המעבר המפתיע והמשפיע שלי מהיי-טק לחינוך

ביותר מ-30 השנים האחרונות אני עוסק בפיתוח וניהול בחברות היי-טק, אך מעולם לא זנחתי את אהבתי למתמטיקה, שהיא להבנתי, הבסיס האיתן של המדע.

ישר אחרי סיום האוניברסיטה, באמצע שנות ה-80, התחלתי לעבוד בתדיראן (שבזמנו היתה חברת האלקטרוניקה הגדולה בארץ). בעבודתי השתתפתי במספר פרוייקטים ביטחוניים מאוד מעניינים ששילבו פיתוח חומרה, תוכנה ואלגוריתמים. כמהנדס צעיר בלי ניסיון בפרוייקטים גדולים, גיליתי להפתעתי ולשמחתי איך נושאים עיוניים שלמדתי באוניברסיטה ולא תיארתי לעצמי שאי פעם אשתמש בהם - משולבים ונמצאים בשימוש, הלכה למעשה, בפרוייקטים אמיתיים (לדוגמא מספרים מרוכבים, התמרות, סטטיסטיקה, פונקציות רציפות ואלגברה). מכל הפרוייקטים שיצא לי להשתתף בהם, הכי נהנתי מאלו ששילבו ידע עיוני ומעשי, ובמקרה שלי - משילוב אלגוריתמים במערכות זמן אמת.

לאחר מספר שנים של עבודה בתחום, הקמתי חברה קטנה שנתנה שירותי תוכנה וחומרה לחברות בטחוניות בתחומי עיבוד ובקרה בזמן אמת. אלה נושאים שהכרתי היטב ושילבו מתמטיקה עיונית עם הטמעת אלגוריתמים בתוך המערכות.

בסוף שנות התשעים, בעקבות אחד הפרוייקטים, נולד לי ולשותפי רעיון לפטנט בתחום הפצת וידאו. הקמנו חברה, הצלחנו לגייס כסף מקרנות הון סיכון להרחבת החברה ובמשך יותר מ-10 שנים פיתחנו, יצרנו והפצנו מערכות בכל העולם - מסין ועד דרום אפריקה וברזיל. בסוף שנת 2010 החברה שלנו נמכרה לחברה גדולה מברזיל.

לאחר שנים רבות של לחץ ואחריות אדירים, פתאום יכלתי להתנדב או לבצע משימות שתמיד היו בעדיפות אחרונה (כלומר כאלו שאף פעם לא היית מגיע אליהם).

לפני כשנה, התוודעתי לאפשרות להתנדב בבתי ספר, על מנת לקדם את לימודי המתמטיקה ולעזור לתלמידים להגיע למסלול של 5 יחידות לימוד. מה יכול להיות יותר טוב מלעסוק מספר שעות בשבוע בנושא שאתה אוהב ובאותו זמן לסייע בקידום דור טכנולוגי חדש, ברכישת מיומנות ואולי הסתכלות קצת אחרת על מתמטיקה?

ברגע הראשון חשבתי שאלה מילים גבוהות, ושבעצם תרומתי תהיה טיפה בים (שזה גם נכון במידה מסויימת), אבל אחרי מעט מחשבה אתה מתחיל להבין שגם נהר גדול מורכב מטיפות, וללא הטיפות האלה הוא יתייבש. 

מה יכול להיות יותר טוב מלעסוק בנושא שאתה אוהב ובאותו זמן לסייע בקידום דור טכנולוגי חדש?

לפני שהתחלתי להתנדב חששתי משני דברים:

החשש הראשון היה מרמת העניין שתיווצר בכיתה מלימודי מתמטיקה, כאשר חלק מהמידע נמצא גם מעבר לחומר הנלמד לבגרות. היה לי חשוב להביא דוגמאות מבוססות על החומר הנלמד, אבל מתחומי תעשיית ההי-טק. החומר שהצגתי בדרך כלל היה יותר מסובך מהתרגילים שהתלמידים נדרשים לפתור בכיתה, והוא גם לא הוסיף לציון או נחוץ לבגרויות. מתוך כך, חששתי שלא יהיה לתלמידים מניע להתאמץ ולהשקיע זמן בבית במשהו שעל פניו לא מוסיף מיידית שום דבר. מהעיתונות כולנו יודעים עד כמה החינוך בארץ בקשיים, כך שזה היה חשש די מבוסס.

החשש השני היה בקשר ל"כימיה" שתיווצר עם בית הספר ובעיקר עם המורה - עד עכשיו המורה היה לבדו בכיתה, הוא מקור הידע והסמכות הבלעדי. אין לו צורך לתכנן שיעורי תרגול שיתאימו ללו"ז ההתנדבות שלי.

לא אבזבז את זמנכם ב"חפירות" - בשני החששות התבדיתי לחלוטין.

ראשית כל, בעזרת פרויקט"שיעור ביחד" של עמותת שיעור אחר ובסיוע קרן טראמפ, עברתי סדרת הרצאות במכללת לוינסקי, סדרה שהקיפה היבטים  שונים בחינוך - תחום שהיה כל כך רחוק ממני עד לאותו רגע.

דבר נוסף - התמזל מזלי והגעתי להתנדב בביה"ס "מקווה ישראל", בו למד הבן הגדול שלי, ואפילו נחתי בכיתתו של המורה שלימד את בני לבגרות. למרות שעברו כבר כמה שנים טובות והבן שלי כבר סיים את שירותו הצבאי ואפילו שני תארים במחשבים, חלק גדול מצוות המורים נשאר אותו צוות (כנראה שהם עשו עבודה מצוינת גם אז :)).

בית הספר קיבל אותי בידיים פתוחות. אבי, המורה שאליו הצטרפתי, הוא מורה בחסד עליון. כל השיעורים מתוכננים בקפידה והדוגמאות ממחישות את החומר הנלמד. הוא יודע לשלב את כל התלמידים בשיעור, למרות הבדלי הרמות שקיימים בכל כיתה ומספר די גדול של תלמידים  (38 תלמידים בכיתה).

חלוקת העבודה בינינו הייתה כזאת: סיכמנו  שכמעט כל שני שיעורים, אני אציג משהו מהתעשייה ואציג שאלת אתגר הביתה, ב-10 הדקות האחרונות של השיעור. זאת ועוד, לפני כל שיעור תכננו יחד איך כדאי לחלק את המשימות - לפעמים הייתי יושב עם תלמיד או מספר תלמידים, שלא הבינו את החומר האחרון, לפעמים גם עזרתי בפתרון תרגילים בכיתה.

אבל יותר מאיכותו של המורה בכיתה ומההתאמה המעולה בינינו, בעצם הדבר שהכי הפתיע אותי, הוא עד כמה התלמידים צמאים לידע. 

כאשר נתתי תרגילי אתגר הביתה, ראיתי שלא רק תלמידים מצטיינים מנסים לפתור, אלא הרבה מאוד תלמידים שלא נחשבו למצטיינים הרגישו מספיק בטוחים לנסות לפתור, לשאול על רמזים או להראות לי את הפתרונות שלהם.

לסיום חשוב לי לחלוק אתכם את אחד הרגעים המרגשים שנצרבו בזיכרוני:

אחד התלמידים בכיתה קיבל ציון שלילי במבחן ולכן היה סיכון שלא יוכל להמשיך ל-5 יחידות במתמטיקה, אלא יירד בשנה הבאה ל-4 יחידות. יחד תרגלנו את החומר בו הוא התקשה, על מנת לקדם אותו באופן פרטני. לאחר התרגולים, במבחן המסכם, הוא קיבל ציון 93; אני רגיל שבפרויקטים בתחומים שלנו - בתעשייה, עובר זמן רב עד שרואים את התוצאות בסיפוק. כאן יש סיפוק כמעט מידי (תוך מספר שבועות יש תוצאות).

לכל אלה אשר מתלבטים אם להתנדב למערכת החינוך, מהניסיון הקצר שלי, אם ביכולתכם לתרום להעלאת הישגי החינוך המדעי בארץ, זו השקעה המביאה סיפוק גדול, שאת פירותיה, גם אם ייקחו מספר שנים, ירגישו כולם.

למרות שאין לי מידע מדוייק, מההסתכלות בסביבה שלי אני יכול לראות כי יותר ויותר אנשים מהתחומים שלנו ותעשיית ההיי-טק, שבעבר פחות תרמו לחינוך, עושים יותר בעניין. אני מאחל שתופעה ברוכה זו תלך ותגבר. אני מקווה שבזכות החינוך התלמידים יקבלו בסיס מדעי ויוכלו להשתלב בכל סוגי התעשיה המגוונים.

לסיכום, לאחר שנת התנדבות יצאתי יותר מעודד ובדרך גם קיבלתי סיפוק גדול.

גם אתם יכולים להצטרף ולהתנדב!

הרשמו דרך הטופס הבא ויפנו אליכם בימים הקרובים: