להיות מלך ומלכה: להכיר בחוזקות שלי, להשתפר במה שאני בוחר/ת

"כך טיבם של המבוגרים, ואין לדון אותם לכף חובה. על כן חייבים הילדים להתייחס אליהם בסלחנות ובאורך-רוח, כי אנו, המבינים את סוד החיים, איננו מייחסים למִספרים חשיבות יתרה."

(הנסיך הקטן)

כמה נחמד מדי פעם להפוך את שיעור המתמטיקה למשהו אחר. בכל אחת מכיתותַי, אני נוהג להקדיש זמן נכבד להצגת תיאורית האינטליגנציות המרובות של הווארד גארדנר. המצגת הצבעונית שהכנתי בנושא (אותה תוכלו להוריד בקישור זה) מפתיעה את רוב התלמידים. היא פורשת בפניהם זוית אחרת מזו הדיכוטומית המוכרת להם כ"האם אני הומני או ריאלי?" ולשמחתי זוכה בדרך כלל להקשבה יתרה. אני זוכה בכ-30 חיוכים, או לפחות כ-30 הירהורים (שזה המון).

התלמידים שואלים שאלות, אני מנסה לתת תשובות (ולפעמים עונה בשאלה), הם מרגישים נוח גם להגיב אחד לשני כי כנראה שהנושא מאוד נוגע לליבם. בכיתה מתפתח דיון מרגש. כמובן שאני שומע דברים כמו "איינשטיין היה מעולה בכל התחומים". זהו בדיוק המקום להדגיש שבכולנו יש את כל סוגי האינטליגנציות שגארדנר הציע (ואולי עוד כאלו שטרם נוסחו), אלא שהמינונים הראשוניים שונים בין אחד לשני. קחו למשל שחקן כדורגל, פוליטיקאי ומלחין – כל אחד מהם חזק יותר באופן בולט בתחומים מסוימים על פני תחומים אחרים. מה שיפה בעיני הוא, שאפשר ללמוד להעריך את הייחודיות והחוזקות של האחר ולשתף עימו פעולה. נסו להיזכר בסיטואציה שבה בחרתם להיעזר בחבר קרוב, כי אתם ממש סומכים עליו בנושא מסוים; נסו לשחזר את התחושות שעלו בכם כשמישהו בחר להתייעץ איתכם בתחום שבו הוא חושב שאתם מאוד טובים.

בכולנו יש את כל סוגי האינטליגנציות שגארדנר הציע אלא שהמינונים שונים בין אחד לשני

בשנה שעברה, הצגתי את הנושא בכיתה יא'. האינטליגנציה הראשונה היא מוסיקלית. "אין לי את זה," הגיב מיד תלמיד אחד, נימת תסכול בקולו. "אתה מתכוון 'אני לא הכי חזק בזה, אבל יש לי את היכולת להשתפר, אם אבחר בכך' לא? כפי שהבהרתי קודם, לכולנו יש מגוון רחב של יכולות. בדרך כלל, אנחנו באמת חזקים יותר בחלקן באופן טבעי, אך את כולן ניתן לפתח אם מתאמנים בצורה נכונה, בעקביות ובנחישות." אציין שתלמיד זה מתמודד עם קושי לימודי רב לאורך השנים, אימו תמיד נמצאת שם ותומכת, אני מוריד בפניו את הכובע על מוטיבציה וחריצות בלתי נלאים.

אינטליגנציה שנייה – גופנית-תנועתית. "גם את זה אין לי," הגיב אותו תלמיד. למרות ששפת גופו היתה פחות נחרצת מהמילים, הרגשתי רעד קל בלב. בשיחות שלי עימו ובפגישות משותפות עם היועצת, הקפדתי להדגיש בפניו כי אני מאמין בהתכווננות ובמאמץ, בעשייה כמיטב יכולתנו. אלו הם כלים שיסייעו לו בכל אשר ילך. בשנתיים האחרונות אכן השתפר מאוד וניכר שלמד להאמין בעצמו יותר, ובכל זאת, בלהט הסיטואציה הנוכחית, חש כנראה חוסר בטחון. "סבלנות, אנחנו רק באינטליגנציה השנייה," ניסיתי להרגיע וכבר התחלתי להתפלל בכל הכוח. וכך הלאה, אינטליגנציה שלישית ורביעית, ו"הנה, אמרתי לך, גם את זה אין לי!"

המשכנו. כשהגענו לאינטליגנציה תוך-אישית, הוא נעמד בן רגע, תוך שהכיסא שלו נהדף לאחור ברעש חריקה. מבטי כולנו הופנו אליו. "בזה," הניף את ידו למעלה וקדימה, "אני מלך!" הוסיף בהתרגשות, מצביע עכשיו אל חזהו.

בתום השיעור, שנצבע הפעם בצבעי קשת עליזים במיוחד, ניגשו אלי בעדינות שתי תלמידות, ובמבט מהורהר אמרו: "היה ממש מעניין הנושא הזה של האינטליגנציות..." "איזה יופי. נקודה למחשבה, אה?" השבתי מחויך. לפעמים הכוכבים מסתדרים בדיוק במערך הנכון ויוצרים את המפגשים הקסומים ביותר. בשיעור שאחרי, ברווח שבין חישובים סטטיסטיים לחישובים טריגונומטריים במרחב, הזכרתי כבדרך אגב: "אם מישהו מכם או מכן לא בטוח עד כמה הוא אמיתי עם עצמו, עד כמה הוא קשוב לבפנים של הלב שלו, אם מישהו רוצה עצה בנושא התמדה, סבלנות ואמונה בדרך, אתם יודעים למי כדאי לפנות, כן?" והצבעתי על ההוא עם הכתר. להיות מורה זו זכות.

מַלְכָּה / גיל ברנד

אִם הַשִּׁעוּר כֻּלּוֹ הָיָה מֻקְדָּשׁ לְ'מִשְׂחָק הַכִּסְּאוֹת',

(פְּעִילוֹת שֶׁכְּדָאִי לְהַתְמִיד בָּהּ לְפָחוֹת עַד גִּיל שִׁבְעִים)

וְאִם הָיִיתִי בּוֹ זָרִיז מַסְפִּיק לִתְפֹּס וּמַאֲמִין מַסְפִּיק לְהִתְפַּלֵּל,

הָיִינוּ נוֹתָרִים רַק שְׁנֵינוּ.

"שְׁבִי," הָיִיתִי מַזְמִין, וְהוֹפֵךְ אוֹתָךְ לְמַלְכָּה.