מחשבות בתום שנת התנדבות בכיתה: מטרות איכותיות וקטנות בדרך למסה קריטית

שמי יובל שטיין, נשוי, אב לשלושה ילדים, מנהל תחום של מוצרי תוכנה (AVP Product Management) בחברת TEOCO ובעל ותק של כ-25 שנים בתעשיית התוכנה.

סיימתי שנת התנדבות בפרויקט "שיעור ביחד" של עמותת שיעור אחר, כתומך בהוראת מתמטיקה בכיתה י', ורציתי לחלוק מעט מרשמי בתקווה שאוכל לעזור למתנדבים נוספים להצטרף לפרויקט. אספר מעט על תחילת דרכי בפרויקט, ועל תחושותיי בתום שנת ההתנדבות הראשונה.

התוודעתי לפרויקט "שיעור ביחד" לפני כשנה, כאשר נציגי העמותה באו למשרדי TEOCO בחסות החברה והציגו את התוכנית לעובדים שהתעניינו בכך. החלטתי להצטרף ולהתנדב, מכיוון שהפעילות התאימה לי בכמה אופנים. ראשית, ואולי החשוב ביותר, זה נגע באיזשהו "חיידק הוראה" החבוי בי - ההנאה הבסיסית של ללמד ולהסביר, מתלמיד שהבין משהו, שאורו עיניו, ואפילו אם מדובר בנושא פשוט.

במקרה שלי, כבן לזוג מחנכים שעבדו שנים רבות במערכת החינוך, הרעיון של השתתפות בהוראה נראה טבעי מאוד. הסיפוק מהוראה הוא עבורי תנאי בסיסי להצלחת ההתנדבות. שנית, עבודתי היומיומית בעולם התוכנה אינה כרוכה לרוב בשימוש במתמטיקה תיכונית ואולי דווקא מסיבה זו שמחתי לחזור אל עולם המתמטיקה שתמיד היה חביב עלי. אמנם, חלק מהחומר הנלמד היה מעט חלוד אצלי, אבל לא באופן שמעט זמן וספר מתמטיקה לא פותרים.

הנושא שגרם אולי להתלבטויות מסוימות לפני ההחלטה היה הפניות הפיזית והרגשית לפרויקט. כשהבנתי שאוכל להשקיע בהתנדבות מספיק ממרצי כפי שאנשים משקיעים בחוג, בתחביב או בספורט מועדף, הבנתי גם שאוכל לפנות את הזמן הנחוץ. אני אמנם  טס לחו"ל מטעם העבודה לעתים תכופות למדי, אך עדיין במידה המאפשרת לי לשמור על מסגרת ההתנדבות.

ההתנדבות דורשת השקעה כמו בחוג או תחביב מועדף

שיקול אחרון ומכריע היה תמיכתי במטרות הפרויקט; כותיק בתעשיית התוכנה ברורה לי מאוד המשמעות של יצירת תשתית של כוח-אדם איכותי בתחומי המדעים. ראיינתי במהלך השנים מאות אנשים למשרות בתחום התוכנה, ואיני זקוק לשכנוע חיצוני בנחיצותם של אנשים טובים בתחומים אלו.   

לאחר קבלת ההחלטה, החל שלב ההכשרה, שלב ההכרות עם בית-הספר, עם המורה, התלמידים ועם מערכת החינוך של היום. עברתי שנה מעניינת ומספקת כאשר מבחינתי המפתח לכך הוא קיום רמת צפיות נכונה. מצד אחד כמובן שקיים הרצון לתרום ולהשפיע, אבל הכניסה לכיתה הצריכה גם צניעות מסוימת. כפי שכל מנהל בהייטק יודע, סמכות ואחריות מגיעות ביחד. בכיתה, המורה הוא בעל האחריות ולכן גם בעל הסמכות הבלעדית. אפשר ורצוי ליזום, להציע לייעץ, לשתף, אבל המורה הוא הקובע הבלעדי. משיחות שקיימתי אני יודע שלא תמיד היה קל לכל המתנדבים לקבל זאת. במקרה שלי, בגלל העובדה שעבדתי עם מורה מנוסה, זה לא היה אפילו מורכב. בשנה זו עברתי תהליך של לימוד של מערכת חדשה, מערכת שונה מאוד מזו שאני מורגל בה, ונדרשתי ללמוד את המערכת וגם לבנות את המשבצת שלי בתוכה.

הכניסה לתוכנית הייתה החלטה על עיסוק משני, סוג של תחביב ותרומה לקהילה, שילווה אותי, אני מקווה, לשנים. לכן, בתום שנת התנדבות אחת - עדיין לא הגיע הזמן לסיכומים. כן ניתן לספר בבטחה כי חזרתי כל יום שני מבית-הספר למשרד כשחיוך על פני בידיעה שאף לא תלמיד אחד נשאר בתום השיעור ללא תשובות.

השיח הציבורי מתמקד כרגע במטרות הכמותיות הרחבות של הגדלת מספר מסיימי בגרות מדעית מורחבת. בפרקטיקה שלי זה מתבטא במטרות איכותיות קטנות של מתן תשובות ספציפיות לכמה תלמידים הנכונים להיעזר, בכל יום שני בבוקר והעלאת רמת הביטחון שלהם ביכולתם להתמודד עם החומר. אני מאמין ומקווה שצבירת מסה של הרבה מענים קטנים כאלו מקרבת את השגת המטרות הרחבות. 

אם גם אתם רוצים להתנדב או אם החברה בה אתם עובדים רוצה להתגייס למען תלמידי ישראל, אתם יכולים לכתוב את הפרטים שלכם בטופס הבא, ולהתחיל להשפיע על החינוך בישראל!