להקשיב לשטח
על מנת שכל שיעור יהיה מעניין, ללא קשר לתחום התוכן הנלמד בו, על המורה לקחת בחשבון את העניין של התלמידים בחומר הנלמד. כאשר התלמידים מתעניינים בחומר – השיעור הופך להיות יעיל, הלמידה משמעותית והתקדמות התלמידים אמיתית. לעומת זאת, כאשר הלמידה איננה מתבססת על עניין, אלא רק על מוטיבים אחרים (למשל השגת ציון, או אפילו מטרה רחוקה יותר כמו קבלה ליחידה נחשקת בצבא או לחוג מסוים באוניברסיטה) – היא הופכת במהרה לחובה והצורך התמידי של שכלול רוחני ומקצועי נעלם ממנה.
מתוך כך, אין זה פלא כי מחקרים רבים הראו שהצלחת תהליך ההוראה-למידה, תלויה בנטיית הלב של התלמידים כלפי הנושא הנלמד ובעניין של התלמידים כלפי למידתו.
כאשר מקבלים את המשפטים שהובאו לעיל כנכונים, אנו מבינים במהרה כי בניית עניין של התלמידים בלמידה היא אחת מהמטרות החשובות ביותר של המורים, על מנת להפוך את תהליך ההוראה-למידה לבעל ערך רב יותר.
כדי להבין כיצד נעורר את עניינם של תלמידינו בלמידה, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא להבין מדוע העניין של התלמידים בלמידה נמוך או מופחת מלכתחילה.
7 סיבות אפשריות לעניין נמוך של התלמידים בלמידה
ואם נמקד את ענייננו בשיעורי פיזיקה, הנה תרגומן של הסיבות לעניין הנמוך של התלמידים המפורטות מעלה, לסיבות הגורמות לחוסר עניין בשיעורי הפיזיקה:
א. העברה שטחית של חומר הלימוד על ידי המורה: כאשר המורה מעביר את החומר כך, הוא מעביר את המסר שהמידע אותו הוא מלמד איננו מעניין אותו, ולכן הסבירות היא שהדברים לא יעניינו את התלמיד. רק מורה שמתלהב ומתעניין בחומר הנלמד יכול לעניין את התלמיד.
ב. העדר הוכחות מדויקות, תיאורטיות ומעשיות בשיעור: התלמיד רוצה להבין, אך כאשר לא מאפשרים לו הוכחות מעמיקות והבנת הדברים העומדים מאחורי הנוסחאות והתופעות הפיזיקליות – הוא נשאר עם הטכניקה בלבד, הריקה מהבנה. הטכניקה היא החלק הפחות מעניין ולכן העניין של התלמיד אובד.
ג. אי התאמת תוכן הלמידה לניסיון חיוני יום-יומי של התלמידים: כאשר הלמידה אינה מחוברת לחייהם של התלמידים, היא הופכת להיות לא רלוונטיות עבורם ולכן לא מעניינת.
ד. ארגון בלתי סביר של העבודה העצמאית-הלימודית: כאשר המורה לא מארגן את העבודה העצמאית של התלמידים בכיתה ולא מאפשר להם כלים לעבודה כזו, הם במהרה ירגישו מתוסכלים וחסרי עניין, כי יתקשו ללמוד בצורה פעילה ויעילה.
ה. היווצרות נתק בין מורה לתלמיד, תוך כדי מהלך השיעור: כאשר המורה מדבר לעצמו ולא אכפת לו האם התלמידים מבינים אותו או לא, או כאשר הוא נותן שיעורי בית והוא אינו בודק אותם, התלמידים הופכים לישות בודדת והמורה לישות בודדת, והעניין של התלמידים הופך ללא רלוונטי בשיעור, וכך גם נעלם במהרה.
ו. חדגוניות בפעילות התלמידים: כאשר התלמיד עושה דבר זהה במשך מעל 8 דקות, מחקרים מראים שהוא מאבד עניין. לכן, במהלך שיעור רגיל, על הלמידה להשתנות לפחות 4 פעמים. בשיעור שכל מהלכו זהה, נוצרת תחושת שעמום, רוויה וכי כל השיעורים הם "עוד מאותו הדבר".
ח. הערכה מופרזת של יכולת התלמידים על ידי המורה: הגורמת לפערים גדולים מדי בין רמת ההוראה ודרישותיה הגבוהות לבין יכולת התלמידים בשיעור. כל אלו יוצרים חוסר סיפוק הן של התלמידים והן של המורה, וכן חוסר ביטחון של התלמיד בעצמו וביכולותיו ולבסוף - חוסר עניין.
כיצד ניצור עניין בחומר הלימוד בפיזיקה בקרב התלמידים לפי גישת ההומניזם?
היום קיימות לא מעט גישות שמנסות ליצור עניין בלימודי הפיזיקה בקרב תלמידים, אך הייתי רוצה לציין שתי מגמות מודרניות שנראות לי חשובות ביותר: ההומניזציה והדמוקרטיזציה של מקצוע הפיזיקה בהוראה התיכונית. במאמר זה אעסוק בגישת ההומניזם ללימודי הפיזיקה ובאופן בו גישה זו מנסה להגיע ליצירת עניין בפיזיקה, בקרב התלמידים.
ההומניסטים מאמינים כי התלמיד צריך להבין את ההקשר של המידע הנלמד לחייו, כיצד הוא משפיע עליו, איך הוא תורם לו וכדומה, על מנת שיוכל להתעניין בלמידה. ניקח לדוגמא תלמיד אקראי, שכמותו יש רבים במגמת הפיזיקה; התלמיד אומנם בחר במגמת הפיזיקה, אך הוא לא מתכנן את עתידו המקצועי כקשור לפיזיקה. הוא בחר במגמה בגלל הוריו, כי המקצוע יוקרתי או כי חבריו בחרו באותה המגמה. במהלך היום, הוא בכל עת מוקף במידע וגירויים הקשורים לחייו, גם בשיעור. הפיזיקה נראית לו אבסטרקטית, גדולה, לא ברורה וכמובן שלא יעילה ליום-יום שלו. לכן – הוא אינו מתעניין בשיעור, והגירויים מהסביבה ימשכו אותו בכל פעם ויהיו מעניינים ומגרים יותר מאשר הידע הפיזיקלי.
הגישה ההומניסטית לחינוך מבקשת לחבר את אותו התלמיד לפיזיקה, למצוא יחד איתו את הדרכים השונות בהן הפיזיקה קשורה בקשר הדוק לחייו, משפיעה עליהם וגם יכולה לשנותם. מתוך הקשרים הללו, מאמינים הדוגלים בהומניזם בחינוך – ימצא עניינו של התלמיד בלמידת הפיזיקה. בתהליך זה התלמיד חייב להיות מעורב, שכן רק מתוך שיתוף פעולה של המורה והתלמיד ימצא העניין של התלמיד בנושא. עם זאת, כמובן שעל המורה לכוון את התהליך ולגרות את העניין הראשוני.
הבסיס הראשוני לגירוי העניין, ממנו בדרך כלל המורים לפיזיקה מתחילים, הוא הצגת הפיזיקה כצורה להכרת האמת והמציאות של חיינו, דרך להכיר ולהבין באופן אובייקטיבי את הטבע ולחקור אותו. חוקי הפיזיקה מסבירים תופעות שונות בעולם, מאפשרים לנו לצפות את העתיד לבוא ולבצע ניבוי של התרחשויות שונות. חלק ניכר מהתלמידים ימצאו עניין בהבנת ההסברים ובניבוי תהליכים שיתגשם. אחרים, ייהנו לא מהצד של הכרת התופעות, אלא מיופיים של התהליכים הפיזיקליים, מתפארתם, וגם להם המורה צריך לספק את הצדדים היפים, המדהימים והמפוארים של הפיזיקה.
חשוב ביותר לא לעצור בשלב זה. על המורה לגרות את התלמיד להבנת החשיבות של הכרת הטבע וההסברים לתופעות בעולם, להביא אותו לשאול ולהבין כיצד התהליך הפיזיקלי משפיע על האדם? מה הוא עושה לחברה? על המורה להנהיג את התלמיד בדרך, במסע להבהרת האופנים השונים בהם תופעות פיזיקליות משפיעות על וקשורות לחייו של התלמיד. עליו לסייע לתלמיד לחקור ולהבין מהו התפקיד של המדע בחיי היום יום שלו.
המורה צריך בשלב זה להציג בפני תלמידיו פיתוחים שהגיעו מתחום הפיזיקה, ובכך את הפיזיקה כאלמנט של התרבות האנושית ושל עיסוקי האדם השונים. דוגמא קלאסית לכך היא פיתוח פצצת האטום. הלמידה על תהליכי ביקוע גרעיני שהובילו לפיתוח הפצצה, לא יכולה להיות נפרדת מהבנת המשמעות של יצירת פצצה כזו, ודיון ערכי-אתי שיתקיים בכיתה ויציב את התלמידים בעמדות השונות של כל מי שחייו שינו את מסלולם בשל הפצצה.
בשלב הבא, המורה יציג בפני התלמיד מה ניתן לעשות בעזרת הפיזיקה. כיצד ניתן לשנות את חייהם של מיליוני ואף מיליארדי אנשים, או להתעשר באמצעות פיתוח חדשני בתעשייה. בכיתה יעסקו התלמידים בשאלות כגון מהו תפקידו של אדם? מה התפקיד של מדען? בשביל מה עוזר הידע? בשביל לעשות לאדם הבודד טוב? בשביל לעשות לאנושות טוב? האם התלמיד רוצה להתעשר או לקדם את האנושות? על ידי שאלות אלו יפתח המורה בפני מגוון תלמידיו אופק התפתחות, עשייה והגשמה עצמית, באמצעות הפיזיקה.
בעזרת דרכים שונות אלו להצגת הפיזיקה בכיתה, המורה מציג את הפיזיקה כבעלת רלוונטיות מגוונת ורחבה לתלמידים בכיתה ולאנושות בכלל. הוא אינו בוחן את הפיזיקה בראייה צרה, אלא מאפשר, כקליידוסקופ, לתלמידים לראות את מגוון צבעיה וצורות השפעה השונות של הפיזיקה על חיי האדם, ועל הפיתוחים הפיזיקליים. באמצעות ההומניזציה של לימודי הפיזיקה, שמאפשרת קליידוסופ זה, התלמידים יוכלו למצוא את מוקדי העניין שלהם בפיזיקה, והלמידה תהפוך ליעילה, מחנכת, מעניינת ומהנה.
מורה לפיזיקה ותיק, בעל התמחות בהכשרת מורים לפיזיקה
