שיעור בחברה

בימים האחרונים אנו נחשפים לעוד פרשה מטרידה של אלימות וניצול מיני, לכאורה. הפעם מדובר בקצין בדרגת תת-אלוף הנחשב, טרם חשיפת הפרשה, למועמד מוביל לקבלת דרגת אלוף. הפרשה הוגשה לתודעתנו במקביל לריאיון עם הזמר שגייס את מיטב יחסי הציבור, כדי להסיר מעליו את "אות הקלון" של מעשיו המיניים, בפריים-טיים של ערוץ 2. ראיון שהמחיש את הקלות הבלתי נסבלת בה השיח הציבורי שלנו, מתייחס להטרדה ולפגיעות מיניות. זה היה אמור להדליק לנו, המחנכים, זרקור שיאיר על תפקידנו ואחריותנו ליצירת שינוי בשיח המוגנות המינית ומניעת הפגיעות המיניות.

מדי יום אנו נחשפים לפרשות מזעזעות של פגיעה מינית בילדים, בני נוער, נשים וגברים חפים מפשע, והאלימות המינית נוכחת במציאות התקשורתית ומונחת על סדר היום הציבורי בעוצמות הולכות וגוברות.

אך היא אינה זוכה לנפח המקביל בשיח הערכי המתחייב מאנשי החינוך, בכיתות ובמסדרונות בתי הספר. הימנעות, השתקה, הסתרה והדחקת סוגיות אלו ממרחבי הדיאלוג בין מורים לתלמידים, הינם בבחינת חיזוק התוקפנות ושבירת רוחם של הקורבנות, כשהם מובילים להטלת אות קלון על הקורבנות ולהאשמתם.

העשייה החינוכית בבתי הספר מחויבת ליצירת שינוי ערכי ולתיקון עוולות וחוסר צדק במציאות בה אנו חיים ופועלים. מתוקף מחויבות זו, אנו נדרשים לעיסוק חינוכי אמיץ וברור, המכווין ליצירת קוד ערכי המציב את ההטרדה, הפגיעה והניצול המיני, בראש סולם המעשים האסורים, הבלתי נסלחים, שיש לגנות ולהוקיע באופן החד ביותר. מערכת החינוך חייבת לייצר נרטיב ערכי שיוטמע בקרב כלל התלמידות והתלמידים, כזה המגדיר בבהירות את גבולות המותר והאסור ביחסים בעלי אופי מיני שבין אדם-לחברו-חברתו, ואת אחריותו של התוקפן למעשיו. כל זאת לצד מחויבותנו כחברה, לעודד את הקורבנות להתלונן ולהיעזר בכל תמיכה אפשרית, ובמקביל, לשמור על כבודם וביטחונם.

מופע האימים של דנה וייס ואיל גולן, הזכיר לי, שלאחר הודעתו של שר הפנים לשעבר סילבן שלום על פרישתו מהחיים הפוליטיים, ביקשתי ממחנכי הכיתות בבית הספר אותו אני מנהל, להכין עצמם לעיסוק בנושא זה עם תלמידי כיתותיהם. אחת המחנכות שאלה אותי מדוע חשוב כל כך לעסוק עם התלמידים בנושא כל כך מורכב ורגיש?

התשובה לכך היא, כי להבנתי, אנו המחנכים מחויבים להנחיל ערכים לתלמידינו, גם אם זה אומר לעסוק בנושאים יותר מורכבים ופחות "סטריליים" בעבודתנו החינוכית.

פרישתם של השר שלום וח"כ מגל בעקבות חשדות, לכאורה, לביצוע הטרדות מיניות כלפי נשים, נחשפו לעין הציבור בסמיכות שהעצימה את מה שכולנו יודעים - הנשים שבחיינו חיות במציאות בלתי נסבלת, חירותן וביטחונן האישי נפגעים באופן יומיומי.

תקשורת ההמונים והרשתות החברתיות משפיעות באופן מהותי על התודעה הקולקטיבית שלנו, מציפות באופן בוטה ונטול רעלות את המציאות בה אנו ותלמידנו חיים. כיכר השוק של המאה ה-21 חושפת את כולנו, מבוגרים ומתבגרים כאחד, לדמויות ציבוריות בכירות, המרכיבות את אותה רשימה בזויה של אנשים המחזיקים בתחושת עליונות מגדרית, המכשירה בעיניהם פגיעה/ניצול של זולתם, כחפץ הנועד למימוש מאווייהם. להבנתי, רק באמצעות תהליך חינוכי אמיתי ניתן לשבור את מעגל הפגיעה, העליונות, האשמת הקורבן וההסתרה - ולהתחיל ביצירת שינוי חברתי באופן ההתמודדות של החברה בה אנו חיים עם בעיות עמוקות אלו.

אחת התופעות המדאיגות במציאות החינוכית, קשורה בחוסר אמון הולך וגובר בין עולמם של המתבגרים לעולם המבוגרים. אמון האדם בערכיו ובערכי הזולת הוא הבסיס להתנהגות אתית. אמון הוא התודעה, בה אדם אחד מאמין ובוטח באדם אחר, ויכול לסמוך ולהסתמך על הזולת. מתבגרים מעצבים את עמדותיהם הערכיות בהתבסס על המסרים החינוכיים והבסיס המוסרי עליו הם גדלו ולאורו הם חונכו.

לסאב טקסט החינוכי/ערכי החודר לעולמם של המתבגרים ישנה משמעות אדירה, גבוהה אפילו יותר מהמסרים החינוכיים הישירים המועברים בבית הספר, בחיק המשפחה או בנוכחות קבוצת השווים. נשאלת השאלה מהו הסאב טקסט המועבר לתלמידנו כאשר בדיאלוג שלנו איתם, חסרה ההתמודדות עם סוגיות מרכזיות אלו במציאות הישראלית.

מהו הסאבטקסט החודר לתודעתה של מתבגרת עת היא צופה במשדר של דנה וייס בניסיון להכשיר את השרץ, ולהמעיט קבל עם ועולם בחומרתה של תופעת הפגיעה והניצול המיני בקטינים?
מהו הסאבטקסט הערכי החודר לעולמו של מתבגר פעיל ומעורב פוליטית, המגלה בוקר אחד שכיסאו של שר הפנים עומד מיותם, ואיש מהמבוגרים הסובבים אותו אינו מנסה לעשות סדר בכאוס ערכי זה?

מהו הסאבטקסט הערכי המציף את תודעתם של תלמידנו כשהם למדים, שאנו המבוגרים, נמנעים פעם אחר פעם לעסוק בתחומי הניצול, הפגיעה והאלימות המינית בדיאלוג שאנו מנהלים עימם?

על מנת להוביל שינוי של ממש בשיח הערכי הנוגע לחומרתה של הפגיעה המינית, עלינו לדון עם תלמידנו במגוון רחב של סוגיות הקשורות בתחומים אלו מבלי לטייח, בלי להעביר מסרים עמומים. עלינו לעשות זאת ביושר, מתוך אמונה במסר הערכי אותו אנו מובילים, באומץ וללא פחד. לצערנו, המציאות היום יומית ותקשורת ההמונים מספקים לנו חומרי בסיס אשר באמצעותם נוכל להציב בפני תלמידנו זרקור אקטואלי, המציג בבהירות את השינוי הנדרש לתיקון המציאות החברתית.

בשיח חינוכי זה עם תלמידנו, עלינו להדגיש שוב ושוב את הפער העצום שבין מיניות האדם ביחסים שבינו לבינו, בינו לבינה ושבינה לבינה - לתופעות פסולות של אלימות ניצול והפעלת כוח בהקשר מיני. ניצול, הטרדה ופגיעה מינית אינם קשורים במיניות; הם קשורים באלימות, בתחושת עליונות, בהחפצה ובהפעלת כוח. ככאלה הם ראויים לאפס סובלנות, ולטיפול חינוכי בלתי מתפשר המגן על הקורבן ומגנה בתוקף את התוקפן.

יש להוציא את הפאניקה המוסרית מתחומי השיח הערכי ולחנך את תלמידנו מתוך הסתכלות ישירה ובחינה מפוקחת של עולם המתבגרים, בהיותנו אלה האמונים על התפתחותם וחינוכם.

בתמונה: יוסי שפרבר ותלמידי קמפוס אנקורי פתח תקווה. קרדיט צילום: רונן קרוק