כל כיתה היא סיפור שעוד לא נכתב

אנחנו מנסים להיות קשובים כדי שהתלמידים ילמדו להיות קשובים, ומנסים לפתוח את הלב כדי שהם ילמדו לפתוח את הלב. המפגש איתם מלווה אותנו עד שעות מאוחרות, אפילו אם אנחנו בוחרים שלא. אנחנו משתדלים לעזור ולפעמים גם מצליחים, מתנדנדים כי הכל מתנדנד וכדי להשקיף על הדרך שבה אנחנו והם. אנחנו מקווים שהם לומדים עוד קצת על איך להשתדל ולהתנדנד. אנחנו רוצים לפתור את הכל, אבל לא רוצים שהכל יהיה פתור; אחרת, איש עוד לא יהיה חדור, וחבל. אנחנו מתאמנים בבית על מבט שאומר "אני כאן", כי זה בעצם כל מה שצריך. להיות. וזהו. נותר לומר תודה, כי המפגשים הללו הולכים איתנו לכל מקום.

 

מישהו לְפָנַי כתב / גיל ברנד

 

הבה נתחיל דווקא מן הסוף,

משום שהוא הכי קרוב.

בסוף נפרדים. את זה כולם יודעים.

למרות זאת, בהתחלה מתיידדים.

לִידידות יש ערך רב,

מישהו את זה בטוח לְפָנַי כתב,

ידידות בשקט לצידך הולכת,

כמו השמש שֶׁמִּן השמיים נשפכת.

 

זה היה טיול, שהחל עם תום הקיץ,

בו ניסינו ללחוץ ידיים מעבר לכל חַיִץ.

לפעמים הצלחנו לנגוע,

לפעמים החַיִץ היה כה גבוה,

וכשנגעו רק כמעט,

השתדלנו לעזור להן עוד קצת.

לְהשתדלות יש ערך רב,

מישהו את זה בטוח לְפָנַי כתב,

היא הופכת גם את האפור,

לקשת צבעונית, מפוארת, של גיבור.

 

נפגשנו בבקרים, בין ארבע קירות,

והמפגש ליווה אותנו עד שעות מאוחרות;

הוא הסתחרר והתגלגל, התרכז והתבלבל,

ואם פגע בלי כוונה, לא שכח להתנצל.

לְמפגשים יש ערך רב,

מישהו את זה בטוח לְפָנַי כתב,

הם לכל מקום איתך הולכים,

בין אם אתה שמח או כלל לא מסכים.

 

עכשיו נחזור להתחלה,

ונדמיין שהיא הייתה קלה.

מותר לדמיין מה שרוצים,

מותר לדמיין שכבר הייתם חרוצים,

מותר לדמיין שנפגשנו על נדנדה

ושמיד אמרנו זה לזו תודה.

הרי זה קל ולא מסובך,

פגישה ראשונה והנה הלב נפתח.

מסובך?

לְלב יש ערך רב, במיוחד אם הוא פתוח,

מישהו כתב את זה לְפָנַי בטוח.

 

נד-נד, נד-נד, משקיפים על הדרך,

זה מה שהיה בערך,

מאז ועד עכשיו,

הכל מתנדנד, כך ביאליק כתב.

ובעת הנדנוד, גם כשהיה מאוד חם,

ראיתי חיוך מיוחד וחכם,

ובעת הנדנוד, גם אם היה קור כלבים,

הבחנתי ברמזים קסומים לליל אהבים.

לְנדנוד יש ערך רב,

סביבו סיפור קטן-גדול נכתב,

סביבו נבנו מגדלים של אֵמוּן ותקווה,

מעלה-מטה נפתרו שאלות וצמחה אחווה.

 

הגענו לסוף. מזל שלא הכל פתור.

אם הכל היה פתור, איש עוד לא היה חדור;

לחשוף ולגלות,

לרדת לעלות,

לשים לב לעונות

ולציפורים המקננות.

לְקינון יש ערך רב,

אולי את זה כך איש עדיין לא כתב,

קודם אתה גּוֹזָל, אחר כך ציפור,

שיודעת לעוף-לשיר, בְּשרב וגם בִּכפור.

 

אז עופו. יום גבוה יום נמוך,

כאילו העולם חסר חיכוך,

הֱיוּ צופים צנועים, שחקן ושחקנית,

חפשו תמיד איזו תגלית,

ושירו את שירכם. שירךָ, שירֵךְ,

שירו את שירכם והקפידו לברך.

לִברכות יש ערך רב,

ודאי מאז שהאדם נכתב,

מספיק אף מבט שאומר "אני כאן",

בכדי למלא ברוח איתן.