לחלום בגדול
הישיבה בכיתה בזוגות, נתפסת כברירת מחדל ואפילו כאילוץ. כילדה, אני זוכרת שאימי נקראה שוב ושוב לבית הספר כדי לשמוע שעל אף שמזיזים אותי ממקום למקום, אני ממשיכה למצוא נושאים לפטפט או להתכתב עליהם עם שכניי לשולחן. כמורים, אנחנו דרוכים לכל רחש או פטפוט בין התלמידים ולעיתים שוכחים שלימוד בזוגות, יש בו פוטנציאל גדול להעמקת הלמידה בכיתה. יש משהו מאוד אנושי בצורך של התלמיד בקשר עם מי שיושב לידו, וזה מסביר את העובדה שתלמידים מאוד אוהבים לדבר עם מי שחולק עימם שולחן.
כאשר ביקרתי בכיתות לימוד בארצות אחרות, התפלאתי לראות שלכל תלמיד יש שולחן אישי. בישראל, בניגוד לארצות רבות, ברוב המכריע של כיתות הלימוד, תלמידים יושבים בזוגות, כשכל שני תלמידים חולקים שולחן אחד. כאשר רוצים לתאר מבנה כיתה לא גמיש, מיושן ומעכב חדשנות, מתארים תלמידים יושבים בזוגות, בטורים, עם הפנים ללוח. רוב מכריע של כיתות הלימוד בישראל מסודר במבנה זה, ולמרות החסרונות הלא מעטים שיש בו, ניתן למצוא בו גם יתרונות על ישיבה בשולחן אישי. כך למשל, ישיבה בזוגות מאלצת את התלמידים לחלוק את המרחב האישי שלהם, ויש בה פוטנציאל להפחתת הניכור בכיתה. בשנים האחרונות, פיתחנו ברשת דרכא אסטרטגיות הוראה מתקדמות אשר הופכות את הישיבה בזוגות מאילוץ לפוטנציאל פדגוגי דידקטי עצום, המאפשר לשדרג את תהליכי הלמידה בכיתה באופן משמעותי, מבלי להידרש להשקעות בריהוט, תוך ניצול המשאבים הקיימים ומבלי לשנות את מבנה הכיתה. כל אחד מכם יכול להתחיל ליישם למידה שיתופית בזוגות, כבר בשיעור הבא שאתם מעבירים, ללא שום צורך במשאבים מיוחדים.
הצעה ראשונה: להסתובב ולשתף (turn & talk)
להסתובב ולשתף, הינה מתודה פשוטה ליישום. כאשר אנחנו שואלים שאלה, במקום לתת לתלמידים לענות מיד, ניתן לתלמידים זמן לדון בשאלה בזוגות. אלכס מאסלק (Alex Maslak), בערוץ היוטיוב "כך מלמדים" (Teach Like This), מסביר שמתודה זו עובדת טוב יותר כאשר התלמידים ברמת שיח דומה. כך השיח מאפשר לתלמידים לשתף במחשבות שלהם בסביבה בטוחה ומוגנת. בפעמים הראשונות מומלץ לתת למתודה זמן קצר, ובהדרגה, כאשר התלמידים משפרים את יכולות השיח שלהם, להרחיב את היקף הזמן. בכל מקרה, חשוב להגדיר מראש את היקף הזמן שיוקצה למשימה ואת אופן חלוקת הדיבור בין השניים, בכל פעם שמבצעים אותה בכיתה. במהלך הדיון, כדאי למורה לעבור בין התלמידים, שכן מעבר זה מאפשר למורה לראות האם התלמידים מבינים את המשימה, מהי רמת השיח המתקיימת וכמובן לוודא שהתלמידים עוסקים במשימה שניתנה. כאשר חוזרים לאחר מכן לדיון במליאה, כדאי לנהל את הדיון במתודת "אני פונה" (Cold call) , מתודה שתבטיח שהתלמידים יקפידו להתכונן לקראת הדיון.
הצעה שנייה: לכתוב, לדבר, לשתף (write, pair, share)
השלב הראשון במתודה דורש חשיבה אישית של כל תלמיד על שאלה שהמורה הציג/ה לדיון. אלכס מאסלק ממליץ שתהליך החשיבה האישי יהיה מלווה בכתיבה, שכן כך אנחנו מבטיחים שהתלמידים אכן מרוכזים במשימה. שני השלבים שמגיעים אחרי שלב הכתיבה, זהים למתודה הראשונה - כלומר התלמידים מסתובבים אחד לשני ומשתפים, ולאחר מכן המורה מקיימ/ת דיון בכיהת. ניתן להתייחס לשלב הראשון, כסוג של "זמן המתנה", המאפשר לתלמידים להשתהות ולארגן את המחשבות שלהם, לפני שהם משתלבים בדיון.
הצעה שלישית: שיחה כתובה (written conversation)
תלמידים מאוד אוהבים להתכתב ביניהם, אם כי בשנים האחרונות ההתכתבות עוברת ברובה למדיה הדיגיטאלית כמו וואטסאפ. במהלך הפעילות, אסור לתלמידים לדבר ביניהם, והם מתבקשים לנהל את הדיון על השאלה שהמורה שאל/ה בהתכתבות. לכל אחד משני התלמידים יש דף או מחברת אישיים, עליהם הם כותבים את מה שיש להם להביע בהקשר לשאלה שהמורה הציג/ה. כאשר המורה נותן/ת סימן, התלמידים מחליפים ביניהם את המחברות, ומגיבים כל אחד למה שכתב השני. חשוב לבצע לפחות 4 החלפות לפני שעוברים לשיתוף במליאה. מתודה זו מתבצעת בשקט גמור, ומתרגלת את התלמידים גם בכתיבה.
הצעה רביעית: הערות צבעוניות (annotating text)
להבדיל מהמתודות הקודמות, המקיימות שיח סביב שאלה שהמורה העלה, מתודה זו מתמקדת בניתוח טקסטים. מתודה זו, מאפשרת לתלמידים לנהל שיח כתוב, סביב טקסט, שמצולם בהגדלה ומאפשר לשני תלמידים לעבוד עליו ביחד. לכל משתתף מדגיש ועט בצבעים שונים, על מנת להבחין בין הכותבים. כל אחד צריך לסמן בטקסט רעיון מרכזי, משפט שהוא מסכים או לא מסכים איתו וכדומה. ליד כל סימון, יש לכתוב נימוק. התלמידים צריכים להגיב אחד לשני על ההערות והסימונים, בכתב או בציור. גם מתודה זו מתבצעת בשקט גמור.
הצעה חמישית: הדרכת עמיתים (peer instruction)
מתודה זו פותחה על ידי פרופ' אריק מזור מאוניברסיטת הארוורד. המתודה מבוססת על ההנחה שתלמידים יודעים יותר טוב מה הם הקשיים של תלמידים אחרים, ודווקא בגלל שהם אינם מומחים בתחום, הם יודעים להסביר לחבריהם את החומר הנלמד בצורה פשוטה וברורה. פרופ' מזור הרגיש שבחדרי הרצאות, המיועדים למספר גדול של משתתפים, הוא מתקשה להגיע ללמידת עומק ולכן הוא שינה את שיטת ההוראה שלו. במתודה התלמידים דנים יחד על שאלה ובוחרים יחד מה היא התשובה הנכונה, זאת לאחר שכל תלמיד גיבש לעצמו תשובה.
כאשר משתמשים במתודה, מתחילים בהצגת שאלת רב-ברירה לתלמידים. חשוב שהשאלה תהיה מבוססת על חומר שנלמד בשיעור או כהכנה לשיעור. השאלה צריכה לעורר מחשבה ביקורתית, והתשובה צריכה לדרוש ידע עמוק והבנה רחבה. כל משתתף בוחר תשובה נכונה ומצביע את בחירתו בעזרת כלי דיגיטאלי (ניתן להשתמש בכלים דיגיטאליים כמו google form, smshit , socrative, kahoot וכן הלאה). לאחר מכן, מבלי להראות לתלמידים את התשובה הנכונה, התלמידים מקבלים מספר דקות מצומצם לדון ביניהם, בזוגות, על השאלה, כדי לגבש ביחד מה התשובה הנכונה. לאחר השיחה, מתקיימת הצבעה חוזרת, בעזרת אותו כלי דיגיטאלי. הפעילות מסתיימת בהצגת התשובות של התלמידים בשני השלבים ודיון מסכם. לפי פרופ' מזור, הדיון בזוגות מעלה באופן משמעותי את אחוז העונים נכונה, ומעמיק את הידע של התלמידים בתופעה אותה הוא מבקש ללמד. עצם הדיון בין התלמידים וההתחבטות ביחד בשאלה, מעלה באופן משמעותי את ההבנה של התלמידים בחומר הנלמד.
כיצד כדאי לחלק לזוגות?
בכל המתודות ללמידה בזוגות, כדאי לוודא לפני התחלת הפעילות שלכל אחד יש בן או בת זוג. במידת הצורך ניתן ליצור שלשה אחת.
על מנת שניתן יהיה להתנהל בכיתה כך שיתקיים הביטוי "טובים השניים מן האחד", יש לתת את הדעת לסדרי הישיבה ואופן חלוקת התלמידים לזוגות. ניתן להושיב את התלמידים כך שכל תלמיד ישב ליד תלמיד שדומה לו ביכולות הלימודיות, וניתן להושיבם גם באופן כזה שבתוך הזוג תלמיד אחד חזק יותר מבחינת היכולת הלימודית מהשני.
ניתן לתת לתלמידים לבחור בעצמם ליד מי הם רוצים לשבת, אבל אז כדאי לשוחח עם התלמידים, ולהעלות את כל השיקולים בבחירת חבר/ה לשולחן, ולהבהיר כי מעבר לשיקולים חברתיים, יש לשקול גם מה יסייע לי להתקדם בלמידה ומה יעזור לי להתרכז בלמידה.
איך אדע האם התלמידים עובדים על המשימה שנתתי להם?
בכל פעם שאני "משחררת" תלמידים בשיעור, או מורים בסדנא, לדבר ביניהם בזוגות, אני מסתובבת בחדר באי נחת. אני חוששת שהשאלה לא תעניין אותם, שהם לא ידברו על מה שביקשתי או שיהיה לי קשה לרכז אותם חזרה בתום הזמן שהוקצב. עם הזמן למדתי לשתף את המשתתפים מראש בחשש שלי, ולהסביר באופן מדויק מה היא הציפייה שלי. זאת ועוד, כאשר אני עובדת עם כיתה או קבוצה קבועה, הם מבינים מהר מאוד שיש סיכוי טוב שאני אפנה אליהם אישית עם השאלה, ועושים מאמץ להיות מוכנים. למדתי גם שחשוב מאוד שאסתובב בחדר ואתערב, באופן ספונטני בחלק מהשיחות, במקום "לנצל את הזמן" כדי לסדר את המצגת או את הניירות שלי. כך יש לי הזדמנות להתרשם מהשיח, מההבנה של הנושא וגם לחשוב למי כדאי לי לפנות בזמן הדיון. ובמיוחד למדתי, שזה לא נורא אם הזוג מחליף גם משפט אחד שאיננו קשור לנושא, שכן גם לאינטראקציה החברתית בין השניים ואפילו להפסקה קלה בקשב לנושא השיעור יש ערך להמשך הפעילות.
כיצד אתם מנצלים את הישיבה בזוגות בכיתה? ספרו בתגובות!
