע שלנו. למידה משמעותית מאלצת את הלומד לבחון את הידע שהוא כבר יודע וזוכר אל מול פריט הידע החדש, לעמת את התפיסות או התובנות השונות זו מול זו, ולעצב מתוך כך תפיסה חדשה במקצת, שמשנה במשהו את המבנה כולו.
לעומת זאת, למידה שאינה משמעותית היא למידה בה פריט מידע חדש נכנס למערכת ופשוט מודבק לתוכה. במצב כזה, המידע החדש יהיה מחובר באופן רופף, יהיה קשה מאוד לזכור אותו ולהשתמש בו באופן עצמאי.
ננסה לחשוב על כך בדוגמא; בשיעור ביולוגיה מורה חושף את תלמידיו לעולם החיידקים. הוא מספר שהם יצורים מאוד מאוד קטנים, שחיים בכל מקום, לעיתים הם מועילים ולעיתים מזיקים.
תלמיד שבשבילו הלמידה הייתה פחות משמעותית יקשר את המידע הזה למקום כלשהו, למשל – למידע שיש לו על חיות ממש ממש קטנות. הוא יקשר חיידקים לג'וקים, לכינים ולפרעושים. הוא לא נדרש להכיר יצורים חדשים, הוא כבר מכיר חיות קטנות, ומבחינתו מה שנכון לגביהן נכון גם לחידקים. תלמיד זה הדביק את המידע החדש למידע קיים מבלי לבחון ולעמת אותו מול דבר.
תלמידים אחרים יתהו כל מיני תהיות, שיעמתו אותם עם התפיסות הקיימות שלהם. למשל:
התלמידים שהמידע החדש יצר אצלם עימות עם מידע קודם, נדרשים להתמודד עם הסתירה על ידי הרחבת ההסבר באופן שיוכל להכיל את הידע הקודם והחדש גם יחד. כלומר הם יוצרים תפיסה חדשה שמיישבת את המידע החדש והישן יחד. התפיסה החדשה גורמת לשינוי רשת המידע כולה – התלמידה גילתה שיצורים חיים לא חייבים להיראות לעין בלתי מזוינת ושיש יצורים שנמצאים בכל מקום בלי שיראו אותם. התלמיד גילה שיש חיידקים טובים ולא רק רעים. המידע הזה, בגלל שהוא משנה את התפיסה שלהם, ישמר יותר טוב, והם יצליחו להיזכר בו בקלות גדולה יותר. לכן בשבילם הלמידה הייתה משמעותית.
העניין הוא, שלא תמיד למידה משמעותית מובילה להבנה נכונה, או לפחות להבנת המידע ולשינוי רשת המידע לכיוון שאליו המורה התכוון. הלמידה היא פרשנות אישית של הצורה בה המידע הישן והמידע החדש מתיישבים יחד, ולא תמיד התלמיד מגיע למסקנה הנכונה או הרצויה מבחינה זאת. לפעמים התלמידים שלנו יגיעו לתפיסה שתיישב את שתי התפיסות שהיו להם, אבל היא לא בהכרח מתיישבת עם האמת המדעית, או עם מה שנתפס כיום כאמת המדעית, או באופן כללי – עם התשובה הרצויה.
כך למשל, נניח שהמורה מדוגמת החיידקים השמיט את פרט המידע כי יש חיידקים מועילים ויש חיידקים מזיקים. אותו התלמיד, שכבר גילה את החיידקים בביקורו אצל הרופא, ובנוסף לכך גם זכר שהרופא שלו סיפר לו שתקף אותו חיידק בגרון, נבהל מאוד; אם החיידקים רעים והם נמצאים בכל מקום מבלי שנוכל לראות אותם – הוא נמצא בסכנה מתמדת. התלמיד שינה את מבנה רשת המידע שלו – הוא הבין שחיידקים נמצאים בכל מקום, והדבר שינה את נקודת המבט שלו עליהם, ועדיין – התפיסה שלו את החיידקים אינה מדוייקת.
התפיסה שחיידקים הם בהכרח "רעים" היא תפיסה שגויה נפוצה, שגורמת לתלמידים רבים לעשות שגיאות בכל מיני שאלות בהמשך, ואותו התלמיד עלול להחזיק בטעות הזאת זמן רב. אבל, אם המורה שלו יבחן את השגיאות של תלמידיו, ויזכור שבכל כיתה כמעט יש תלמידים שבטוחים כי חיידקים הם בהכרח רעים, הוא יוכל לעמת את תלמידו החששן עם התפיסה השגויה שלו ולתקן אותה, וכך התלמיד יזכה ללמידה משמעותית נוספת.
מהדוגמא הזאת אפשר להבין בקלות שהשגיאות של התלמידים שלנו, אם רק נשים לב אליהן, יכולות להפוך לדרך המלך אל התפיסות השגויות בהן הם מחזיקים, וכי כך נוכל לעמת את התלמידים עם התפיסות הללו, ולגרום להם לשנות את מבני הידע שלהם.
ואולי זה המקום לעצור לרגע ולהסביר מה הן תפיסות שגויות. תפיסות שגויות הן רעיונות שאינם עולים בקנה אחד עם התפיסה הדיסציפלינרית המקובלת, אבל הן תוצאה של למידה משמעותית.
ללכת בדרך המלך – איך תגלו תפיסות שגויות דרך הטעויות של תלמידיכם
כולנו חייבים להבין שאי אפשר וגם לא רצוי למנוע מהתלמידים לטעות. טעויות שנובעות מתפיסות שגויות מגלות לנו שהם לקחו את המידע החדש, עיבדו אותו ולמדו באופן משמעותי. באופן מצער – המסקנה אליה הם הגיעו – הייתה שגויה, לפחות חלקית. אבל ברגע שמורה יודע/ת זאת, היא או הוא יכולים לגלות את התפיסות האלה, ויותר חשוב – להביא את התלמידים למצב של עימות מחשבתי חדש, שיגרום להם להבין שמשהו לא הגיוני בתפיסה.
איך עושים את זה?
טעויות תלמידים הן הפתח, ופעמים רבות גם הדלת, לעולמם של התלמידים. דלת שאם לא נעבור בה נתקשה לתמוך ולקדם את תהליך הלמידה שלהם.
אם מעניין אתכם/ן ללמוד עוד על הנושא ניתן להרשם ליום עיון שיעסוק בו בהרחבה במכון ויצמן למדע, כחלק מפרויקט 'משימטיקה' המפתח משימות הערכה מעצבת במתמטיקה (להרשמה לחצו כאן).
