מורה ותלמיד - מה הקשר וכיצד הוא צריך להשתנות

בשנים האחרונות, מתקיים עיסוק אינטנסיבי בהגדרת תפקידו המשתנה של המורה, במטרה למצוא עבורו את הנתיב המדויק בעזרתו יממש ויספק את הצרכים הפדגוגים. כל זה קורה בעידן בו המידע משתנה בתדירות גבוהה, פרוש לרווחה - וסמכות הידע אינה נתונה עוד בידי המורה.

חוקרי החינוך עוסקים לרוב בהיבטים דיגיטליים, טכנולוגיים או וירטואליים של ההוראה, אך לצד כל אלו, חשיבות רבה טמונה בהבנת הקשר שבין מורה לתלמיד, לנוכח מציאות זו.

כפי שכולנו יודעים, בית הספר המודרני עוצב בסוף המאה ה-19 במטרה למלא שני צרכים חברתיים עיקריים הוגדרו אז בבירור:

1. הקניית ידע בסיסי (אורייני) למירב התלמידים –הכשרה מהירה לכמות גדולה של עובדים עבור בתי החרושת.

2. הנחלת ערכים אחידים וממלכתיים לכלל הציבור - חינוך התושבים לאזרחות ונאמנות למדינת הלאום.

ב-150 השנים שחלפו מאז ראשית החינוך המודרני, השתנתה המציאות, ועימה מערכות החינוך הפועלות בה, באופן דרסטי; תהליכי הייצור והמערכות הכלכליות, מקומה ומעמדה של מדינת הלאום, יחסים מגדריים, מבנה ומעמד מוסד המשפחה, מעמד המדינה, תפיסת הידע והנגישות למידע – כל אלה השתנו באופן מהותי.

סימור פאפרט, מחלוצי מהפכת המחשבים בחינוך, טענה ש"אם קבוצת רופאים מנתחים מעידן קדום תבקר בבית חולים מודרני, היא לא תכירו; אך קבוצת מורים שתחזור אלינו מראשית המאה הקודמת ותבקר בבית ספר כלשהו, תוכל להתמצא בו ולהשתלב בו ללא כל קושי".

ואני שואל מהו השינוי הנדרש, נוכח המציאות המשתנה, דווקא באופן ובטיב הקשר והיחסים שבין המורה תלמידיו?

 בשנת 2014 הציגו דר' שירלי שויער ודר' נורית גור-יעיש מחקר מעמיק, בו ניתחו את הגדרת תפקידי המורים והמחנכים כפי שהוגדרו במסמכי המדיניות של משרד החינוך. כלל המסמכים דנו בתחום הדעת בו עוסק המורה, בהיבטים פדגוגיים הקשורים בתוכנית הלימודים ובהיבטים טכניים הקשורים בהתנהלות מול הכיתה, עמיתיו והממונים עליו בבית הספר. עם זאת, לא נמצאה התייחסות של ממש למחויבות המורה ליצירת קשר אישי עם תלמידיו.

כלומר, על-פי משרד החינוך, תפקידו של המורה נוגע רק להעברת ידע וניהול התנהגות התלמידים בבית הספר, ומכאן שאין למורה כל מחויבות להתנהלות שאינה נוגעת באופן ישיר ללמידה.

נראה כי תפקידו המסורתי של המורה נשמר באדיקות ב-150 השנים האחרונות, ומכוון בבסיסו ליצירת קשר אינסטרומנטלי במערכת היחסים שבין המורה לתלמידיו, קרי, מערכת יחסים שנועדה להשיג מטרה החיצונית לקשר עצמו ולמערכת היחסים.

בני הדור הנוכחי, הם הראשונים בהיסטוריה שנולדו לתוך העולם דיגיטלי, ומאחר ואנו בעיצומה של המהפכה הטכנולוגית-דיגיטלית, אנשי המקצוע העוסקים בהשפעתה על החברה ועל נפש האדם - עדיין מתקשים להגדיר את הצרכים הרגשיים שלהם. יתרה מכך, כבר ברור לחלוטין שהפער הבין-דורי והאופן בו תופסים בני הנוער את המציאות החברתית, הולכים ומתעצמים למול דור ההורים והמחנכים.

ישנם חוקרים הטוענים כי השהות הממושכת של בני דור זה מול מסכים שונים, עשויה להשפיע על האופן בו הם רוכשים ומפתחים כישורים חברתיים ומיומנויות הנדרשות לניהול קשר תקין עם הזולת. 

כפי שכולנו יודעים, הכלי המשמעותי ביותר ליצירת שינוי ערכי בתהליך החינוכי הוא הדוגמה האישית והצגת המודל ההתנהגותי הראוי. במאה ה-21 נראה כי תפקידים רבים בהם החזיק המורה למול תלמידיו מאבדים את מקומם ואת חשיבותם, נוכח השינויים של המציאות העכשווית. עקב שינויים אלה נראה כי הבסיס החשוב ביותר לשינוי ערכי ולהובלת תהליכים חינוכיים טמון בתקשורת הישירה ובבניית קשר אמיתי בין המחנך לתלמיד. מכאן שתפקידו החשוב ביותר של המורה, דווקא קשור בלימוד וחניכת התלמידים לרכישת כישורים ומיומנויות חברתיות. מחנך שישכיל לפתח דיאלוג עם תלמידיו, תוך בניית מערכת קשרים כנה, המבוססת על יחסי אמון הדדים - יזכה להקנות להם את הכלים המתאימים ביותר ליצירת תקשורת ראויה עם הזולת במציאות האמיתית.