לקדם מצוינות
הקשרים האינטרדיסציפלינריים בין מקצועות הלימוד שלנו הם לא נושא חדש. זהו תחום הוראה בעל היסטוריה ארוכת שנים, ולמרות זאת, לא רק שלא דלה עד תום, אלא שנעשה אקטואלי ביותר. בעבר ניתן לראות דוגמאות לשימוש בקשרים אינטרדיסציפלינריים על ידי אנשי חינוך במחנך יוחנן עמוס קומניוס הצ'כי, שדגל בלמידה משותפת של דקדוק ופילוסופיה וכן פילוסופיה בספרות. דוגמא נוספת הוא ג'ון לוק האנגלי שעסק בלמידה משותפת של היסטוריה וגיאוגרפיה.
אם בעבר קשרים אלו היו חשובים, בתקופה בה אנו חיים, הוראה העושה שימוש בקשרים אינטרדיסציפלינריים היא חשובה שבעתיים, שכן החברה המודרנית והטכנולוגיה העכשווית גורמות להעלאת הדרישה מהמורים ובתי הספר להעמיק את הידע הכללי של התלמידים ולטפח בקרבם חשיבה עצמאית, יצירתית ומערכתית.
זאת ועוד, לתהליך ההוראה ניתן לשייך שלוש מטרות על עיקריות: חינוכית, השכלתית (לימודית) והתפתחותית. בכל מאמרי אני חוזר על הגדרתי למושג "הוראה" – הוראה היא חינוך באמצעות למידה. בעיני, כיום, לימוד הקשרים האינטרדיסציפלינריים הנו הכרחי על מנת להביא לחינוך באמצעות למידה.
התייחסות לקשרים האינטרדיסציפלינריים הינה חשובה בהוראת כל תחום תוכן, אך במאמר זה אתמקד בחשיבותה הגדולה בתחום המדעים, שלטעמי היא הכרחית כיום.
השלב הנוכחי של התפתחות המדע מאופיין בהשתלבות המדעים זה בזה. הקוגניציה המדעית המודרנית היא כזאת המשלבת בין המדעים השונים ויוצרת באמצעות השילוב תפיסות, רעיונות ופתרונות חדשים. ביוטכנולוגיה, הנדסה גנטית, רובוטכניקה, ביופיזיקה, ביוכימיה, ביוקיברנטיקה, ביולוגיה קוסמית ועוד, הם רק חלק מהדוגמאות לשילובים בין המדעים השונים שמצעידים קדימה את המחקר, הטכנולוגיה והידע האנושי.
מתוך כך, הוראת מדעים מחייבת התייחסות לקשרים האינטרדיסציפלינריים, שכן רק כך ניתן לשקף בהוראה את היחסים הקיימים במציאות בין המקצועות השונים ואת תהליכי האינטגרציה המתרחשים כיום במדע, בטכנולוגיה ובחברה. רק כך ניתן לחשוף את התלמידים לידע העכשווי, שנוגע באיחוד ובשלמותו של העולם. לכן, הוראת היחסים האינטרדיסציפלינריים בין תחומים מדעיים ממלאת תפקיד חשוב בשיפור ההכשרה התיאורטית, המדעית והמעשית של התלמידים. למידת היחסים האינטרדיסציפלינריים מסייעת גם בפיתוח תפיסה רחבה של התלמידים לגבי תופעות טבע והיחסים ביניהן. לבסוף, הוראה שכזו מסייעת לתלמידים לנצל את הידע והכישורים שרכשו בלימודי מדעים מסוימים, בלימודים בנושאים אחרים – מדעיים ולא מדעיים, ומאפשר להם ליישם אותם במצבים חדשים ולא מוכרים ובסוגיות ספציפיות, הן בתוך כותלי בית הספר והן מחוץ לו (חוגים, סדנאות, משלחות, תנועות נוער וכו'), וכמובן בחיים המבוגרים שלהם.
תוך כדי למידה בקורסים האינטרדיסציפלינריים, רוכשים התלמידים מיומנויות של סינתזה והכללה של ידע ממדעים שונים, מתופעות טבע שונות ופעילות טכנולוגית ומדעית. התלמידים רוכשים מיומנויות בשימוש צירופי-מורכב של ידע בביולוגיה, בפיזיקה, בכימיה, בגיאוגרפיה, בטכנולוגיה, במדעיי החברה והרוח, וכל זאת לצורך פתרון בעיות מעשיות.
יחד עם זאת, בשום פנים ואופן, אין לבטל את הלימודים השיטתיים של המקצועות היסודיים החד-תחומיים – ביולוגיה, פיזיקה, כימיה וכן הלאה, אשר מספקים את הסיגול והקליטה של ידע אמפירי ותיאורטי, בלוגיקת ההתפתחות הטבעית של המדע הספציפי. לכן, יש ללמד את התלמידים שילוב של קורסים לימודיים חד-תחומיים ואינטרדיסציפלינריים.
עם זאת, גם במסגרת קורסים חד-תחומיים כגון ביולוגיה ופיזיקה, המורה יכולה/ה למצוא אפשרויות מרחיקות לכת בהדגמת והוראת קשרים אינטרדיסציפלינריים. כך למשל, במהלך קורס ביולוגיה ניתן למצוא דוגמאות רבות לשילוב עם תופעות ומושגים פיזיקליים. הצגת דוגמאות אלו בשיעור מאפשרות לתלמידים את הבנת איחוד חוקי הטבע, חשיבות הפיזיקה בלימודי תופעות הטבע, וחושפות בפני התלמידים את התהליכים הפיזיקליים מתכנית הלימודים בסיטואציה חדשה. הדבר גורם להעמקת הידע הפיזיקלי ולהגברת התעניינות התלמידים בשני המקצועות.
בהוראת הפיזיקה למשל, אני מאמין שחשוב כבר בשיעורים הראשונים של הקורס להצביע על כך שכל המדעים משתמשים בחוקי הפיזיקה ושידע בפיזיקה מועיל בחיי היום-יום. כלומר, כבר בפגישה הראשונה עם המקצוע החדש "פיזיקה", יש להביא לתשומת הלב של התלמידים את חשיבות הידע אותו הם בונים לעצמם, להבהיר לתלמידים את הקשר של המקצוע לפעילות חיונית היום-יומית של האדם, צמחים, בעלי הכנף, דגים וכן הלאה. התלמידים צריכים להבין כבר בשיעורים הראשונים שהפיזיקה היא מפתח מאסטר להבנת התופעות הן של טבע החי והן של הטבע הדומם. גישה כזאת מביאה להתפתחות ההתייחסות הערכית של התלמיד לידע. זה מחזק את כושר ההכרה ואת העניין הקוגניטיבי למקצוע, תוך כדי לימוד חומר חדש, ובמיוחד בכיתות ברמה לימודים לא גבוהה.
הסבר החומר, מוטב שיתבצע כשילוב סיפור ושיח המתחלפים לסירוגין. כך, לדוגמא, אפשר לקחת נושא לימוד כגון "כוח עילוי", ולשאול את התלמידים שאלות כמו: "מדוע לדג יש שלד חלש יותר, מאשר לבעל חיים יבשתי?", או "מדוע לאצות רבות אין גבעולים קשיחים?" – שאלות כאלו מפליאות ומעניינות את התלמידים, אשר מתחילים להבין את נסיבות הצורך בידע ואת הסיטואציות בהן הם יידרשו להשתמש בו. כאשר מבהירים לתלמידים מדוע הם צריכים את הידע – הם מגלים רצון להפנים אותו.
כפי שהצעתי בדוגמא של כוח העילוי, מורה יכול למשל להציג את החומר החדש בפיזיקה, בליווי נתונים מביופיזיקה – להביא לתלמידים נתונים מספריים המאפיינים אורגניזמים – יצורים חיים, תיאוריות של שיטות המחקר בהן משתמשים בביולוגיה ואפילו סגולות קצרות על מכשור רפואי או ביולוגי. יחד עם זאת, חשוב שלא להעמיס יותר מדי על התלמידים מידע חדש, כדי למנוע רוויה וניתוק, ולשמור על הידע בעל ערך עבורם. כדאי גם לגרום לתלמידים למצוא מידע נוסף באופן עצמאי במקורות חלופיים ומגוונים על מנת שיוכלו ליצור בעצמם ידע חדש עבורם.
גם לאחר הוראת נושא, ניתן לבדוק את הבנתו ולאפשר לתלמידים לבצע עיבוד של החומר ושימוש בו באמצעות תופעות אינטרדיסציפלינריות. כך למשל, כאשר מלמדים תלמידים דיפוזיה בנוזלים וגזים, ובמיוחד התרחשות של דיפוזיה בין גז לגז ובין גז לנוזל, המורה יכול להציג בפני התלמידים את "מחלת האמודאים" ולבקש מהם להסביר אותה בעזרת הידע שנלמד.
לסיכום – הוראת מקצועות ותופעות אינטרדיסציפלינריים הינה חשובה ביותר בעידן המודרני. היא בונה את הידע הכללי של התלמידים ומטפחת בקרבם חשיבה עצמאית, יצירתית ומערכתית. בהוראת מקצועות מדעיים הוראה מסוג זה הינה חשובה אף יותר, שכן היא משקפת את האינטגרציה הקיימת כיום במקצועות המדעיים בקרב חוקרים ואנשי מקצוע. למרות חשיבות הוראת המקצועות האינטרדיסציפלינריים – אי אפשר לוותר על הוראת המקצועות החד-נושאיים, אך בהחלט ניתן להשתמש בדוגמאות אינטרדיסציפלינריות בהוראתם.
מורה לפיזיקה ותיק, בעל התמחות בהכשרת מורים לפיזיקה
